הפיגועים האחרונים, עם התמונות מקפיאות הדם, עוררו אצל כמה מאיתנו שאלות נוקבות. שאלות שאנו פוחדים להשמיע בקול, אבל הן מעיקות על הלב, ואינן נותנות מנוחה.
היתכן?
הניתנה ארץ ביד רשע?
היכן ההשגחה הפרטית?
צדיק ורע לו?
על שאלות אלו מתווספת תמיהה נוספת. איני סבור שיש ערך ודמיון בין שתי השאלות, אך אולי נתחיל דווקא מהאחרונה, שהיתה קודמת בזמן.
דרשנים רבים הפיקו לקחים מוסריים שונים מהפיגועים. הצד השווה שבכולם הוא שהם קראו להתעורר ולחזור בתשובה. אך, כדרך הדרשנים, כל אחד הצביע על נקודות אחרות הראויות לתיקון.
כאשר הניסוח שהתפרסם ברבים לא היה מסוגנן היטב, ניתן היה להבין ממנו כי הדרשן טוען שיש לו את ההסבר האמיתי לפיגוע.
וכאשר הפירסום היה מלווה בחתימותיהם של רבנים ידועים, התעוררה שאלה אצל הרואים כיצד ניתן להסיק מסקנות כאלו, וכי מישהו יודע חשבונות שמים, ואם אין בפירסום כזה חוסר פרופורציה.
אם הנושא כואב גם לכם, אתם מוזמנים להצטרף לעיון בשאלות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-21/10/2003 11:55
בתמיכת מה לדבריה האחרונים של חבצלת:
האם האמירה (הנכונה לדעתי) שעל כל או"א ללמוד מה קורה סביבו (ומכאן: אסונות צריכים להביא לחזרה בתשובה, כמו ששמחות אמורות להביא לפזרנות בצדקה, כידוע), מחייבת אותנו להבין מה בדיוק קרה, מאיזושהי בחינה מיסטית?
במלים אחרות: אם יבוא הרה"ג שליט"א (רב כלשהו, והיו כאלה, אלא שקולם היה חלש) ויאמר, יש אסונות, שכל או"א יפשפש במעשיו וישוב בתשובה - מה רע? זהו אפ' מתפקידיו של הרב לקהילתו - אחריות על הדרכה מוסרית.
לעומת זה, פרשנות מעשיו של הקב"ה כביכול, והסברי סרק לגבי פיגוע או אסון, הם פתח מסוכן. אם לריה"ל מיוחסת האימרה "לו ידעתיו הייתיו", הרי שלאותם רבנים-פרשנים יש ליחס כוונה, ש"הואיל וידעתיו הייתיו", ח"ו.
ובכלל, האם הקב"ה הוא חברת אבטחה? הזכיר פה מואדיב את לשונו של ר' חוצפית המתורגמן, אבל חז"ל הזכירו גזירות שמים לא מובנות בקשר עם המבול, עשרת הרוגי מלכות, חורבן שני הבתים ועוד.
אם חז"ל לא ידעו הסיבה, והשתמשו בביטוי "גזירה היא מלפני", האם רבני הפאשקווילאך יודעים יותר?
אוי לשכן ואוי לשכנו
נשלח ב-20/10/2003 16:31
... ולפי שיטה במדרש נבע חטא העגל מזה שלא בנו משכן ללמדך שכל שאינו עוסק בבנין המקדש (ואינו עולה להר הבית) כאילו עשה את העגל!
נשלח ב-20/10/2003 13:12
.
מעשה באחד מן הדרשנים שהיה נודד בעיירות, מתארח אצל בעלי הבתים וממתין שיציעו לו לדרוש.
ולא היה דרשן זה תלמיד חכם גדול, אך דרשה אחת היתה לו שאותה שינן היטב וידע לדרוש בה בטעם ובקול, ודרשה זו עסקה בחטא העגל.
ויהי היום, יום טוב ראשון של סוכות חל בשבת, וגיבור סיפורנו הגיע לשטעטל קראצמעך.
הגיע לבית הכנסת, ושם, הגבאי הפנה אותו לאחד מבעלי הבתים, אצלו יוכל למצוא מקום לינה ומזון לסעוד את נפשו העייפה מתלאות הדרך.
מארחו שמע ממנו כי דרשן הוא, ולמחרת, לאחר תפילת המוסף, הזמינו גבאי הקהילה לעלות ולדרוש. וזאת להווי מידע, כי בק"ק קראצמעך, לא היו ת"ח שיכלו לדרוש בפני הקהל מבני המקום.
עלה הדרשן אל הבמה, נשא מבטו לימין ולשמאל, ופתח:
" השנה, שר"ה היה ביום שבת, ויו"ט ראשון של סוכות חל בשבת, אין לנו שבת חול המועד. לו היתה לנו שבת חול המועד, היינו יושבים כאן וקוראים בתורה מן "ויאמר משה" - כפי שיקרא העולה השלישי בפרשת כי תשא. אולם לפני העולה השלישי, היינו שומעים כולנו את מעשה חטא העגל, ועל חטא העגל אני רוצה לדבר היום ... "
ואכמ"ל
נשלח ב-19/10/2003 23:33
מצ"ב דבר שכתבתי יום לאחר הפיגוע בקו 2:
הדברים הם קשים ולכן יש לקרוא אותם בעיון לפני שמגיבים בזעם.
הרהורי לב אחר הפיגוע ברח' שמואל הנביא
-------------------------------------
שתי פיגועים התרחשו אתמול שמספר ההרוגים בהם היה 20. המספר 20 נשנה רבות בהקשר של תבנית המשכן, ובעיקר מידות קודש הקודשים- הדביר בבית הראשון, 20 אמה מרובעים, ובייחוד בסכום מחצית השקל שהנו 20 גרה. הפיגוע של אתמול התרחש ברח' שמואל הנביא, באוטובוס שהגיע מהכותל המערבי. בסוף ספר שמואל מסופר הסיפור על 70 אלף איש מישראל שנספו בדבר כתוצאה מכך שלא דרשו את מקום המקדש. סיפור זה העוסק במחצית השקל ופקידת העם, מייצג את התפיסה הגלותית של עם ישראל כאוסף של פרטים, שכל אחד יש לו את המנהגים וההלכות והרבנים הייחודיים לו, מול תפיסה של אנשים החותרים להיות עם אחד עם כוון אחד וברור.
לפני מספר ימים הרב אלישיב, שלפסיקותיו שומעים רובו הגדול של הציבור החרדי, יצא בקריאה גדולה שלא לפתוח את הר הבית ליהודים, מפני שהדבר מהווה התגרות בגויים. דווקא אלו ההולכים בדרכו של הרב אלישיב, ולא עולים להר ומסתפקים בתפילה בכותל המערבי, הם אלו שנפלו קורבנות לפיגוע האיום. הרב אייכלר אמר היום ברדיו שאין ספק שזהו איתות משמיים לציבור החרדי, אבל את התשובה אנחנו לא נדע. לעומתו, הנביא ירמיהו טוען שאנו מצווים ל"נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה". סימנים רבים מראים שהדבר קשור לדרישת המקום אשר יבחר ה' ולכל הגישה האמונית שהדבר מייצג. כמובן, שאי אפשר להאשים באופן אישי אף אחת מהנפגעים שחטא בדבר זה, כי פעמים רבות הקב"ה מעניש את עם ישראל באופן קיבוצי. אבל ברור שהאשמה מופנית לציבור מסויים, ויאמר לזכותו של הציבור החרדי, שהקב"ה כמעט תמיד שמר אותו מהמכות הרבות שעם ישראל קיבל בשנים האחרונות. אבל ברגע שיוצאים כנגד תהליך שמוביל לדבר היסודי ביותר בתורת ישראל, והוא גילוי ודרישת המקום שה' בחר, המקום שממנו תצא תורה לכל העולם , המקום שייחוד ה' והתורה יתגלו בו, המקום באמצעותו כולם יבינו שה' אחד ותורתו אחת, ויש רק אמת אחת, לא שיטות הלכה רבות, לא רבנים הרבה, לא מסורות שונות, אלא רק תורה אחת, וכל ריבוי תורות גובל בעבודה זרה, אז באמת הקב"ה יסתיר את פניו גם על זה שהוא חפץ ביקרו. לכן כל חתירה לכוון דרישת המקום אשר יבחר ה', הינה דבר מבורך ואסור לעקבו ולצאת כנגדו, בייחוד כפי שעשה זאת הרב אלישיב שטען שזוהי התגרות מיותרת בגויים. צריך להבין שפחד מהגויים זו התגרות בה', והפגנת חוסר בטחון בו בפרהסייא!!!
ברור שבית המקדש רחוק מאד מהמצב של עם ישראל היום, אבל החתירה אליו נעשית בשתי מסלולים, במסלול המעשי ובמסלול של הרוחני (שגם יביא לאחדות) של העם. לא ניתן לקבוע איזה מן המסלולים מעקב את השני, מפני שרק ה' יכול לקבוע זאת. אנחנו נעשה את כל מה שיכולתנו לעשות, והקב"ה יעשה את הטוב בעיניו.
כה סימלי הוא הדבר שדווקא יום לאחר הפיגוע נפתח הר הבית שוב ליהודים לאחר שלוש שנים שבו היה סגור. אחת הסגולות של עם ישראל, הוא שיש לו חוש פנימי טבעי שאומר לו מה היא מצוות התשובה שעליו לבצע לאחר שקורה לו אסון. לא תמיד ישראל מקשיב לקול פנימי זה, אבל לעיתים הוא עושה מעשים הקשורים לתשובה גם ללא מודעות שזוהי התשובה לחטאו.
יהי רצון שה' ישלח נחמה רבה למשפחות ההרוגים, רפואה שלמה לפצועים, וישועה קרובה לעמו.
נ.ב. לאחר מכן גם נוכחתי לראות שהפיגוע התרחש בדיוק בשבוע שבו מופיע בפרשת השבוע המצוה 'לשכנו תדרשו' שעליו חז"ל דורשים את העניין בסיפור בסוף ספר שמואל.
נשלח ב-18/10/2003 20:59
"האדם הוא הנכבד בכל ההוויה בעולמנו השפל, כלומר : שהוא הנכבד בכל מה שהורכב מן היסודות, ואף עם זאת הרי מציאותו טובה גדולה לו וחסד ה' במה שיחדו בו ועשאו שלם, ורוב הרעות שיארעו באישיו הן מחמתם, כלומר מחמת אישי האדם החסרים, וממגרעותינו אנו צועקים ומשועים, ומרעות שאנו עושים אותם בעצמנו בבחירתנו אנו מצטערים ומיחסים את זה לה', יתעלה מכך, ובאר מכך שלמה את זה ואמר : אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, ובאור הדבר שכל רע שיארע לאדם חוזר אל אחד משלושה מינים:
המין הראשון מן הרעות, מה שיארע לאדם מצד טבע ההוויה וההפסד, כלומר מחמת שהוא בעל חומר, כי משום כך נפגעים מקצת בני אדם במומים וחסרונות מלידה או שיארעו מחמת שינויים הנעשים ביסודות כקלקול האוויר או הברקים ושקיעת האדמה.... ואתה מוצא עם זאת שהרעות הבאות על בני האדם מן המין הזה מעטות מאוד...לפי שתמצא ערים עומדות אלפי שנים לא שקעו ולא נשרפו, וכן נולדים אלפים מבני אדם בתכלית השלמות ואינו נולד בעל מום אלא לעיתים רחוקות..
המין השני מן הרעות הוא מה שיארע לבני אדם זה מזה, כהשתלטם זה על זה. והרעות הללו יותר מרעות המין הראשון........ אלא שגם מציאותו מעטה כגון: אדם האורב לאדם והורגו או יגנבהו בלילה. אבל יהיה מין זה מן הרעות כולל בני אדם רבים במלחמות הגדולות....
המין השלישי מן הרעות הוא מה שיארע לאדם ממנו מפעולתו הוא עצמו, וזה הוא המצוי הרבה, והרעות האלה יותר רעות מהמין השני בהרבה, ומרעות המין הזה צועקים כל בני האדם, וזהו אשר לא תמצא מי שאינו חוטא בו על עצמו כי אם מעטים, וזהו אשר ראוי לגנות עליו את הנפגע באמת, ולומר לו כמו שנאמר מידכם היתה זאת לכם, ונאמר משחית נפשו הוא יעשנה....ואשר לחולי הנפש...ותושג תכונת התשוקה למה שאינו הכרחי...והמותרות אין להם סוף – אם תהיה התשוקה שיהו כליך של כסף, הרי היותם של זהב יותר יפה... ולא יחדל כל סכל נבער מדעת בדאגה ויגון על שלא הצליח לעשות כמו שעשה פלוני מן המותרות, ועל הרוב יביא עצמו לידי סכנות גדולות....וכאשר יבואוהו צרות באותם הדרכים שהוא הלך בהם יתלונן על משפט ה' וגזרתו, ויפלא על מיעוט עשותו צדק, מדוע אינו עוזרו להשיג ממון רב כדי למצוא בו הרבה יין להשתכר בו תמיד,ומספר נערות עדויות במיני זהב כדי שיעוררוהו למשגל יותר ממה שביכולתו להתענג....עד כה הגיעה טעות ההמון, עד שיחסו לבורא חוסר יכולת במציאות הזו שהמציאו בטבע הזה המחייב את הרעות הגדולות הללו כפי דמיונם מפני שאותו הטבע אינו נשמע לכל בעל מגרעת להשיג מגרעותיו, עד שיביא לנפשו הרעה כל דרישותיה אשר אין להם סוף...."
הרמב"ם . מורה נבוכים, חלק שלישי פרק יב
נשלח ב-17/9/2003 10:40
חלמיש,
אני לא יכולה שלא לצטט, יותר ברור מזה אני לא אצליח להסביר
לדעת הרמב"ם "פרשת איוב המופלאה והנפלאה היא מסוג מה שאנחנו בו, כלומר שהוא משל לבאור השקפות בני אדם בהשגחה. וכבר ידעת מאמר אחד מהם בפירוש, איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה (בבא בתרא טו, א)..אחד החכמים אמר שהיה בימי האבות, ואחד אמר שהיה בימי משה, ואחד אמר שהיה בימי דוד, ואחד אמר שהוא מעולי בבל, וזה ממה שמחזק דברי מי שאמר שהוא לא היה ולא נברא...והנה ראשית מה שתתבונן בו, אמרו איש היה בארץ עוץ, החל בשם משותף והוא עוץ,לפי שהוא שם אדם את עוץ בכורו, והוא ציווי בחשיבה ובהתבוננות עוצו עצה, וכאלו יאמר לך חשוב במשל זה והתבונן בו ודע עניינו והבן ההשקפה בנכונה איזו היא" (מו"נ חלק ג, כב)
לרמב"ם יש טיעון הגיוני ביותר,בנוגע לסבל האנושי שנגרם לבני האדם לדורותיהם
"הרעות הגדולות הללו הנעשות בין אישי בני אדם מזה לזה כפי המטרות(1) והתאוות(2) וההשקפות(3) והדעות(4), כולם הם נספחים להעדר, לפי שכולם מחויבי הסכלות, כלומר מהעדר החוכמה, כשם שהסומא מחמת העדר הראות לא יחדל מלהכשל ולהחבל, ולחבול גם בזולתו, מחמת שאין לו מה שינחהו בדרך....כי בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי בני אדם זה לזה,וכבר הבטיח בכך ואמר וגר זאב עם כבש...,ואחר כך נתן סיבת סילוק אלה השנאות וההתקוטטויות וההשתלטויות היא ידיעת בני אדם אז אמתת האלוה, ואמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ודע זה" (מו"נ חלק ג, יא)
1) שכדי להשיג מטרה מסויימת אפילו מטרה גדולה ושררה מדומים מסוגל האדם להרוג למסור ולהלשין. וכפי שאומרים השוטים: המטרה מקדשת את האמצעים ובר"ש "הכוונות"
2) כגון תאוות בשרים או ממון
3) כגון שינוי השקפות מדיניות וצורות משטר שונות
4)בענייני אמונה ודת כדרך שעשו קלגסי נבוכדנאצר לחנניה מישאל ועזריה, וכך גם עשו גם לדניאל, וכך עושים בכל הדורות יורשיהם ויורשי יורשיהם....
נשלח ב-17/9/2003 09:55
חלמיש - יישר
הבאת רק דעה אחת של חז"ל.
נשלח ב-16/9/2003 21:36
יהוסף העלה שאלה מענינת הרי מאז איוב
עברו כך וכך שנים שעשויות ללמד אותנו.
או במלים אחרות ללמוד את לקחי ההיסטוריה
ומכך להסיק מהעבר עובר להוה.
לדעות בחז"ל איוב נכתב ע"י משה שדיבר עם ה' פנים על פנים האם אנחנו גם מנסיון העבר
מבנים טוב יותר ממשה רבינו?
בכול אופן ודאי שאיוב אינו ספר היסטורי גרידא
הוא נביא ככול משמעות של נביא.
אומנם חכם עדיף מנביא אבל אין הוא יכול לסתור
אמירה מפורשת שנאמרה בנבואה.
מענין איזה טיעון הגיוני נובע מסבל העם היהודי לדורותיו מלבד המסקנה שזה לא מובן.
בשורות טובות
נשלח ב-16/9/2003 21:11
מיימוני היקר - יישר כוח
[אני מקווה שדבריי הובנו, שאני טוען את מה שהבעת בפרוזה, שלדון על טוב של מישהו, זה בע"כ במובן השימושי והאנושי של המילה].
מואדיב
ההבדל בין אמונה וידיעה נידונה יותר, באשכול של מציץ בשם "איך שייך מצוה להאמין".
רוני - היורשה לי לשאול, מה הבסיס והרקע, שעל פיו אתה נותן קרדיט? או במילים אחרות כלשונך, איך נהיים חבר של אלוקים?
חלמישצור - אולי כדאי לתת סיכוי להבנה טובה יותר? הן סך הכל מאיוב עד היום עברנו הרבה מאוד, למה לא נהיה כננס על גבי הענק המסתייע בענק ומוסיף מעט מדיליה?
תוקן על ידי - יהוסף - 16/09/2003 21:15:45
נשלח ב-16/9/2003 20:53
.
מה ההבדל בין ידיעה לבין אמונה ?
לדעת: להבין באופן בלתי-אמצעי, להבחין ישירות, להכיר את המהות, לזהות.
להאמין: לקבל משהו כאמיתי, לקבל משהו כערך, לסבור, להחזיק בדעה.
אם יש ידיעה - אין צורך באמונה
כאשר אדם מדבר על "טוב" , או אודות "רע" , הריהו מדבר בלשון בני אדם, במונחים של בני אדם. ה"טוב" או ה"רע" אצל בני אדם, איננו מוחלט, הוא סובייקטיבי, תלוי-ערכים, מותנה-תרבות.
האם זה טוב שגבר ואשה יחיו יחדיו בטרם יחליטו להנשא?
בחברה שומרת המצוות, אין צורך לומר כי הדבר בגדר איסור מוחלט. הדבר רע .
בחברה המערבית של היום, מדובר בנורמה די מקובלת. יש הטוענים שם כי מדובר בדבר חיובי, טוב , שכן בני הזוג לומדים להכיר וגו'.
בחברה הסודאנית מקובל לבצע ניתוחים בבנות המכונים "מילת נשים" . אנו רואים זאת כאכזריות , בעיניהם זהו הדבר הנכון לעשותו.
אצל ההלניסטים, ברית המילה שהיתה נהוגה בקרב היהודים, נחשבה למעשה ברברי, דומה לסירוס. הדריינוס הרשע אסר עליה בפקודה.
אנו ממשיכים למול את בנינו כפי שעשינו אז, והפרוטומה של הדריינוס, מוצגת לראווה במוזיאון ישראל בירושלים תובב"א.
הרע והטוב, אינם מוחלטים.
אנו יודעים מהו "טוב" , כפי שאנו יודעים מהו "רע" . אם נהיה ישרים עם עצמנו, אנו גם יודעים כי זהו הטוב לדעתנו, וכי יש אחרים הסוברים ההיפך.
אנו מאמינים כי דרכנו היא הנכונה, וכי הטוב בעינינו, הוא הטוב האמיתי.
אין אנו מבינים מאומה בדרכי מעלה, ואין לנו אלא את שעינינו רואות. לו היינו יודעים מהו הטוב המוחלט, לא היחסי, לא היה בנו כל צורך להיות מאמינים.
כאשר הבאתי את הפסוק מאיוב, הבאתי רק את חלקו הראשון. הפסוק המלא, המבטא אמונה מופלאה ונאדרת, כתוב כך:
הן יקטלני , לו אייחל
אך דרכי אל פניו אוכיח
נשלח ב-16/9/2003 19:14
אשכול זה נוגע בנושא האמונה.
==
כל כך הרבה דברים מצערים – וקיימת לנו "נקודה עוורת" לגבי איך הדברים יפתרו ואיך תראה התמונה השלימה בעתיד. קיימים "חורים" ברצף ההבנה שלנו את מה שקורה בהוויה.
האם בעתיד נראה איך הכל קשור להכל ואז ימלא שחוק פינו, ונראה בדיעבד כי הרע (שהיה בזמנו מאוד רע) הוא למעשה חלק מתמונה גדולה יותר ומשרת את הטוב (כמו שמתעוררים מחלום רע וחוזרים להקשר המוכר אך החדש כלפי החלום)
או שלא... והכל גם בעתיד ימשיך להיות אותו דבר. צדיק ורע לו, רשע וטוב לו...
איך נדע מה יהיה בעתיד? הרי הוא עוד לא כאן...
האם אנו נותנים קרדיט (אמונה) לה' שבדברים שאנו לא מבינים יהיה פתרון עם אותה האחדות שאנו רואים בשאר הבריאה או שלא. האם הדברים הנוראיים שאנו עדים להם, יתחברו יחדיו למארג שלם ואחדותי.
אני אישית נותן קרדיט לה' (למרות שיש לי כמה עצות לתת לו לגבי התהליך) ומאמין בו כמו שאני מאמין בחבר שלי ומוכן לתת לו קרדיט גם לגבי מעגלים פתוחים אותם אני לא מבין לגבי חייו.
למה אני מאמין? בגלל האחדות המופלאה לה אנו עדים.
כל צער שבא לעולם מעיד על האחדות שהופרה. הצער על ילד שנפטר הוא תמרור על הדבר המדהים שנקרא ילד וכו'
השאלה היא האם לתת קרדיט לה' או לא. ברור שאין לנו את התשובות הקונקרטיות – אחרת לא היו שאלות של אמונה...
נשלח ב-16/9/2003 18:12
חלמיש יקירי
מעודי לא הבנתי את תשובת ה' לאיוב.
היכן הייתי ביסדי ארץ?
מה זה חשוב?
אילו הייתי איוב (לא שאני רוצה בכך) הייתי עונה:
מה זה משנה?
וכי שאלתי על סודות הבריאה?
רציתי להבין, כמו ילד קטן, למה?
למה אני סובל?
למה נענשתי על לא עוול בכפי (משפט שרק איוב הרשה לעצמו לומר)?
למה יש חוסר צדק בעולם?
ואם אפשר להוסיף: למה ילדים קטנים או מבוגרים שאינם חכמים מהם סובלים כל כך?
אל תספר לי על לוויתן.
אל תספר לי על חיות גדולות וקטנות.
לא שאלתי איך העולם בנוי.
איני יודע ואיני רוצה לדעת.
אני שואל למה.
שאלה של תכלית.
מהיכן ולאן.
ומדוע זה טוב וישר וצודק.
בסך הכל, זה משהו שילד קטן יכול לתפוס.
אז גם אני רוצה לדעת.
כמובן, אתה צודק. המסר של איוב הוא שאי אפשר לדעת. וזה גם המסר של המדרש שציטטת.
אנו סובבים במעגלים כדי לחזור לתשובות העתיקות, שאין טובות מהן, שנוגעות במהותו של האדם ושל גורלו.
אילו לפחות היינו זוכים לאותה דבקות שלאחריה יכול היה איוב לומר:
ניחמתי על עפר ואפר.
כי ראיתיך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-16/9/2003 17:40
עורכים באשכול זה דיון מענין ומלומד
בדברים שלענ"ד מפורש בנביא
ונישנה במאמר חז"ל.
איוב בא בדברים לקב"ה והמענה לאיוב
האם היתה בששת ימי הבריאה?
כלומר שכל אנושי לא יתכן שיבין כוונת הבריאה.
ולמעלה מיזה אף שיכלם של כביכול מלאכי השרת אינו מבין. חז"ל מספרים, בשעה שהוצא רבי עקיבא
למיתה אמרו לפניו מלאכי השרת זו תורה וזו שכרה? אמר להם כביכול שיתקו.
בענין שמלאכי השרת נצטוו בו על שתיקה מי אנחנו וכו.
בעל הרחמים הקב"ה יעזור שלא נוסיף לדון בדברים המצערים.
שנה טובה ת"אה ש"נת ס"יעתא ד"שמיא
נשלח ב-16/9/2003 17:15
זר"ע,
כבר היה פעם עם מישהו דיון על כך והובהר שא"כ אין משמעות למלה מוסר והיא מיותרת.
מאחר ואני משתמשים במוסר להגדיר משהו מאד מסוים [להיות מוסר משפלות מלשון הסרה] ממילא שההגדרה שונה מהגדרת רצון אלוקים. [כך עם המלה טוב וכו'.]
בדיבורים כאלה משתקף רצון לטשטוש ההתמודדות עליה דנו כאן!
נשלח ב-16/9/2003 17:09
ישנה השקפה שדבר הוא מוסרי מפני שא-לוהים עושה אותו ("מפני" במובן של סיבתיות ולא של הוכחה), ולא ההיפך.
זו השקפה קיצונית ביותר ולפיכך מפתה, ואף על פי כן נראה שכל ההוגים החשובים של היהדות עמדו בפיתוי הזה - מרבי סעדיה גאון ואילך.
