על חטא שחטאנו בגבהות לבב
על חטא שחשבנו שאנו טובים מהם ולנו זה לא יקרה
על חטא שאמרנו שלהם זה מגיע ולנו מגיע רק ניסים
על חטא שהצדקנו בליבנו את הפיגועים שקרו בשבת, בחג ובמועדונים
על חטא שלא בכינו מספיק עם מתנחלים שנרצחו, חיילים שנפלו, ועולים שנטבחו
על כל הבכיות הללו שלא בכינו. נבכה עכשיו כפול ומכופל
נשלח ב-13/9/2016 11:24
אם כל שנה אנו מתוודים כמה אנחנו גרועים, זה לא מעורר השגות על איכות היצירה שלנו?
צא ואמור לאומן שעשאני. אם תשעים אחוז נכשלים בבחינה, האם זו בעיה של התלמידים או של המרצה? או שמא באמת אנחנו טועים ורובנו אכן מצליח בבחינה, והא ראיה שהעולם אינו נהרס.
עם התבגרותי אני תוהה על מה בעצם לעשות תשובה? אני מניח שיש נקודות שמעדתי במובן הזה שלא עמדתי בציפיות של עצמי, אך האם עלי להתוודות על ערכים שאני אמור להפנים ואיני מסוגל להפנימם.
לדוגמא, כתבתי יותר מפעם שאיני יודע כיצד מצפים מאתנו להמתין למקדש ולימות המשיח כפי שמוצגם בספרות חז"ל ושאחריה. האם עלי לחזור על כך בתשובה?
לימי הסליחות, הרהור תשובה מאהבה, כתשובה על תשובה מיראה...:
עם יד על הלב - אהבנו. בגרנו. גדלנו. דיברנו יופי. הבאנו והשפענו. זיכינו. חילינו. טבלנו אמת. יעצנו טוב. כספנו. למדנו. מעדנו נפלנו? - סמכנו עליך. פעלנו, ציפינו, קיווינו אורך. רשמנו שהבטחת. שלך תמיד, תמימיך.
נשלח ב-24/8/2015 23:06
ואיך שכחתי
שופרו של הזוהר
מי שמאמין בקדמות מנהגי ודינים שמוזכרים בזוהר שהם מזמן התנאים והאמוראים [ללא כל קשר מתי ועל ידי מי - אם בכלל - נכתב הספר הנ"ל*] על כרחו מאמין שהתרועה הנהוגה בימי חז"ל (התרועה בשונה מהשברים) הייתה מה שנקרא כיום תרועה תימנית או ייקית או מסולסלת או כיו"ב שזה מבואר בספר הנ"ל פעמים רבות. וכדעת (רוב) ראשוני ספרד בשונה ממנהג האשכנזים והצרפתים (כן נראה על פי שיקלול ובירור בדברי הראשונים ז"ל וזו המסקנה - לדעתי כמובן - שהשינוי קדום והאשכנזים-צרפתים נהגו (בערך) כמנהג האשכנזים היום (טו טו טו) והספרדים (ולפחות חלקם) נהגו כנ"ל (הוהוהוהו).
* אני מתלבט כל פעם שאני מזכיר את שם הספר הזוהר אם בציון "הקדוש" או באי ציון תיבה זו יש משום הבעת דיעה על קדושתו (ואולי נגזר מזה גם על זמנו) של הספר ואולי כך שמו (כמו להבדיל -שוב איני מחליט אם להבדיל או לא זה רק כדי לא להביע דעה- שהעולם נוהגים לומר "סנט-קלאוס" וכיו"ב ואין חוששין משום ע"ז ולא משום דבר, ובאמת בדורות הקודמים נמנעו היהודים מזה ומכיו"ב ואולי אין כאן טעמי דת ישירים אלא רגשות דתיים)
נשלח ב-24/8/2015 22:43
שופרות שונים
שופר של ראש השנה - נתבאר לעיל שהוא כחלק מתפילה שאמרה תורה.
שופר של אלול נתבאר לעיל
שופר של מוצאי יו"כ יש בראשונים כמה טעמים אבל הפשוט ביותר (שמשום מה לא ציינוהו) שכמו בכל תענית מתריעין אלא ביו"כ כל היום אסור לתקוע ורק במוצאו - ועדיין מתפללים- מותר.
נשלח ב-24/8/2015 22:39
אלולו (הטעות במקור בארץ אשורו)
מנהג תקיעת שופר "בראש חודש - כל החודש" (פדר"א, כנראה שילוב גירסאות שונות). וכן בפיוטים ארצישראליים כגון של לעזר החזן (לא הקליר) מוזכר מנהג תקיעת שופר ב(ראש) חדש אלול וכמובן תקיעה היא כחלק מתפילות וסליחות כמו בתעניות וכלומר שנהגו לומר סליחות מראש חודש אלול (וגם בראש חודש וכמבואר בירושלמי שבארץ ישראל היה מזדמן לפעמים גם ראש חודש שחל בתענית ציבור). וכיום (באלף האחרון) האשכנזים מריעים בשופר ואין אומרים תחנונים והספרדים (מוזכר ברי"ץ גיאת) אומרים סליחות ואין מריעין בשופר כנראה המנהג התחלק.
נשלח ב-24/8/2015 22:26
חז"ל "חישבו" את הזמנים שיתאימו לימים מיוחדים (שמסתמא לא לחינם נקבעו) ויצא כדי ליישב סתירה בין פרשת ראה לפרשת כי תשא האם אחר שירד מהר סיני עלה שוב להתפלל וירד ושוב עלה למשך 40 יום שניים או שאחר שירד מהר סיני עלה שוב להתפלל במשך 40 יום (יש עוד תירוצים אבל אין זה הנושא כאן) אמרו שעלה 3*40 ונמצא על פי זה שבתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וביו"כ נמחל לישראל וניתנו בו לוחות שניות החשבון הזה מוסכם על חז"ל ברהבה מקומות החל במשנה בתענית ועוד הרבה מקומות. (גם אברם העברי יודה בסוף....). בפרקי רבי אליעזר שעליו עשה מיודעינו הרב אליעזר (הגדול) טרייטל דוקטורט ועוד. והיה (לדעתי או להשערתי) בין שנת 750 ל800 למניין לידת אותו מהגר (אובמה, בטעות) פלסטיני (אבו מאזן) עפ"י המניין המקובל למנות למרות שידוע שאינו כן (עפ"י ספרי הבה"ח, ולכן מותר למנות בו....). כותב שהיה משה בהר 2 פעמים 40 יום וזה אינו מתאים לכל החזלי"ם כנ"ל וגם לדברי עצמו שמייד אח"כ מתאר מעשה שבירת הלוחות ביו"כ שללא דברי חז"ל הנ"ל אין לו מקור. ולכן הרא"ש (בסוף מסכת ראש השנה) רוצה להגיה בפדר"א אבל הגר"א מעמיד הגירסא הישנה (ראו זה פלא שנתהפך כחומר חותם אשר תחת אשר הגר"א בכל מקום מתקן ומוחק ומשבש הספרים הישנים אשר הם לפנינו מימות הראשונים ופעמים מימות חיבור התלמוד הירושלמי ועוד והכל כדי ליישבם וליישרם עם דברי התלמוד הבבלי הבלול מכל שניפוהו והיגיהוהו חכמי ישראל הגאונים ועוד בכל דור ודור עד שיצא מה שיצא ולעומת זאת הראשונים כמו הרא"ש בד"כ אינם ששים להגיה וכאן נתחלפו וסוד גדול יש בדבר) ומפרש הפסוקים בכי תשא דלא כרש"י (מילה מכובסת לחז"ל). [ אבל אין צורך להגיה ששם לא נחת אלא לבאר פשטיה דקרא....].
נשלח ב-24/8/2015 22:08
מתוך תורה שבכתב נטו. ברור שראש השנה ויו"כ שניהם צמודים ויובל מתחיל בשניהם וזה יום זכרון תרועה שנזכרים לפני ה' ע"י ששומע קול התרועה (הקול הרבה יותר חזק מסתם תפילה ועולה עד למעון שבתו....., כביכול - כמובן...). וכמו שכתוב בתורה שמריעים בעת צרה בתור תפילה ויו"כ הוא יום כפרה וברור שאין טעם בכפרה סתם וזה בהקשר של ר"ה כנ"ל (אלא שאי אפשר לצום כל כך הרבה), וצום וצער והספד (= זעקה ותפילה ותחינה) בכל מקום ביחד.
במקרה (או שלא) בארץ ישראל נהגו להוסיף בתפילה בעשרת ימי תשובה והעיקר בראש השנה ויו"כ הוספות שלא מצאו חן בעיני גאוני בבל עד שגברה ידם ולשונם של בני ארץ ישראל ונקבע המנהג.
היה (כנראה) יהודי בבלי בשם בן באבוי (ומה שמו ?) תלמדו של רבא תלמיד רב יהודאי גאון והוא כתב חיבור להחזיר את בני ארץ ישראל למוטב (לדעתו) ושם מוכיח אותם על חטאיהם (הלימוד זכות שלו הוא ששכחו מפני השמדות של הנוצרים שהיו לפני הערבים) כגון שמתענים בראש השנה ובשבת תשובה (ועל זה דנו אחר כך הרבה גאונים וראשונים) וזה דומה להנ"ל שבאר"י לא נמנעו מהתענות בימי קדש יחסית....
תיאוריה 1 : אולי הטעם שאין מודגש בתורה שהוא יום תרועה מפני שהוא תחילת השנה (אף שכן כתוב בפרשת שמיטה ויובל ועוד) מפני שכבר נקבע ניסן לתחילת השנה ובכל זאת המועד של תשובה וזיכרון לא נשתנה ממה שהיה קודם לכן (וזה מה אמרו שבו נברא העולם שמבריאת העולם - כלומר מתקופה הקדומה ביותר הידועה - לפני מתן תורה, היה היום הזה נחשב כתחילת השנה)
תיאוריה 2: נראה שיום תרועה שאמרה תורה היא תרועה בפה - תפילה שהרי אין לכל אדם שופר וחצוצרה (ולכן אמרו שתוקעים בשופר של בהמה שהוא מצוי לכל אדם משא"כ בתעניות וכו' שהציבור תוקעין - תוקעין בחצצרות) ומצינו לשון הרעה על פה גם ביהושע ביריחו (מפורש שם) וכן לכ' בתורה וישמע משה את העם ברעה. וכן עדיין הלשון הזו היתה מצויה ביד חכמים בכמה מקומות ראה למשל בתענית דף יג.
לכו אכלו ממתקים הוא לא יום וידוי. אני לא רואה כל כך רע ביום אחד של חשבון נפש בשנה, אבל הבה נשאל אחרת: סביר להניח שעיקר מטרת הימים הנוראים (בעולם שלנו) היא פסיכולוגית. אם כן, בהנחה שהדבר המתאים יותר פסיכולוגית כיום הוא להתמקד בטוב, האם לא ראוי לשנות את צורתם?
נשלח ב-24/8/2015 19:27
לא די שהפכנו את "לכו אכלו ממתקים... ואל תעצבו" ליום וידוי וגם ננזוף במי שחוזר למקור?
נשלח ב-24/8/2015 18:36
לא דיינו שהפכו את אלול מחשבון נפש לזמן שהמלך בשדה לא דיינו שהפכו את ראש השנה מיום דין לחג הכתרה לא דיינו שצמצמו את הנוסח היפה והנוגה של ימים נוראים והחליפו אותו בניגוני קרליבך עכשיו נגעו גם בווידוי?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 24/08/2015 18:36:28
נשלח ב-24/8/2015 17:10
ספרן
שני איקונים ירוקים מאד. על שני הטקסטים!
הטקסט השני, של הרב קוק, הוא מאד מודרני, במובן החיובי. היום אנו מבינים, בסגנון ר' נחמן ותורת הנקודות שלו, שהרבה יותר חשוב להתמקד בחיובי, בכוחות שלנו לעשות טוב, שזקוקים כל כך לחיזוק, מאשר ברע. אנו, רובנו, או חלקנו, או אני, יותר מדי רואים את עצמנו בשלילי שבנו, פחות מדי רואים את היכולות והטוב שלנו, וממילא יכולתנו לעשות טוב ולהשתפר נחלשת. אני רוצה לסיים בחיובי גם כן: מה טוב להכין תוסף כזה למחזור של בית הכנסת וגם של האדם הפרטי!
