| נשלח ב-7/9/2003 02:11 |
 |
| |
בן סורר ומורה; עין תחת עין וכדומה
האם דרשות חז"ל בפרשיות בן סורר ומורה, עיר הנדחת וכדו' שדרשו את הכתובים עד ש'לא היה ולא עתיד להיות', האם הדרשות הן בכוונת הפסוקים וחז"ל רק פענוחו את הצפון או האם סרסו חז"ל את הכתובים בסמכותן בכדי לעדכן אותם לרוח הזמן?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2010 17:04 |
|
| |
הבנתי בתקופת בית שני לא היו כבר אבנים קטנות , שהעם יכל לקיים מצוות הרגימה,
מעניין איפה- מאיפה הערבים לוקחים את האבנים הקטנות, שבהם רוגמים את חיילנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2010 16:57 |
|
| |
דהיינו מאז שהונח שם האבן ההיא שהיתה גדולה מאוד, ובתקופה הקדומה היו האבנים קטנות יותר ושנו בה. האבן השתנתה ולא העונש!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2010 15:57 |
|
| |
סנהדרין דף מה .
אחד מן העדים דוחפו. תנו רבנן: מניין שבדחייה - תלמוד לומר ירה, ומנין שבסקילה - תלמוד לומר, סקול, ומנין שבסקילה ובדחייה - תלמוד לומר סקול יסקל או ירה יירה, ומנין שאם מת בדחייה יצא - תלמוד לומר או ירה יירה, מניין שאף לדורות כן -
עמוד ב
תלמוד לומר סקול יסקל. ואם לאו עד השני נוטל את האבן. נוטל? והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר: אבן היתה שם, משוי שני בני אדם. נוטלה ונותנה על לבו. אם מת בה יצא. - וליטעמיך, תיקשי לך היא גופא: משוי שני בני אדם נוטלה ונותנה על לבו? אלא: דמדלי לה בהדי חבריה, ושדי לה איהו, כי היכי דתיתי מרזיא. ואם לאו רגימתו כו'. והתניא: מעולם לא שנה בה אדם! -
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2010 15:41 |
|
| |
ירוחם, אולי תוכל להראות לי את הגמ' שהעדים - ורק העדים - רוגמים אותו באבנים, דבר שהוא נגד המפורש בתורה?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2010 15:38 |
|
| |
הרב מיכי בבטוי פלסטלינה התכונתי שהתורה נתנה שלד (נניח שבת, מלאכות אסורות, עונשים) וידעה כי פרטים מרובים לא נכללו בשלד ויהיו נתונים לויכוח. דרכי ההסקה קבועות (י"ג מידות, סברא וכו', כוונה אמיתית ללכת בשיקולים הנכונים ואי הטיה ע"י צרכים/ערכים אחרים) . במחלוקת מסויימת מבחינת התורה כל עוד מסקנות א ו ב (אם חולקות) הוסרו לפי דרכי ההסקה המקובלות הן קבילות. אין מסקנה מועדפת המתוייקת בשמים מראש כנכונה (כדוגמה בלבד - על משקל וכי מה אכפת לומ להקב"ה אם שוחט מהעורף או מהצוואר), העיקר שתנהג לפי המסגרת המחייבת. למעשה – אין שום נפ"מ . על מה יצא קצפך?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2010 14:48 |
|
| |
בתקופה הקודמת ביצוע גזרי דין מות, היה שונה, למשל סקילה.- את זה אפשר להוכיח-
לפי הגמרא המוצאים לסקילה, הושלכו מבית קומות, ולאחר מכן עם אבן אחת, העדים ורק העדים היו הורגים אותו.
בתקופה קודמת כל הציבור היה רוגם את הנידון באבנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2010 14:37 |
|
| |
יש לך דוגמאות להבדלים גסים בין התורה העכשווית לתורה בזמן נתינה ?
האם בזמנו נקרו עיני בני אדם מדין עין תחת עין ? האם שמו תפילין על כף היד ?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2010 13:05 |
|
| |
אכן לכל זאת התכוונתי. איני יודע מהי גישת 'התפתחות ההלכה', אבל אם הכוונה היא לכך שלא הכל ירד מסיני כפי שאנחנו מכירים אותו היום, הרי זה פשיטא. וכל מי שחולק על זה אינו יודע מה הוא שח. היה על זה אשכול עתיק פעם, ושם התנהלו ויכוחים על העניין, ודומני כי המתווכחים שנרתעו בתחילה מהאמירות שלי, הודו לי בזה (זה קורה כאן לפעמים).
כוונתי לומר שכשניתנה תורה למשה היא לא קויימה כפי שאנחנו מקיימים אותה היום. כל הדרשות היוצרות מעצם הגדרתן יצרו הלכות חדשות, שקודם לא היו.
אין דבר כזה מוסר התורה, אלא אולי באופן תיאורטי (=מה הקב"ה התכוין), אם בכלל. בפועל, הפרשנות תלויה בנורמות של הפרשן ושל החברה בה הוא פועל, ולכן התוצר הוא פונקציה של התקופה. אני כלל לא בטוח שיש דבר כזה גם במישור התיאורטי, אך זו שאלה אחרת.
מאידך, אין בכל זה כדי לומר שהתורה היא פלסטלינה. לפי גישת הפלסטלינה, התורה אינה אומרת מאומה, וכל חכם משתמש בה כדי ליצור את הנורמות שהוא רוצה (ומכאן שגם אין אמת הלכתית, וממילא גם לא טעות הלכתית). כוונתי לומר שכל חכם מנסה למצוא מה התורה אומרת, ולא משתמש בה כדי להגיע לתוצאות שהוא רוצה אותן מסיבות אלו או אחרות. אמנם נכון שחיפוש כזה תלוי במחפש ובנורמות שלו, וכנ"ל.
העובדה שיש מחלוקות ושינויים אינה אומרת שזו יצירה ולא חיפוש. זו טעות נפוצה של בני דודנו הדקונסטרוקטיביסטים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2010 09:40 |
|
| |
שמות פרק כא
(א) וְאֵלּה הַמּשׁפּטִים אֲשׁר תּשׂים לִפְנֵיהֶם:
הרי לכאורה די היה לכתוב ואלה המשפטים בלבד. ולמה אשר תשים לפניהם?- והם ב"ד מסמכותם לקבוע את צורת העונש, איך, מתי, למה וכמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2010 08:52 |
|
| |
מיכי
המרחק בין דבריך לגישת 'התפתחות ההלכה' הוא כחוט השערה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2010 08:20 |
|
| |
הרב מיכי האם כוונתך שבדור שבשלב מוקדם מאוד, לפני הוולד בדרשה, נניח בדור המדבר, קיימו בפועל (או היו נכונים לקיים לו היה קורה מקרה) עין תחת עין? לדעה זו השלכות מהותיות על כמה שאלות. אם התורה מכוונת למוסר מסויים ("מוסר התורה"), כי אם מושפעת מהמוסר אזי אינה המוסר האידיאלי. לדבריך גם אין טעם בחיפוש הרבה טעמים מוסריים למצוות ולגישת הרמב"ם (לפחות ב 8 פרקים, ועוד מקומות) בדבר החינוך שבתורה. לפי גישה זו, שהתורה ניתנה כ"פלסטלינה" לעיצוב ע"י המוסמכים לכך (כמובן שלפי דרכים קבועות וממוסגרות יחסית, ולא כאן המקום לדון בצורות העיצוב) יתכן שאין טעם הכל הדיונים הארוכים על אלו ואלו דברי א' חיים. העניין פשוט – אין אמת מוחלטת, הכל דא"ח אם הוא כלול המסגרת. אמנם בפועל יש מנגנון להחלטה, אך הדעות עצמן לגיטימיות אם אינן טעות בעובדה או טעות משמעותית בשקול דעת (הגבול בטעות שקול הדעת בעייתי). לפי גישתך אין כלל בעיה בטעויות חז"ל בדברים שבעובדה, גם בנושאים הלכתיים (ואפילו גיל העולם, שנפ"מ בו לעניין מנין שמיטות), כי באמת התורה ניתנה לעיצובם לפי מוסרם וידיעותיהם. יש שאלה טכנית איך עובד המנגנון של תיקון לאור שינוי הידיעות ואם כעת ניתן לתקן, זהו עניין "טכני" (אם כי חשוב).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2010 08:01 |
|
| |
מה פירוש 'קבלה בתורה שבעל פה'? האם זה לא בדיוק 'דרשה שחז"ל 'המציאו''? תושבע"פ נתנה לחז"ל סמכות 'להמציא' דרשות באמצעות כלי הדרש שנמסרו מסיני.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2010 00:58 |
|
| |
זה דרשה שחז"ל המציאו ? או בקבלה מתורה שבע"פ ?
פותח האשכול שואל בעצם אם הצודקים המחדשים, או חז"ל ?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2003 17:02 |
|
| |
דוגמא ששמתי לב אליה השבת ל"שקר קדוש" שמופיע במשנה תורה ולדעת הרמב"ם מופיע גם בתורה:
הלכות מלכים ומלחמותיהם: "וכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד, ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד--מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל, ויזכה לו ולבניו עד עולם, ויזכה לחיי העולם הבא: שנאמר "כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן, כי מלחמות ה' אדוני נלחם, ורעה לא תימצא בך, מימיך . . . והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, את ה' אלוהיך" (שמואל א כה,כח-כט).
ובמורה הנבוכים ח"ג פרק מ"א בביאור המצוות הנהוגות בזמן מלחמה: "וממה שכלל אותו ספר זה, התקנת יד ויתד, כי ממטרות התורה הזו כפי שהודעתיך הטהרה וההתרחקות מן הלכלוכים והטנופים, ושלא יהא האדם כבהמות.
ויש עוד במצווה זו חיזוק אמונה אצל הלוחמים בפעולות אלו, כי השכינה שורה ביניהם, כמו שבאר בטעם הדבר, כי ה' אלוהיך מתהלך בקרב מחנך".
ונראה ברור שמחבר המשנה תורה התיר לעצמו את מה שלדעתו התיר לעצמו מחבר התורה.
תוקן על ידי - שואל098 - 07/09/2003 17:07:34
|
|
|
|
|
