התחבטות,התפתלות,התפלשות...

רוששנה.
כמעט הגעתי לסוף רשימת החובות שלי .
הכנתי תפריט לאוכל ,מזוזות,החזרי ספרים,סליחות וכ'

נישארו לי בקשות הסליחה מהאנשים שקשה לבקש מהם.
מאותם אנשים שפגעתי בהם כדי להשיג מטרות חשובות,אנשים שלא הייתי רגישה בעדם עד הסוף,ויש לי הסברים רציונליים מכאן ועד להודעה חדשה .
איך לבקש מהם סליחה אמיתית.
איך לנווט את הנפש כך שארגיש שזו אכן בקשת סליחה.
אני לא חשה את זה.אני לא מסוגלת ללכת ככה נגד עצמי.
אני מתחבטת בעניין,
מתפתלת עם בקשת הסליחה,
ומתפלשת שוב ברעיון הקמאי שצדיקות היא ממני והלאה לאור נסיבות אלה.
איך פותרים את הדילמה?

בספר "הבית היהודי" מאת הרב שמחה כהן, כרך א, ישנו פרק שלם על התפייסות, למה זה קשה ואיך עושים את זה נכון. אם יהיה לי זמן, אשתדל להעתיק משם קטע המדבר על "בקשת סליחה נכונה". ואם לא, אז... סליחה.

"על מי חלה חובת הפיוס והסליחה
לסלוח לכל עושי העוול למינהם בכל השנה?
וגם ללא פיוס מצידם?" http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=618930&forum_id=1364

בסגנון קצת אחר - בעצכ"ח! -  וכל המוסיף מן השמים מוסיפים לו.


וביוה"כ

ושוב שאלת הסליחה -
וכתמיד עולה שאלת 'האשמה',
ויוה"כ מבקש הודאה באשמה,
ולטנגו שותפים שניים.

אבל כדי שיוכלו להודות -
צריכים להיות מספיק אמיצים
להביט איש איש באשמתו שלו
וכן, לא להיות נאיבי
גם לאשמת חברו.

ואחר שראו לאשמה את הלבן בעינים,

יורדות הדמעות,,,
ומרצדיםהאישונים,
ומחפשים,,,
את הזכויות
,,,  שמטפטפות

ואת העתיד

ומתעוררת החיבה
ושעת החתונה
ולוחות ראשונים שבורים בארון
ולוחות שניים
מאבנים שנחקקות
במעשה כל איש
ועליהם המכתב כתוב -

באנו בברית
,,,
חידשנו ברית
ואומר להם
תטהרו.

(בעקבות מכתב אשה לבעלה שראיתי)

*****
לינקזעצער:

מה היא סליחה?
http://news.walla.co.il/?w=//1171710

[כמתעסק -

אני מאחלת לעצמי לשנה החדשה, להצליח ללכת בדרך שאתה מצייר כאן. תודה.]

ודעתי הפוכה

מי שיודע למצוא טוב בעצמו למרות הרע שהוא מכיר בעצמו, יידע למרות הרע שהוא מוצא בזולת למצוא בו גם טוב...

_________________

כמתעסק: "אם תדע ללמד סנגוריה על עצמך תדע ללמד גם על זולתך" - זה נכון באופן כללי, אבל במקרה הספציפי שמישהו פגע בי, נראה לי שההיפך הוא הנכון - כשאני מלמד סנגוריה על עצמי, אני דווקא כועס יותר על הצד השני, שפגע בי למרות כל הדברים הטובים שיש בי...

מ.ד.אברהם: "אם אתה חושב שאתה צודק אל תבקש סליחה על עמדתך, אלא רק על כך שהבעת העמדה פגעה בחברך" - גם אני חושב כך, אולם לא ברור לי, איך לעשות זאת מבלי לפתוח מחדש את הויכוח ("אני מצטער שנפגעת, אבל אני עדיין חושב שאני צודק, כי...").

אראל,
זו אכן שאלה קשה שהטרידה גם אותי לא מעט.
ככלל, לא נראה לי שצריך לשקר גם כשמבקשים סליחה. אם אתה חושב שאתה צודק אל תבקש סליחה על עמדתך, אלא רק על כך שהבעת העמדה פגעה בחברך. יתר על כן, אם אתה מבין שהוא עצמו חושב בכנות שהוא כן היה בסדר, המצב מעט שונה. עליך להבחין בין מצב שהוא לא היה בסדר באופן מודע, לבין מצב שיש ביניכם חילוקי דעות. בשני המקרים אין לבקש סליחה על משהו שאינך מצטער עליו, אבל בהחלט יש לנסות וליישב את ההדורים במישור של הקשר ביניכם. החובה הזו קיימת בעיקר באופן השני (כשהוא עצמו היה לא מודע), שכן אז אין סיבה אמיתית לניתוק היחסים. אם הוא לא היה בסדר באופן מודע, כאן אני לא בטוח שיש אפילו חובה לפייסו וליישב את ההדורים. החובה הזו מוטלת עליו, ואתה לא חייב לנקוט צעד. אמנם לפנים משוה"ד ודאי מי שינקוט בכ"ז צעד כזה יבורך.
כנלענ"ד (גם אני עברתי דירה כעת, ורק כעת חזר  האינטרנט לשרות במשכננו).
שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה לכולם.
מנאי, הנאנק ביני ארגזי,

חברים .
לפני שבועיים עברתי דירה .
מייד כמובן חובר הקשר ליקום כולו לפני הכל .
נו מה ?!
רק סודרו הארגזים למקומם כולם ופצחתי בתחושות אלול מחדש.
זכרתי שפעם כתבתי כאן משהו.
וחשבתי לעצמי .מה שוב אטריד כאן את באי הבית .
לא יפה.
ושוב ושוב הכל עולה מחדש בעניין הסליחה.
תודה שכתבתם .תודה שהתייחסתם.
הנושא לא מש ממני לרגע בימים אלה .
ורק הסופר אגו מרקד לפני כמו שד ענק באפלה...

א) במקרים קיצוניים - כפי שראית אחר העמקה - אין ביננו מוחלטת, והרי ודאי שגם לשם כך נועד המשפט.

כגון מקרים שיש חוב ממון / פגיעת גוף נזקית / גרימת סבל נפשי עמוק וכדו'.

ב) המשפט אינו תחליף לעבודה מוסרית, ולענ"ד רוב המקרים אינם מקרים קיצוניים, וצריך להיזהר שלא נפטור עצמינו בתואנה שכל מקרה הוא קיצוני, ונחפש אשמים ונצפה שהצד השני יתחיל.

מה פירוש להדגים, הרי הדבר פשוט -

אדם נוטה לשפוט לחומרה את זולתו יותר מאת עצמו.
במקרים רבים שפיטה שלילית מחמירה נובעת ממה שמכונה בפסיכולוגיה השלכה - כלומר: 

כעסים, תיסכולים, חוסר גמישות, דימוי עצמי נמוך, מערכות יחסים קודמות וכדו' כל אלו גורמים לנו למבט מקובע ומצומצם - לחוסר אמונה בצמינו בהשתנות ובזולת  -

מייד רצים לתפישות של:

קרבן ותוקף / אי יכולת למחול / מדידה משווה / קיבעון / חוסר ויתור מחשש לגילוי חולשה - ועוד.

'כמים הפנים לפנים' -

כפי שאנו מסתכלים בעצמנו פעמים רבות אנו משליכים על קשרים לזולתנו.

מה שאמרתי לימד ר' נחמן -

נפגעת -

חפש בעצמך טוב - כתהליך פנימי - רומם את עצמך -

ותראה שגם המבט על זולתך משתנה.

אם תדע ללמד סנגוריה על עצמך תדע ללמד גם על זולתך.

_________________

תשובה של הרב לאו בנושא "האם לבקש סליחה כאשר הצד השני אשם?":
http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=93412
תקציר: לא לבקש סליחה, אבל להמשיך לנהוג באחווה וידידות ולאחל שנה טובה, ובמשך הזמן, הקרח יישבר.

---
כמתעסק:

א. אני דווקא הבנתי שהפשט של "שרי עשרות" הוא שר אחד לכל עשרה אנשים, ושמחתי לראות שכיוונתי לדעת רש"י וחכמי התלמוד (בבלי סנהדרין יח).

ב. דבריך בסעיף זה נובעים מתוך התדמית השלילית של המשפט בדורנו, שנובעת בתורה מהעובדה שיש מעט מדי שופטים, כך שרק נושאים חמורים במיוחד מגיעים לבתי משפט, הסחבת המשפטית גוזלת זמן רב וכסף רב משני הצדדים, וכך ההליך המשפטי מגדיל את השנאה במקום לצמצמה.

אילו היו לנו יותר שופטים, הם היו יכולים לשמש בתפקידם העיקרי - כמשכיני שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו.

כמובן טוב יותר שלא לריב בכלל, או להתפייס מייד ("קשה לכעוס ונוח לרצות"), ואז אין צורך לא בשופט ולא במגשר. אולם, כאשר ישנה מריבה קשה ומרה שנמשכת ימים רבים, ואף אחד לא מצליח לצאת ממנה, עדיף לפנות לשופט מאשר לסחוב את השנאה עד לקבר

(ולמעשה בהתבוננות מעמיקה יותר בדבריך ראיתי שגם אתה מסכים לכך - "אמנם יש מקרים שאין פיתרון אחר וצריך מנתח אך אין זה אלא בפגיעות חמורות, או פגיעות רחבות").

לגבי הפתרון שהצעת: "מצא עוד מעט טוב קודם אצלך וממילא אח"כ גם אצל זולתך, ותגלה מתוך זה את הדרך לגלות שגם 'אין רשע'" - לא לגמרי הבנתי, זה נראה לי קצת כללי ומופשט, האם תוכל להדגים ולהמחיש?

אראל

א) בענין השופטים התורה בלאו דווקא מדברת על המצוי, וצע"ג.
(ובכלל כדי להבחין היטב בין פשט למדרש).

ב) אף מצד הרצוי -

חברה שמתחילה לחיות את חייה  רק מתוך המשפט עד כדי כך שבכל בנין היא צריכה שופט, יש לה בעיה עמוקה במישור המוסרי האישי והבין אישי.

אין המשפט מחליף או תחליף לחיים הנורמליים שצריכים לצמוח בין אדם לחברו.

(והמציאות החברתית כיום בארץ היא עדות עצובה על כך, כמות הפניות לבתי משפט עצומה, אך אין בה פיתרון לשבר מוסרי)

בד"כ השופט - אפילו  בדגם שתיארת - מעת שהוא בא מעמדת השופט ואפילו הוא 'מגשר' נוטל את האחריות שהיתה אמורה להיות רובצת וצומחת מתוך מהלך אישי פנימי עמוק שהאדם עובר.

פיתרונך הוא ככיסוי שגם אם העור מבחוץ נרפא - במקרה הטוב תישאר צלקת - אמנם יש מקרים שאין פיתרון אחר וצריך מנתח אך אין זה אלא בפגיעות חמורות, או פגיעות רחבות.

נכון, אין פתרונות קלים.

אם פגעת במישהו וגם לו יש אשמה, גדלה הזכות המסורה לך להיות הראשון שיוביל את מהלך התיקון.

הדרך לכך מתחילה כפי שלימד ר' נחמן :

'עוד מעט ואין רשע' = מצא עוד מעט טוב קודם אצלך וממילא אח"כ גם אצל זולתך, ותגלה מתוך זה את הדרך לגלות שגם 'אין רשע'.

הטוב שמתחיל להאיר הוא המסלק את הצללים של הרשעה.

_________________

יישר כוח על הקפצת האשכול, "ודבר בעתו מה טוב".

התבהרות כתבה שקשה לה לבקש סליחה בגלל הרגש, ומיימוני כתב שיש להשליט את השכל על הרגש, אבל נראה לי שהבעיה היא שונה (לפחות אצלי) . כפי שכתבתי למעלה, אחד המקרים שבהם קשה לי במיוחד לבקש סליחה הוא, כאשר גם הצד השני אשם, וכאשר אני מבקש סליחה, אני למעשה מודה שכל האשמה מוטלת עליי, וזה לא רק קשה מבחינה רגשית, זה גם מנוגד לאמת.

הבעיה היא, שגם הצד השני מרגיש אותו דבר, וגם הוא, מצד מידת האמת, לא יכול לבקש סליחה.

חז"ל אמרו שצריך לפעמים לוותר על מידת האמת למען השלום, אבל כשמוותרים יותר מדי על האמת, גם השלום נפגע, כי האדם מרגיש חלש ומושפל.

מה עושים?

ייתכן שצריך ללכת לשופט. בזמן התורה היו הרבה מאד שופטים - יותר משופט אחד ל-10 משפחות (ראו רש"י שמות יח, שחישב את מספר השופטים - כ-78 אלף שופטים ל-600 אלף רגלי). כמעט בכל בלוק דירות היה לפחות שופט אחד. תמיד תמהתי, למה צריך כל כך הרבה שופטים? אבל ייתכן שתפקידם של השופטים בתורה הוא, לא רק לשפוט בעניינים כספיים, אלא גם במריבות קטנות בין חברים ושכנים. כשיש מריבה, תמיד אפשר למצוא שופט קרוב, שיסכים לשמוע את שני הצדדים, יסביר לכל אחד את נקודת האמת שבצד השני, אולי גם יפסוק פיצויים הדדיים לפי הצורך, וכך יחזרו גם האמת וגם השלום.

ואולי על זה נאמר "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם".

שנה טובה,

דואר אלקטרוני מבורא עולם - הרב יעקב לובן
http://hafetzhaim.googlepages.com/ladn.htm

עוד מאמר אורקולי על "הבושה כמרכיב מרכזי בתשובה" מאת הרב מאיר גולדוויכט
http://www.yeshiva.org.il/midrash/video/default.asp?id=6012