האם תיתכן מצוה להאמין ?

ידועה המחלוקת בין מוני המצוות האם למנות את הציווי להאמין במציאות הבורא בכלל תרי"ג מצוות . הבה"ג אינו מונה אותה ואילו הרמב"ם כן מונה אותה . ותמהו על הרמב"ם כיצד יתכן למנות את ענין האמונה כמצווה . בלשון הקנאת סופרים על סהמ"צ : " הוקשה אצל המחברים איך יצדק למנות למצוה מציאות המצוה (בפתח הצד"י –מצו"נ) כי לא תצוייר מצוה אם לא יקדם בבירור מציאות מצווה (כנ"ל- מצו"נ) ולפיכך לא יתכן למנותה ולהכניסה במנין המצוות אלא שתקובל כיסוד מוסד מושכל ראשון שיקדים בירור מציאותו אצל המצווים לקבלת מצוותיו " עיי"ש מה שתירץ . ועל דרך זה ביאר הרמב"ן את דעת הבה"ג (שהוא עצמו חולק עליו במל"ת ה עיי"ש) . הקושי שעליו עומדים המפרשים הוא שזה אבסורדי לדרוש מבן אדם לקבל עליו מצוה הדורשת ממנו לקבל עליו את המצוה .

אלא שיש כאן קושי אחר והוא שלא סביר לדרוש מבן אדם להאמין במשהו בכלל . שהרי אין אדם בוחר לעצמו במה להאמין אלא אמונותיו כפויות עליו מכח הכרתו העובדתית . וכמו שכתב הרמב"ם במורה נבוכים : " הדעה אינו הענין הנאמר בפה אלא הענין שהצטייר בנפש כאשר מאמתים אותו שהוא כך כפי שהצטייר " (על פי מהדורת קפאח ח"א פ"נ) .

הקושי הזה קיים לא רק לגבי מצוות האמונה במציאות הבורא אלא לגבי מצוות רבות אחרות . בדיני לשון הרע , למשל , יש הלכה הדורשת מן האדם שלא להאמין לדברי לשה"ר אחרי ששמעם ולמרות שהם משכנעים . כמו כן אנו מוצאים אצל הרמב"ן בפירושו על התורה לגבי מצוות לא תסור שהוא כותב שם שמצוה להאמין שאין הבי"ד טועה . והשאלה הנשאלת היא כיצד משפיע האדם על האמנותיו בכח רצונו ? (יש מקום לעיין אם קושיית האבן עזרא לגבי איסור לא תחמוד שייכת לכאן ואכמ"ל) .

על הקושי הזה עמד לכאורה בעל ספר החינוך במצווה כ"ה : " וענין ההאמנה הוא שיקבע בנפשו שהאמת כן ושאי אפשר חילוף זה בשום פנים ואם יושאל עליו ישיב לכל שואל שזה יאמין לבו ולא יודה בחילוף זה אפילו יאמרו להרגו שכל זה מחזיק וקובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכח אל הפועל רצוני לומר כשמקיים בדברי פיו מה שלבו גומר . ואם יזכה לעלות במעלות החכמה ולבבו יבין ובעיניו יראה במופת נחתך שהאמונה הזאת שהאמין אמת וברור אי אפשר להיות דבר בלתי זה אז יקיים מצות עשה זו מצוה מן המובחר " . הפירוש הנראה לי בדבריו שהחינוך הולך כאן לפי גישתו הביהייביוריסטית האומרת ש"אחרי הפעולות נמשכין הלבבות " . דהיינו שענין המצוות העוסקות בדברים שבלב הוא רק בגילויים החיצוניים שלהם שעליהם יש לו לאדם שליטה . לדעת בעל החינוך הרי שאחרי שהאדם כופה על עצמו להתנהג בכל דבר כאילו הוא מאמין הרי שבסופו של דבר הוא יתחיל להאמין מדרך הטבע . אבל ברור שלא שייך ציווי על ההאמנה גופא שאין הדבר בשליטת האדם אלא על מה ש"נאמר בפה" .

אבל אחרי ככלות הכל נשאלת השאלה האם זה באמת רצוי שהאדם יתייחס לשכל שלו כאילו מדובר במנגנון פסיכולוגי שאפשר לתכנת אותו על ידי פעולות חיצוניות ?

"מצד שני, אין ברירה אחרת, שהרי במסגרת מערכת אחרת המשחק מכור גם כן - נגדה."

אם החלוקה היא אכן כפי שציינת זה מול זה בשווה-הרי שיש תמיד בררה בין המסגרות.

ועדיין לא הבנתי איך המשל קשור לנמשל שהרי היסודות של המערכת הדתית והשאלות שנשאלות עליה הן שונות לחלוטין..

רובין,
ובאילו קריטריונים אתה בודק האם החשיבה הרציונלית טובה? - בשכל ובחושים? - אם כן, הרי אלה מקורות המחשבה הרציונלית גופה, וממילא המשחק מכור. מצד שני, אין ברירה אחרת, שהרי במסגרת מערכת אחרת המשחק מכור גם כן - נגדה. הוא הדין במערכת הדתית.
א"ג