| נשלח ב-14/9/2003 19:06 |
 |
| |
שינו חכמים במפורש מהתורה שבכתב
בדרשות חז"ל מוצאים שדרשו להוציא פשוטו של מקרא.
על בכור הנולד ליבם ויבמה נאמר בפרשת שבוע שעבר (כי תצא) "... לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ויבמה ולקחה לו לאשה והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת", ודרשו שהבכור הזה הוא לא הנולד לזוג אלא הבכור מהאחים של המת. כבכור עליו המצוה (בתור קדימה), ליבם ולהקים את שם אחיו המת ללא זרע.
בדרשה הזאת על ייבום רק שינו את הפירוש אבל לא את צורת הקריאה והכתיבה של הכתוב.
בימים אלה בסליחות אנו מצטטים את שלוש עשרה המידות מפרשת כי תשא. שם נאמר "ונקה לא ינקה" אבל מתקני התפילה שינו את הקריאה והפסיקו אותה אחר "ונקה". ככה מתפרש הכתוב שכן ינקה במקום שלא ינקה. זה שינוי בקריאה אבל עדיין לא שינו את הכתוב עצמו.
בתפילת השחר בכל יום מצטטים מספר ישעיהו (מה) "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא... אני ה' עושה כל אלה". בישעיהו זה מסתיים ב"ובורא רע" ואילו בתפילה מצוטט "ובורא את הכל"!
איך מוסברים השינויים האלה? מחלוקת בין התורה שבכתב ובין התורה שבעל פה?
תוקן על ידי - רב_הריפוטר - 14/09/2003 19:07:50
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2003 08:51 |
|
| |
בוגי
אדם שחי בתוך המקרא, יאהב לצטט חלקים ממנה ולהוסיף את דברו.
גם לגבי פתגמים שהעולם אומר, כמו "טיים איז מוני", אחרים יאמרו "מוני איז טיים". זו לא דוגמא מובהקת בכלל, אבל מי שחי במקראות יביא ממנה אישור ויזכיר אותה כל כמה שזה משרת את דברו.
אני מדמיין לעצמי משגיח בישיבה צועק... "והוא רחום יכפר עוון כשתרצה בכך!" [אבל סתם כך... ח"ו]וכיו"ב.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2003 08:20 |
|
| |
בוגי,
נראה שזו מתודה קבועה אצל חז"ל. מתוך ההתייחסות למקרא ש"דכולא בה", הרשו חכמינו לעצמם לצטט חלקי פסוק וביטויים מקראיים. לעתים אלה מובאים בבחינת אבני בניין עצמאיות בבניינים שבנו הם ולעתים נושאים את המשמעות של יתרת הפסוק ברקע של האמור באופן מפורש. והנושא של בין-טקסטואליות במדרש הוא אכן מרתק ונידון לאחרונה במחקר.
במקרה של י"ג המידות, נראה לי לפעמים, שהשמטת סופו של הפסוק היא בבחינת מה שאומרים שפושע תמיד משאיר איזו ראיה במקום הפשע. דהיינו, עם אמירת י"ג מידות הרחמים, אנחנו מביעים מודעות (גם אם לא הוגים אותה), לכך שלא תמיד מתגלות בפועלו של הקב"ה דווקא המידות האלה. ואירועי הימים האלה יוכיחו.
לגבי הפסוק מישעיהו המובא בשינוי בברכת 'יוצר אור', אהבתי את ההסבר שלך יהוסף, אבל נראה שכאן אולי הסיבה היא יותר פרוזאית. יש סברה שאין כאן עניין אידיאולוגי, אלא שבפני בעל הברכה עמד הפסוק בצורתו הזו ("ובורא את הכל"). בספר ישעיהו ממגילות מדבר יהודה, זה אכן היה נוסח הפסוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2003 00:23 |
|
| |
יהוסף
תירוצך יפה מאד! אבל אם כך האם לא היה ראוי יותר ליצור ניסוח שאינו לקוח ממקרא העומד קצת בסתירה למה שמביעים?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2003 19:35 |
|
| |
רב הארי יחי'
אנסה לענות, באופן יחסית פשטני, על שני שאלותיך האחרונות - על "ונקה לא ינקה" ועל "בורא רע".
אני חושב שאין כאן פלוגתא כלל, רק שלעניין אשר לשמו אנו מצטטים את הפסוקים, לא נדרש החלק האחר המודגש בפסוק.
כאשר אנו מבקשים סליחה ברצוננו להתמקד על החלק הטוב, ו"לנצל" אותם לטובתנו. והרי גם הפסוק מסכים שיש מצב של "ונקה" כמפורש בפסוקים אחרים לענין יום כיפור ועוד (ובדניאל ט' - לד' אלוקינו הרחמים והסליחות), רק שלעניננו אין אנו רוצים להזכיר את החלק שאינו נוגע ואף מזכיר את הצד ההפכי של המהלך איתו אנו מתעסקים כעת - ["ונקה" ולא ההיבט של "לא ינקה"]
כך גם לגבי ברכות ק"ש, שם רצוננו להתקרב אל ד', ואת זאת נעשה טוב יותר [אולי מתוך חולשה], במיקודנו ביופי והטוב אשר הבריאה מאצילה עלינו. לכן אין זה מהעניין להזכיר את ה"בורא רע" שאינו מועיל ואף מזיק להתמקדות המסויימת הנדרשת בקטע זה של התפילה.
ושוב, אין כאן מחלוקת, אלא היביטים, הן גם הפסוק מסכים שד' הוא בורא אור, אלא שהפסוק עוסק בתיאור קצוות הבריאה, ובזאת אין רצוננו להתמקד על הבוקר, אלא על החלקים היפים המקרבים את תחושותינו החיוביות לבריאה.
תוקן על ידי - יהוסף - 14/09/2003 19:46:08
 |
|
|
|
|
|
