| נשלח ב-25/9/2003 03:04 |
 |
| |
מה הקריטריון להעריך כסף (ולהוציאו)?
מתוך התחבטות בזמן האחרון בסוגיה זו, אני מביע את השאלה כאן, לפני חברנו, למרות שאיני בטוח שאני יכול להעביר את עומקה ורחבה של השאלה, אנסה -
נניח ואדם מרוויח 20 ש"ח לשעה, ועובד חמש שעות ביום.
אם הייתי שואל את אותו אדם, שווה לך לעבוד רבע שעה עבור פחית שתיה, אינני בטוח שהיה עונה בחיוב. עם כל זאת הוא קונה.
השאלה היא, אם לא מדד האנרגיה הוא המדד לשווי של הקניה, מהו כן המדד?
אדם שוכר דירה בארבע מאות וחמישים דולר במרכז, כשאשאל אותו מדוע אינך שוכר בדרום ששם תוכל למצוא כמו זו במאתיים, יפרט את מעלות המרכז. וכשאשוב לשאול האם שווה בעיניך לעבוד 80 שעות בחודש למעלה זו, קרוב לוודאי שישיב בשלילה.
אז מה קורה כאן?
היש קריטריון סמוי, או שמא האדם פשוט לא שם לב למה שהוא עושה?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2003 09:50 |
|
| |
אני חושב שהדוגמא הקטנה והיפה הזו מראה עד כמה אנו מנסים להתנהג בצורה שבה הסביבה תובעת מאיתנו להתנהג. לא להתמקח בבזאר טורקי זה לא מקובל, להתמקח בבית מלון זה גם לא מקובל, ולכן אנחנו מעדיפים לעשות את מה שמקובל, בלי שום קשר לתועלת הרציונלית.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2003 21:08 |
|
| |
הפתרון לפרדוקס הנ"ל, מבחינה כללית, נראה מיושב.
אדם באמת לא יעבוד רבע שעה לפחית קולה, או שעה לארבע פחיות, אבל הוא יעבוד הרבה יותר בשביל שיחיה ברמת חיים ושלווה בו אינו צריך לעשות חשבון אם לקנות פחית קולה.
הפחית קולה שבפועל זמן העבודה הדרוש לה זה רבע שעה, אינה אותה פחית כאשר היא חלק מסריה, של "חיים בסטייל" מסויים.
התחושה שיש לי את שאני רוצה, שווה לאדם גם 15 שעות עבודה, כי כך הוא משיג את ה"חירות המסויימת" כפי רמת החיים שליבו חושק.
קיצורו של דבר: ערך הכסף אינו נמדד רק כלפי עצם הדבר הנקנה, אלא בעיקר איפוא זה שם את האדם מבחינת רמת חיים. ורמת חיים זה דבר שבהחלט שווה מאמץ לא קטן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2003 16:41 |
|
| |
מימינום שכר חצי שעת עבודה = 10 ש"ח
חצי שעת חופשה עולה לפחות כפול
לבזבז חצי שעת חופשה בהתמחקות על שקל? וזאת חוויות חופש?
נו.....יש בני אדם שיודעים מה זה חופש...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2003 14:17 |
|
| |
וזה נכון בפועל על דרך הרוב, אך לא כסגולת האדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2003 11:31 |
|
| |
.
פרופ' כהנמן קיבל לאחרונה פרס נובל בכלכלה בדיוק על כך שהוכיח כי האדם איננו רציונאלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2003 11:06 |
|
| |
צמח,
תימה, והלא אם היית מבקש ממנו לעמוד בשוק בלא לעשות דבר ולבזבז חצי שעה מחופשתו תמורת שקל אחד לא היה מעלה בדעתו לעשות זאת?
וי"ל שהתמקחות בבזאר טורקי אף היא חלק מחווית החופש, ולא המחיר עיקר אלא הויכוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2003 10:24 |
|
| |
אפיזודה מענינת בהקשר:
הייתי עם חבר בבזאר טורקי, הוא חיפש תוף, כשמצא הוא התווכח והתמקח על המחיר. בסופו של דבר ההתמקחות הצטמצמה להתנצחות על כחצי מיליון לירות תורכיות ששווין כשקל אחד. סוף סוף אחרי כמחצית השעה באו לעמק השווה והוא קנה את התוף.
משם נסענו לבית מלון מפואר, וישבנו בלובי לשתות קוקה קולה. המחיר ששילמנו על הפחיות היה פי כמה וכמה מחצי מיליון. חברי שילם ללא התמקחות.
הוא יכל גם לקנות פחית בקיוסק סמוך במחיר זול יותר...
למה? ככה. זה סדרו של עולם.
אדם לא רוצה להרגיש ש"הייתי יכול להרויח פה, והפסדתי".
תוקן על ידי - צמחיוסיפון - 25/09/2003 10:28:33
|
|
|
|
|
