האם הדת היהודית תהפוך להיות דת הצניעות

''טריקו מביא סרטן''

אלו מהם שהגיעו ליום הלימוד שנערך לזכרה של הרבנית מרגלית יוסף, רעייתו
של הרב עובדיה יוסף, יכלו להשקיע ביציאה חמישה שקלים ולזכות בקלטת שעטיפתה התיימרה להשיב על השאלה ''הצרות והטרגדיות למה?'', והבטיחה, די
בצדק: ''קלטת כזו עוד לא שמעת''. בקלטת הם יכלו לשמוע את הרב יהודה עדס
מזהיר אותם מהגירויים המיניים המאיימים על כל אחד מהם, מצד כל אישה באשר היא. כדי להדגים סיפר על החפץ חיים, ''שלעת זקנתו היה יושב בחדר עם עוד איזה זקן ונכנסה משרתת זקנה והביאה קפה ואחר כך נכנסה פעם שנייה לקחת את הכוס. אז צעק עליה החפץ חיים: 'מה את חושבת, שאנחנו מלאכים? מזה להיכנס לפה פעמיים באמצע, אישה?'''.

בקלטת נשמע גם קולו של הרב שרייבר המזהיר מפני נשים ''ה''מבליטות את צורת גופן ואיבריהן'' ומפני אלה הלובשות ''חצאיות צמודות, גיזרה ישרה'', שגורמות לכך שכשאישה הלובשת אותם ''עולה לאוטובוס או נכנסת למונית, כל
גופה בולט, ברכיה מתגלות. זה מביא מחלות והרהורים רעים''. לנשים הלא צנועות הובטחו בקלטת ייסורים והובהר להן כי כל המסתכל בהן יירד לגיהינום והן תיענשנה בעונש של כל אחד ואחד מהם. הרב יהודה יוספי סיפר: ''צילצל
אליי אברך ובכה לפניי, 'הרב, אני לא יודע מה לעשות, הנשים מחטיאות אותי'''.
הרב יוספי קבע: ''נשים שהולכות עם טריקו ועם קצר מביאות סרטן על עצמן ועל המסתכלים בהן''. הרב דון (דן) סגל תקף בקול בוכים את נוהג לבישת הפאות המהודרות על ידי נשים חרדיות וסיפר: ''אליי באים ואומרים שיש להם ניסיונות.
לא מחופשיים - מחרדים. היצר עובד 24 שעות ביממה. שמעתי מפי מורי ורבי הרב שלמה זלמן אויערבך זצ''ל: 'לפני 50 שנה אם היתה באה אישה עם פאה לירושלים היו סוקלים אותה באבנים. ופאה של אז אפילו עיוור היה רואה שזה
פאה - זה היה קש. היום אני לא יודע אם הולכות עם כיסוי או בלי כיסוי, משל לאדם שאוכל בשר כשר ועושה כל השתדלות שזה ייראה טרף''.

אלף פעמים יאכנע

בבני-ברק נמכר בשלושה שקלים ''קונטרס מכתבי הרבנים על צניעות הלבוש'', שהזהיר מפני ''השסעים הנשסעים והטלפיים הנטלפות מבעד לביגוד הצר''. הקונטרס נפתח באזהרה: ''עלינו הגברים יטילו את כל האשמה, עלינו יטילו את
הזפת הרותחת. איש לא יימלט. את מחיר גועל הנפש הזה תשלם אתה הבעל,אתה האב. לא אשתך ולא בתך. רק אתה! כי אתה שותק, כי אינך צועק. כי אתה
מבליג. כי אינך אוסר. אתה רק מממן. אתה, כן אתה. בעבור מי סוף-סוף יש להן לשפוך על עצמן ריחות וצבעים? בעבור מי הן יוצאות בבגדים צרים? בעבורך אב
ובעל?''.

בקונטרס, שהודפס ביוזמת ''ועד הרבנים להאדרת קדושת ישראל'', נטען כי יש ריבוי של נשים חרדיות חולות סרטן השד בשל העובדה שאינן מסתירות את ''ההבלטה מלפנים''. מסופר בו על היהודיות של פעם ש''העדיפו להיקרא אלף
פעמים 'יאכנע' ולא להיכנס לספק ספיקא אחד של החטאת הרבים בלבוש המודרני של 'חרדיות בנות זמננו'''. צוטט בו גם ''מעשה נורא הוד'' מהגמרא, על אודות ''רבי יוסי, שהיתה לו בת יפה, שגרמה מכשול לרבים בכך שנמשכו
להסתכל בה. אמר רבי יוסי לבתו, 'שובי לעפרך ואל ייכשלו בך בני אדם'. ומיד
מתה''.

''כל אחד לעצמו''

זר שיתבונן בפרסומים הפנים-חרדיים ויאזין לדרשנים השונים, עלול להשתכנע כי באמת מדובר בחברה שההפקרות המינית חוגגת בה, בעוד שבהתחשב בעובדה שמדובר בבני אדם, מצבם כמעט הפוך. את החשש האובססיבי שכל דבר המזכיר בעקיפין אישה יעורר מחשבות על מין, יכולים להבין אולי מילואימניקים, מהיום השני בערך לשירותם הצבאי. לא ברור מתי בדיוק והאם באמת הפכה היהדות
מדת העומדת על התורה, על העבודה ועל גמילות החסדים, לדת הצניעות. אולי בכלל צודקים אלו מבין החרדים שמסבירים כי מעולם לא היתה יהדות אחרת.

רב חשוב הסביר השבוע, כי המלחמה הגדולה שהתנהלה לפני כ-200 שנה בין הליטאים לבין החסידים שעסקה לכאורה בשאלה המהותית האם הערך היהודי העליון הוא לימוד התורה כגרסת הליטאים או חוויית הדבקות הדתית כגרסת החסידים, היתה בסך הכול מאבק חריף על המקום השני בסולם הערכים היהודי -
כשהמקום הראשון שמור לצניעות.

רב אחר, מיכאל סופר, ממוציאי קונטרס הצניעות החדש, הסביר כי פעם היה צורך להעלות על נס נושאים מחשבתיים כדי להתמודד עם איומי ההשכלה
והחילוניות, ואילו היום האתגר שמציב העולם החיצון הוא רק בתחום התאוות ולכן העיסוק בתחום גובר וגובר. גובר עד כדי כך שיש בציבור החרדי מי שטוענים שדווקא העיסוק האינטנסיבי הזה, בעיקר כשהוא מלווה בתיאורים גרפיים, כמו האיסור המופיע בקונטרס על לבישת בגדים ''מלייקרא גמיש
שנצמדים ורואים בעדם בדיוק את צורת הגוף וצורת הלבוש התחתון ואפילו הפס של סיום הבגד התחתון בולט בעדם'', מעורר את הייצר. אם מתאמצים אפשר
אולי למצוא הד לטענה הזו גם אצל מנהיג הציבור הליטאי, הרב יוסף שלום אלישיב. השבוע הוא עבר על הודעת רבנים פומבית שיצאה בעקבות הפיגוע
הנורא בבית ישראל. לשורה שקראה ''לבצר חומות הקדושה בחיזוק הצניעות'' הוא
ביקש להוסיף ארבע מילים: ''כל אחד לעצמו ולביתו''.


(מעריב, אבישי בן חיים)

היא כנראה הפכה לכזאת כבר מזמן.