זכותו של הקונה על קנייתו - השאלת ספריה

אנו רגילים כל כך לבוא לספריה לשאול ספר, למצות אותו, ואולי אף להביא דברים מהספר בעבודה שאנו צריכים להגיש, בלי לחשוב שייתכן שבכל התעסקותנו "הרוחנית" בספר, ביצענו למעשה גניבה, או סיוע לגניבה.

הגניבה היא בכך שהספריה חוסמת את דרכנו לקנות את הספר בכך שהיא מציעה אותו חינם לקריאה לכל המעוניין לקרוא, ובכך היא גוזלת את השוק של המחבר, שהיא הזכות המשוייכת לו מתוקף היותו בעל הספר.

ד"ר משה קרוי בספרו "חיים על פי השכל" כותב בראש הספר [באותיות ענק] "ספריות ההשאלה שודדות בעזרתך את פרי עמלם של סופרים ומולי"ם". (יש לשים לב שלא הקפיד על ספריות קריאה, גם על זה יש אולי לדון).

זאת הבעיה בגדול... מה דעתכם?


תוקן על ידי - מבחן - 19/08/2003 22:06:51

מציץ יחי'

לא הבנתיך, הן פשוט שמותר לי לנגב אפי בחולצתי, גם כשהגנב לבוש בהם.

לגבי החלק השני של הודעתך, אצטרך להתחיל את הנחותי הראשונות, כי בנתיים לא נוספו דברים, אלא אנו חוזרים לויכוח כפי שהיה קודם.

יישר כוחך

מבחן

הנחת שזכויות האדם על גופו קשורים למושגי הבעלות . אינני מקבל הנחה זו . כמו כן הדוגמא שהבאת מהמלבושים אינם שייכים לענין כי נניח שמישהו לובש בגדים השייכים לך האם זה מקנה לך את הזכות לנגב את האף במלבושים כאשר ההוא לבוש בהם? הרי שזה לא קשור לבעלות .

מוסד הבעלות זה משהו שעצם קיומו תלוי בהסכמת החברה שלא כמו צווים מוסריים אחרים . נניח שמישהו מאתנו יתגלגל לאיזה מקום נידח ששם אין מכירים במושג הבעלות . במצב כזה אף אחד לא צריך לנהוג לפנים משורת הדין המקובל בחברה ההיא ולהימנע מגנבה כי ברגע שאף אחד אינו מכיר בבעלות לא שייך גניבה . לעומת זאת אם תתגלגל למקום שבו אין מקפידים על זכות האדם על גופו עדיין תידרש לנהוג לפנים משורת הדין ולא להתעלל באחרים .

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 25/08/2003 19:56:23

מבחן

הסיבה שלא הבאתי הדברים, כי עוד לא ברור לי... ויה"ר.....

דברים שקיבלתי בתיבה האישית מיהוסף, שמשום מה עוד לא הרחיבם ושם אותם כאן בשמו לתועלת הציבור.

_________

יהוסף:

שאלתך בדבר הזכויות לגבי הספרים, והתלבטות החברים, נובעת מהעיקרון הבא:

"אנשים אינם מורגלים דיו, לראות בתוצר מחשבתי, מה שהם מזהים בתוצר גשמי, כמו ילד או אריגה, לכן הם מנתקים את תוצר המחשבה מיוצרה משעה שהקשר הגשמי נותק"

_______

הכוונה לכא' שעדיין יש שייכותית בעלותית על היצירה, גם כשהיא מגיעה לידי אחר. למרות שתצלום ממנה ניתנה לו, אך היצירה עצמה, לגבי מימושים נוספים שעליהם לא נעשתה מכירה, הם עדיין בבעלות ההוגה והיוצר.

מציץ, כבר הקדמני ווטו בתשובתו על דבריך, בהתנייתך את הבעלות בהסכמת החברה.

שאלה קטנה - אם החברה תחליט שהיד שלי אינה בבעלותי, כלומר אין לי את הזכות לקבוע את מהלכיה וכו', תסכים אף אתה?

נכון שבעלות ממונית זו שייכות מופשטת, אך די בהבנה כי יש שייכויות שאינם תלויים בהבנת החברה.

תאר לך שמישהוא היה לוקח בקיצוניות את דבריך ומשכנע את החברה שלא להכיר ב"שייכות המלבוש", כלומר הבגדים שעליך היו הפקר לניגוב אפי למשל מה היה אז?

מצו"נ,

כפי שכתב מבחן יש בבעלות היבט אובייקטיבי והוא השיוך הבא מפני השליטה. אמנם כן במצב האוטופי יבוא השיוך מפני התאמה אינטרינזית כמו שחלק הגוף של האדם מתאימה לגופו, אך בינתיים האובייקטיבי הוא הבעלות.

הארכנו בזה עקב הארת אזורי באשכול "קנייני גזילה",
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=5&topic_id=496897.

זכויות יוצרים יש לו גם היבט אובייקטיבי [מופשט אמנם] והוא "עד היכן ידו המסחרית מגעת בשוק"!


הלבן ,

הערתך מכוח שאין השגת גבול ["פסקת לחיותאי"] במלמד תורה לגבי ספרים היא "חאפ" יפה! אך אין ספר דומה למלמד התורה עצמה. במלמד גם אמרו שמעיה"ד ראוי שילמד בחינם הרי שרואים מלמד כמנחיל התורה ומה שלוקח כסף זה טפל, משני, בדיעבד או אף אסור. אבל לומר שגם במחבר ספר שהוא נכס ממשי [חומרי] בעל ערך, חידוש הוא שיש משום "מה אני בחינם" ושלא תהיה לגביו השגת גבול. [אולי אם יש מי שמנדב את עלות הספר לצורך תלמוד תורה, אז זה אחרת.]

מציץ
גם מה שכתבתי קודם אודות הסכמות, מקורו בשו"ת הצמח צדק (יו"ד סי' קצה):
יש לעמוד על שרש ענין ההסכמות מאיזה מקום הוא נמשך דלכאורה הרי מצינו להפך בגמ' שאפילו במקום דין השגת גבול מ"מ במלאכת שמים התירו שאין איסור השגת גבול כדי שעי"ז יהיה קנאת סופרים תרבה חכמה... וז"ל הרמב"ם ספ"ב מהלכות ת"ת וכן מלמד תינוקות שבא חבירו ופתח בית ללמד תינוקת בצדו כדי שיבואו תינוקת אחרים לו או כדי שיבואו מתינוקת של זה אצל זה אינו יכול למחות בידו שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר עכ"ל. וא"כ ה"ה בהדפסת הש"ס נמי אף אי הוה שייך ביה משום השגת גבול אם היה זה עסק הדפסה אחרת כמו בר מתא אבר מתא אחריתא מ"מ בהדפסת ש"ס אין איסור כלל כדי שמתוך כך יזהרו באומנתן כו'. והיינו ענין מושיבין סופר בצד סופר (וגם להתוס' דלא גריס זה מ"מ הדין א') וכ"ש שאדרבה גם בהדפסה אחרת אין בזה כלל מדינא משום השגת גבול שהרי המדפיס כן במדינה אחרת בריחוק מאה פרסאות. ואיך תיקנו כן הגאונים לאסור למדפיס אחר בהדפסת שסי"ן ושארי ספרי קדש. ה"ז נגד סברת הגמ' לכאורה. וצ"ל משום שראו שיש בזה חשש דלמא אתי לאתרשולי דאע"ג גבי סופרים ומלמדים לא חשו לזה התם משום דלא שייך חשש הפסד עכ"פ. משא"כ גבי הדפסה שהמדפיס מוציא ע"ז ממון רב יש לחוש דלמא מימנע ולא עביד כשיתיירא מהשגת גבול.

הלבן
א"כ הצמח צדק סבור דלא כאותו דיין שהביא הגיוני שאין קנין רוחני אלא טובת הנאה . אלא שעדיין יש לברר אם זה רק בדברי תורה שהרי כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש וכו' וכן בגלל מה שאמרו חז"ל אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך.לגבי ההסכמות עדיין יש לעיין שיתכן שהמחברים לא היו מעוניינים לשמור לעצמם את הזכות בחידושיהם שכן בעבר הוצאות ההדפסה היו מאד גדולים ביחס לערך של מכירת רעיונות .

מבחן .
אין בעלות ללא שהחברה תכיר בה בעיקרון . זה מזכיר לי את הסיפור על נפוליון שמינה את אחד ממקורביו לגנרל בתנאי שלא יספר לאף אחד .

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 20/08/2003 19:49:31

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 20/08/2003 19:52:44

מציץ
א) כשתעיין בהסכמות ואיסור הדפסה תראה שהם גם על ספרים של מחברים.
ב) אעתיק לך כאן תשובת הצמח צדק (חו"מ סי' קע), בקשר לדרושי זקנו בעל התניא, אשר הוא (הצמח צדק) הכין לדפוס (הספרים תורה אור ולקוטי תורה):
מעשה שהיה כך היה אדמו"ר נ"ע דרשותיו הי' כותב אחיו הרי"ל ז"ל והוא הי' משלם לו, להפיצם בישראל לכל השומעים, ואחר הסתלקותו נ"ע לא נמצאו כלל הכתבים אצל היורשים ולא נודע מהם, כ"א אחד מיוצאי חלציו טרח והשיגם מידי התלמידי' השומעים והיו מעורבים עם עוד הרבה כתבים של כותבים אחרים שאין ראויין לעלות על שולחן כו' והוא בירר מתוכם הכתבי' של הרי"ל ז"ל לפי האומדנא שלו והכרת לשונו הטיב, והגיהם, ועשה מהם ספר להדפיס באם שיותן רשיון על זה מצענזור של הקיר"ה . ועתה השאלה אם מחוייב ליתן חלק לכל היורשים או לא ... והנה גם אם היו הקונטריסים אצל היורשים ממש י"ל שאין לזה רק דין טובת הנאה, דודאי רק טובת הנאה היה לאדמו"ר נ"ע בהם שהוא לבדו או באי כחו יוכלו להדפיסו, דכמו התרומות ומעשרות אין לו בהם רק טובת הנאה ה"נ הרי עצם הדרושים עם שהם מחכמתו והשכלתו אעפ"כ כבר נתונים המה לכל ישראל, כמו התרומה אע"פ שגדלה בשדהו מאחר שחייבה התורה ליתנם לכהן אין זה שלו, וכמ"כ כאן וכ"ש שכבר למדה ומסרן לרבים, והכתבים הם רק מהנמצא אצל הרבים כנ"ל.

מציץ, מחובת העניין להאריך, אך זה אינו ביכולתי כעת.

דבר אחד: לדעתי עיקרון הבעלות מושתת אמנם על צורך חברתי, אך יש לו קריטריונים עצמיים שאינם תלויים כלל במוסכמות החברה. מוסכמות החברה יכולים להיות נתון, כמו למשל אם הנורמה לעשות כך וכך, הרי שזה בכלל הקניין באופן טבעי. אך יש בעלויות שגם אם כל החברה לא תכיר בהם, הם שרירים וקיימים.

הלבן
מה שהיו אוסרים בהסכמות על הדפסה למשך מספר שנים אינו קשור לקניין רוחני . כי המדובר שם בהדפסת ספרים כמו הש"ס וכדו' שלמדפיס לא היה בעלות על הרעיונות הכתובים בספר והצורך באיסור היה בגלל הטורח הגדול שבהכנת הלוחות להדפסת ספר . אבל כאשר מדובר בקנין ברעיונות עצמם כגון מחבר הספר יתכן שיש לו זכויות על הספר גם בלי חרמות .

מבחן

אם אתה רוצה לדון רק לפי מה שאתה קורא "ההגיון המוסרי" יש לי תשובה על דבריך . כל מושגי הבעלות הם מוסכמה חברתית והם אינם קיימים בזכות איזושהו חוק טבעי האומר שמה שקנה האדם בדרכי הקנין המקובלים הרי הם "שלו" ויש לו זכויות מיוחדות במה ש"שייך" לו . המוסכמה הזאת קיימת בגלל שהיא משרתת את טובת כלל הציבור ולכן טובת הציבור יכולה גם להגביל את תוקף הבעלות .

בנוגע לענייננו כל הרעיון של "קנין רוחני" וכדו' קיים מסיבה אחת והיא שאם היוצר לא יקבל תגמול על יצירתו אף אדם לא ירצה ליצור שום דבר ונמצא שכל החברה יוצאת נפסדת . מכיוון שספריות להשאלה קיימות כבר הרבה שנים ולמרות זאת איננו רואים ירידה בפעילות היצירתית הרי שחוקי זכויות יוצרים הקיימים כיום מספיקים בהחלט לצורך ההגנה על האינטרס הציבורי . אם אתה רוצה להציע רפורמה בדיני זכויות יוצרים עליך להראות כיצד יצא האינטרס הציבורי נשכר כתוצאה מכך (אחרי הגדרה מתאימה של האינטרס הציבורי כמובן ) . כל עוד דיני זכויות יוצרים הם כפי שהנם אינני רואה שום פסול מוסרי במצב הקיים .



תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 20/08/2003 17:02:42

הגיוני
לא קראתי את הספר שהזכרת, אבל לפי זכרוני, זה שרגילים היו להדפיס הסכמות על הספרים עם איסור הדפסה למספר מסויים של שנים, ולא מספיק בזה האיסור של השגת גבול. ואיני זוכר אם זה קשור להלכה שבלימוד תשב"ר לא תיקנו איסור השגת גבול, כמבואר בגמ' ושו"ע.

הרב כהן דיין בבי"ד של הר' קרליץ חיבר ספר עמק המשפט כמדומה ושם מוכיח שיש בעלות על יצירה רוחנית ג"כ וכ"כ ר"מ פיינשטין,

ובגוף הנידון של השאלת ספרים,
היות שזה הצורה הנורמלית שרי חוץ מאם התנו אחרת,
שנית כמו שציינו גוף ציבורי שהרבה משתמשים במוצר לוקחים יותר כסף.