אמונה תמימה מול חקירה

רבות אני מתלבט בשאלה זו למרות שלכאורה ימיה כימי עולם ונהרות של דיו נשפכו על הנושא.

האם עלי לקבל את עיקרי האמונה ואת שאר המרכיבים העיקריים של האמונה כהלכה למשה מסיני? לקבל אותם בלי להבין ובלי לחקור? או שמותר או אפילו ראוי לחקור את כל האמונות הללו?

ואסביר ביתר פירוט:
לכאורה השופט העליון של האדם חייב להיות שכלו הוא. גם אם לפעמים הוא מחליט להכפיף את עצמו לדעה אחרת הרי שהשכל שלו הורה לו שבמקרה כזה אין לו מספיק ידיעה או שאין לו אפשרות לברר ועליו לקבל מה שיאמר לו על ידי אחרים (שהשכל שלו הורה לו שהם שאויים לשמוע להם).

ומה קורה אם אדם חוקר ומגיע למסקנות שאינן תואמות את המסורת? האם עליו להכפיף את עצמו למסורת היהודים או שהרשות בידו לפעול על פי מה ששכלו מורה לו?


בסופו של דבר השאלה היא מה צריך לגבור- השכל או הקבלה. ובשאלה זו אמור לכאורה לשפוט השכל עצמו...

.


כתבתי "תודה"

(שכּרן)

מואדיב,
מה הפירוש של שקר שכתבת בערבית, תודה ?

מרכא, תחושה של מועקה מהולה בתמהון עלתה בי למקרא דבריך.

המחשבות הן "בלבול מוח"? חיינו אמורים להתרכז ב"כאן ועכשיו"? אם זו הצורה בה אנו אמורים לחיות את חיינו, מהו מותר האדם מן הבהמה? גם הבהמות חיות, אוכלות, שותות, מטיילות ומתקשרות עם סביבתן - ולשמחתן הן אינן טרודות יתר על המידה ב"בלבול המוח" של הכח המדמה. האם אתה מציע לי לחיות את חיי תוך התעלמות מהדבר המייחד אותי כאדם, ממתת האל, מ"צלם אלוקים" שבי? תמהני.

אין אני חולק אודות ה"אופן השלם" בו אתה שואף לחיות את חייך. נהפוך הוא. אני סבור שחלק מה"שלמותיות" אליה אתה שואף היא התמודדות עם המחשבות שלך, העמדתן בפרספקטיבה הנכונה (והאישית) שלך ובניית חייך סביבן. לבקש ממני לתרגל את מוחי להיפטר מהמחשבות (ומהשאלות והתהיות המתלוות אליהן) זה פגיעה ב"אופן השלם" בו אני רוצה לחיות את חיי.

אגב, לא הייתי מודע לכך שהר' מברסלב הגדיר את שיטת הרמב"ם כטעות איומה. אם הדבר נכון, חיזקת אצלי את הרתיעה מהשיטה הברסלבית, או לכל הפחות מגילוייה החיצוניים. איש איש ושיטתו באמונה.

ועוד אגב. ספרו של הר' קפלן מונח אצלי. רכשתי אותו בביקורי האחרון בארה"ב וטרם הספיקותי. מי יודע? אולי ישתנו דעותיי לאחר שאקרא בו. אודיעך דבר.

.

شكرِ!

מואדיב קרוע מרכא -

למואדיב כמוך כדאי להוציא את הילדים מהכתאב!