הובא רבות [לרוב בשם הרמב"ם] שהתכלית היא עשיית האמת מפני שהוא [הדבר הנעשה] אמת [שייעשה]!
אבל שונה האמת של תינוק מהאמת של מבוגר. לתינוק [לאו דווקא בגיל] האמת היא סיפוק גירוייו והישרדותו. ככל שגודל מתבהרת לו אמת נשגבה יותר עד שמבין את האמת הנשגבה של להיות אדם המתאים את בחירתו לרצון הווה.
לו היה האדם מתקדם בעשיית האמת ככל שהוא משיג אותה יותר ומשנה לפי זה את בחירתו, לא היתה בעיה.
אבל מאחר וחוטא בחטא הרגל הדעת ומשאיר את בחירתו עם דעתו הקודמת [תודה לרוני על ההגדרה] וגם חסרה לו בהירות דעת, זקוק הוא למערכת המחנכת אותו.
מערכת זו מתחילה מנקודת המוצא שלו בה שכר ועונש עדיין קנה המידה לבחירותיו. לאט לאט מתגלה לו האמת שבחינוכו עד שיהיה מסוגל להתייחס אך לאמת שבו בלי תלות וקשר לשכר ועונש.
יושרו ורוחניותו של כל מעשה, נסתר ברגע שהוא מוצב בהנעה של הבטחת שכר.
הרי שככל שהאדם מתקדם בעשית היושר מפני שהוא אמת עליו להתנער מהעשייה [של "פניות" לשם שכר ועונש] וכמו שיש להסיר פיגומי בנין כאשר עומד מחמת עצמו.
נשאלתי שאלה חזקה ממתלבט רציני:
מאחר וה"מנוע" של האדם מונע על ידי המניע של שכר ועונש, האם תספיק הכרתו ההשקפתית לאפס את היותו מונע מחמת הרגל ולחץ חברתי הקשורים לשכר ועונש ולהתחיל במניע טהור של "אמת מפני שהיא אמת"? או שעליו לעשות לשם כך שינויים מעשיים? ואם כן, הרי זה כרוך לכאורה ב"עבירות" ולא הניחו לזה היתר, אם כן האם זו הלכה ואין מורין כן או שתאבד התעלותו של זה ואל תיעקר אות אחת בתורה?
באשכול הברכות לשמרן100 כתבת "עת רקוד" וצדקת מפני שאכן אין לערב שמחה (חתונה) בשמחה (דיון)
אבל מאחר שנפלאות הוירטואליה מאפשרות מעבר קל לאשכול אחר (ותודה ללינקזעצער) אמשיך את שאלותי כאן.
את הקטע הבא כתבת באשכול זה:
"זה מזכיר במקצת את פירושו של הנובהרדוקר לחטא אדם הראשון. ירידה צורך עליה. ירידה כדי ליישם את חופש הבחירה.
וכפי שאדם הראשון טעה, לפי פירוש זה, ברצונו לבחור ביכולת הבחירה, כך יטעה בעל הדברים אם ינסה לחפש הקדמות לעשיית האמת מפני שהיא אמת.
ופשוט הוא בעיני. ,
ואת הקטע הבא כתבת באשכול הברכות לשמרן100:
"לפעמים, הדרך להתקרב היא תחילה להתרחק, כדי להתפטר מכל המשקעים או הטעויות שהוחדרו בגיל צעיר, ורק אז לפתוח דף חדש. ואין כוונתי כלל לחיי נישואין (למרות שאולי גם שם זה נכון, רק שחלילה לא להגיע לידי כך) אלא ליחסים של אהבה שצריכים להתקיים במישור נוסף, חשוב לא פחות (ואסור לבלבלו עם חיי אהבה ונישואין): בין אדם למקום
שאלותי
1.האם אין סתירה בין שני הקטעים שכתבת?
2.לגבי הלימוד מספר קוהלת :האם אפשר ללמוד הלכות מספר קוהלת ואז יוצא שכל אחד יחליט,לפי דעתו, שהגיעה העת להשליך,(ואין הכוונה לתשליך בראש השנה....)
נשלח ב-21/4/2006 10:29
"אדם שלא עבר את גהינום תשוקותיו מעולם לא גבר עליהן" קרל גוסטב יונג (1875-1961)
בברכה.
באישי קבלתי מכותב מיוחד, אישור לבעיה שהוצגה כאן וז"ל [בערך]: "מה שלא יעשו, ספק אם מי שחונך על ברכי תחושת ההכתבה יוכל אי פעם להגיע לידי בחירת הטוב והישר מתוך חופשיות מלאה".
לו היה ברור שאין שכר ועונש לקיום המצוות, היה משלך נאה שאז מתנתקים מהטעות מהעבר בקלות. אך מאחר ואין הוכחה שאין כביכול שכו"ע לפעולותנו מעבר לנראה, א"כ האסוסיאציה אינה מסתלקת כל שאין הכרח להפך ולכן מוצדקת שאלת האשכול!
נשלח ב-21/9/2003 23:00
תינוק אוכל את שהוריו מאכילים מתוך אימון, האם כשמתבגר צריך לשנות אכילתו להחזיק בהבנתו החדשה את תוכן אכילתו? נראה כי אין צורך בשינוי, אלא אם כן הוא נדרש מתוך ההבנה עצמה, או אז השאלה היא כבר שונה לגמרי וכמעט ואין בה 2 צדדים.
והתשובה האישית לכל אחד שימצא את המקום המתאים לו בדיוק.
לא לשוא אמרו חכמים יבנה בית ואחר כך ישא אשה. אני רואה במשפט הזה לא רק עצה כלכלית אלא עצה גם על הבית האידיאולוגי. הבעיה שאותכם מוציאים מהבית מדי מוקדם 'סמוך ליניקה חתונה'.
נשלח ב-1/9/2003 19:07
וטו (וכולם)
סלח לי! מה שאתה אומר לחכות לג'פרסון או למציאת איזה סדק בתורה בנושא, לא שייך בכלל! זה בזבוז נורא!
קלעתם נכונה לדילמה שבעניין. אך אדגיש שוב את המעיק בעניין שהוא האוטומטיזם של ההרגל [כפי שכתב מיימוני "התניה פסיכולוגית"] ולכן מי שחונך ועד כמה שחונך לעשות מחמת המניע הפרימיטיבי, הרי בכל מעשה אשר יעשה אין מנוס מהאסוסיאציה המחזירה את המניע [בדומה ל"לא תתורו"].
לכן השאלה היא מה דעת התורה בעניין? האם צפוי מאתנו שנגיע לדרגה כה גבוהה של ג'פרסוניות כפי שמרמז יהוסף ועד אז לחיות במאבק עם כל הנזק הרוחני שבזה או שכן ניתן למצוא בתורה עצמה עצה למצב הזה?
נשלח ב-1/9/2003 16:10
יהוסף
אני מקווה שהבנתי את רמיזתך.
כוונתך היא לעורר את השאלה האם יש מנהגים/תקנות דרבנן/מצוות מן התורה שאינן מסייעות לאדם בהתפתחותו אלא להפך.
שאלה זו מבוססת על ההנחה שאפשרי הוא שכללי התורה יהיו, בנסיבות יוצאות דופן, מנוגדות להתקדמות האדם.
שאלה זו גם נידונה בידי פרופסור לוינגר (היה אשכול שהציג את תפיסת הרמב"ם שלו). הוא עמד על כך שלפי הרמב"ם מצב כזה יתכן. אבל, כמובן, אי אפשר לתת לכך תשובה הלכתית מפורסמת, מסיבה ברורה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-1/9/2003 15:53
אני משער שכוונת ווטו, לא זו שהזכרת היא.
יש דברים ממה שהעם עושה, יבחר כל אחד את הרובד, שהעושה לשמה ומתוך הבנה מגלה שתרומתם לו אישית אינם עולים על נזקם והאנרגיה היחסית להם. ואכ"מ לפרט עוד.
