אני לא יכול להשתחרר מהתחושה שבמאבק בן 200 השנים בין תנועת החסידות לבין המתנגדים ומיצגיהם בדור הזה, הליטאים, הושגה בשנים האחרונות הכרעה ברורה לטובת החסידות.
ורק כמה נקודות:
1. זקן:
בישיבות ליטא היו כמעט כל הבחורים מגולחים למשעי. רק מי שקבל משרה רבנית החל לגדל זקן. היום 50% מבחורי הישיבות ו-99.9% מהאברכים מגדלים זקן.
2.סגולות:
היום הציבור הליטאי הולך אחרי סגולות וענייני סוד וקבלה בדיוק כמו החסידים. עד הדור הזה ממש היו כל העניינים האלה כמעט בבחינת מוקצה מחמת מיאוס.
3. קבלת אדמו"ר:
"האדמורי"ם" הליטאיים זוכים להערצה ולביטול מוחלט כלפיהם במידה כזו שהאדמורי"ם החסידיים יכולים לקנא בה. אפילו מחלקים שיריים...
4. שושלות:
תערכו בבקשה סקירה בין גדולי הדור הליטאיים היום שהם מתחת לגיל 80. תופתעו לראות שרובם ככולם הם בנים של גדולים מהדור הקודם (שאגב, הם עצמם לא היו בנים של גדולי הדור) שהומלכו תחת אביהם.
הגר"א הגר"א! מי יגלה עפר מעיניך...
נשלח ב-4/3/2010 11:00
בעל,
איזה מהם ?
נשלח ב-4/3/2010 09:46
אש"צ שמת לב לביטוי שהשתמשת בו?
נשלח ב-4/3/2010 09:38
ברור,
זה כל הענין שלו, שהיה לו כעין מלכות (כלומר השפעה רחבה) בלא תג (כלומר בלי לשאת במשרה רשמית) , וזה קשור היטב לענין משיח בן יוסף , למי שמבין למה אני מרמז, ואין כאן מקום להאריך בזה.
נשלח ב-3/3/2010 19:03
ציפור,
מסכים איתך. כך מקובלנו מפי כל רואי פניו שהיה סגור ומסוגר ומנותק מהחוץ. לא לכך התכוונתי.
אנסה לבאר כוונתי בנוסח אחר:
אכן בשונה מגדולים אחרים שאמנם היו רבני קהילות ואבות בתי דין ובאו במגע יום יומי עם קהילות ואנשים ועסקו בשו"ת הגר"א היה אדם פרטי לחלוטין. עם זאת (הוא או הדוברים בשמו) העז, יזם והאמין לקבוע דברים, דרך ושינויים עבור כלל ישראל או לחילופין עבור הציבור הנשמע לו. ואפילו קביעות ציבוריות משמעותיות ביותר כגון חרמים על ציבור גדול וכגון רצונו להנהיג נשיאת כפים בכל יום בחו"ל או כגון רצונו לבטל חדר"ג לשאת אשה על אשתו. וכדומה דברים וקביעות בעלי השפעה כלל ישראלית. הש"ך והט"ז לא עסקו במהפכות ציבוריות כאלה. לזאת כוונתי.
תוקן על ידי אמרי_בינה ב- 03/03/2010 19:16:54
נשלח ב-3/3/2010 16:30
אמרי,
אשמח לקבל תימוכין לכך שהוא התיימר להשפיע ציבורית, ממה שאני שמעתי על דמותו (שיש להודות שגם אותי די מרתקת) ניכר שמדובר באדם מסתגר באופן קיצוני לפי כל קנה מידה מקובל, סביב לימוד תורה אינטנסיבי בכל דקה פנויה (וממש ממש לא כמליצה) ופרש מכל אורחות הציבור והנהגה ציבורית (ואף בוקר על כך לא אחת) כדי שלא יצטרך להתבטל מתורה שלא לצורך. אם כבר הזכרת הנודע ביהודה רע"א וכד' שעסקו בכתיבת ספרי חידושים והפצתם בפסיקת הלכה לציבור וכד', מה שהגר"א לא עשה, דומני שאתה טועה בהבנת דמותו, ומבלבל קשות בינו לבין תלמידיו וחסידיו. (שאצל רבים מהם אכן היה רצון להשפיע, שאגב די מוצדק בעיני, אך מובן מאוד למה בלתי אפשרי היה להנחיל את דרכו לרבים, דרכו פשוט אינה דרך לרבים, ואפילו ליחידים ספק אם היא מתאימה, ופשוט)
נשלח ב-3/3/2010 14:55
ואמאי,
(דומני שאנחנו באשכול הלא נכון, נושא מיזמי הגר"א - הצלחות וכשלונות, נידון באשכול סמוך ובטעות הכנסתי תגובתי בענין לכאן, מצוקי הגיב על דברי כאן ואני הגבתי לדבריו והנה אתה מגיב לדברי אלו לכן לא נותר לי אלא להגיב גם כאן, אם כי זה כלל אינו נושא האשכול).
לגופו של ענין, אתה טועה בי קשות. לא רק שאיני שונא את הגר"א (דבר מוזר כשלעצמו לשנוא מישהו שאינך מכירו וחי לפני מאות שנים) אלא אני אף מעריץ את אישיותו המיוחדת, בעיקר את נועזותו וגם את גאונותו וכישוריו האינטלקטואליים היוצאי דופן. פה לא מדובר באהבה או שנאה.
העלתי לדיון פנומן מעניין, שלמרות צדיקותו וגאונותו שעליה אין חולקים, ולמרות היותו נערץ על רבים, בשונה מגדולי ישראל אחרים (גם כאלה שעל פניו נראים קטנים ממנו בתורה) הוא לא הצליח להשריש דרכים והנהגות שהאמין בהם ונכשל בכל מיזמיו שאודותם התפרסם. (ואין להשוותו לגדולי ישראל אחרים כהנודע ביהודה או הפני יהושוע או רבי עקיבא איגר שכלל לא יזמו דבר ציבורי, שכן הם כלל לא ניסו ולא התיימרו לשנות דרכים ולהנחיל שיטות ולהשפיע ציבורית. משא"כ הגר"א או הסובבים אותו בשמו בהחלט עסקו בהטפה ציבורית בתחומים רבים ורצון להנחיל דרך ומורשת)
לענ"ד אלו עובדות. והן שוות מחקר והסבר. דיון בנושא אינו אמוציונאלי ואינו בא ממקום של בעד או נגד האיש, ובודאי שאין בכך פגיעה בכבודו וגם לא בצדקת דרכו.
התשובה יכולה להיות יותר סוציאלוגית וללמד יותר על הציבור מאשר עליו. אך הדבר ברור כי במקרה שלו הקטר לא התחבר לקרנות. אולי כי היה עוצמתי מדי והן נפלו בדרך, ואולי כי חי בעולם אחר וחיבור לא היה אפשרי ואולי בהיותו מסוגר ומנותק האיש הוטעה על ידי הסובבים אותו בכמה מקרים ובמקרים אחרים דן מהספר אך לא מהמציאות. ואולי סיבה אחרת. בכל אופן לדעתי הנושא שווה עיון מדעי. בלי התרגשות יתר של חסידיו.
תוקן על ידי אמרי_בינה ב- 03/03/2010 14:58:36
נשלח ב-3/3/2010 08:43
לא, אמרי בינה, בשביל לראות את הדברים בצורה מעוותת ומוזרה, לא מספיק להיות אדם רגיל, צריך להיות ניזון בשנאה עזה. אני לא משתייך לבית מדרשו של הגר"א וחסידותו, אבל אני משתייך לרוב השפוי שמכיר בהשפעה העצומה שלו על הציבור עד היום. ורק משהו כמו שנאה אובססיבית יכול להביא לכך. ועצם השנאה הזו מוכיחה את השפעתו של הגר"א, שכן אם לא היתה לו השפעה, מה הטעם ללכת ולתקוף אדם שנפטר לפני מאתיים שנה, כנראה שהוא עדיין מדגדג למישהו..
נשלח ב-3/3/2010 01:46
מצוקי חמודי,
אתה באמת בטוח שכל מי שחושב שהגר"א נכשל במיזמיו הוא חב"דניק?
אולי הוא סתם אדם רגיל שדן את הגר"א לפי העובדות שלפניו כמו שהיה דן כל ילוד אשה אחר.
ואולי רק צריכים להיות משוחררים מעיוורון של חסידים שוטים ולראות דברים נוכחה כדי לצרף אחד לעוד אחד ולהגיע למסקנה מתבקשת.
השתמשות בסופרלטיבים באשר לרב זה או אחר תמיד בעייתית ומקשה על ראיה אובייקטיבית על ידי המושפעים הניזונים ממקורות כאלו. מנסיוני השתחררות מכבלים אלו לא נעשת על ידי שכנוע אלא רק עם הגיל, כך שאין לי ציפיות רבות...
תוקן על ידי אמרי_בינה ב- 03/03/2010 01:51:32
נשלח ב-2/3/2010 20:09
ימות המשיח, החב"דניק מגן על האותנטיות של קול התור!!! (והגם שאין פיו ולבו שוים הרי זה בא לקלל ונמצא מברך).
נשלח ב-2/3/2010 14:37
ואמאי ראה הודעתו http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?whichpage=3&topic_id=2731478&forum_id=19616 <כל אלו אינם באים להוציא מעניינה של הגאולה שהתחילה לנגד עינינו בחסדיו המרובים של הקב"ה, שקיבץ גלויות ישראל והעלה אותם לארצם והפריח שממות הארץ וזיכנו לקץ המגולה של 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו'. כן יזכנו ה' ית' בקיבוץ כל הגלויות, בהשבת שופטינו כבראשונה, בבניינה השלם של הארץ ושל ירושלים ובצמיחת מלכות דוד בישועה שלמה וקרובה. > אבל לא הרב ברי ושמא הוא נושא דיונינו כאן.
נשלח ב-2/3/2010 13:42
ברי ושמא אינו בדיוק ציוני מוצהר, אבל הוא בהחלט מלומד גדול בנושאים האלו ונחשב בעיני רבים בר סמכא
נשלח ב-2/3/2010 13:23
א. תגובתי לעייל למיקלארי שייכת לאשכול אחר ובטעות הכנסתיה לכאן, משגליתי טעותי היה מאוחר מכדי למחוק עימכם הסליחה.
ב. בעל, מסכים איתך שיש עוד דרכים ללמוד פשט כמעט בכל פסוק ובכל קטע רמב"ם.
אך יחד עם זאת ההגיון הנ"ל (רמב"ם עפ"י המהר"ל והתניא) גם אם אינו מחייבך אינו ניתן לסתירה. כשמישהו כותב (הרמב"ם) שיש מימד בו יש סוג של אמיתות אבסלוטיות בלבד שאינן תלויות בדבר ואינן מוגבלות בדבר ואינן תולדה של דבר אלא אמת לאמיתה. אזי מסקנה בלתי נמנעת היא שמראיית מימד זה ובתוך מימד זה כל שאינו כך הוא שקר. ומשמעות המילה שקר הינה דבר שאיננו על באמת ולמעשה איננו קיים בעולם אמיתי זה.
אני משתתף מדי פעם גם בפורום "בחדרי חדרים" שם הנוהג להתנצח אמוציונאלית מתוך עמדה מוחלטת, נצחית ובלתי משתנה, בדרך כלל לפי ההשתייכות הסקטוראלית, משהו כמו ח"כ מייצג בכנסת, כך שגם אם הנך בתוך תוכך חש שבר פלוגתתך צודק בפרט מסויים אתה חייב להמשיך ולייצג רטורית בגאון את קהלך כי בשביל זה משלמים לך... ולשם כך המשתתפים משתמשים בסיבובי לשון ועניין ואף בעקיצות, העיקר כדי לצאת "וידך על העליונה" באיזו שהיא צורה, ואמיתות הענין רק משנית.
אני מאמין כי מעל במה זו - עצכ"ח, הנוהג, האוירה והרעיון שמאחורי הפורום מאפשר לנו את העונג והמותרות, לשבת נינוחים ללא מתח רגשי, לשכוח לרגע על ההשתייכות המגזרית, ולנסות להבין ולנתח דברים, מתוך ראיה עניינית-עיונית בלבד ללא התלהמות. ללמוד וללמד, להסכים ולהתווכח, להווכח בטעות ולהוכיח בטעויות, והכל מתוך מגמה נינוחה של חשיבה אינטלקטואלית גרידא בלי לקחת ללב ברמה האישית.
אם כי אין ספק, שאם אדם חי ונוהג בדרך מוסיימת הוא בדרך כלל אישש אותה גם ברמה האינטלקטואלית-רציונאלית ולכן ההגיון מחייב כי בדרך כלל שכלו יסכים לדרכו ויראה בדמויות הנערצות במשפחתו-קהילתו, לא רק מתוך הטיה ונגיעה, אלא בעיקר מתוך השכל ודעת את הטוב והנכון, שאם לא כן יש לשער שרובינו לא יהססו לשנות משנת חשיבה ואפילו אורח חיים.
אך בכל זאת בפרטים, פה ושם, לא רק שלא קשה אלא אדרבה סביר שלא כל האמת וכל ההצלחה בידי חוג או אסכולה מסויימת, על כן נעים, לעשות מאמץ לללבן דברים לגופו של ענין ולהיות פתוחים להגיע לביקורת עצמית ומסקנות דיפרנציאליות ולהכיר בחולשות אורחי או תורת רבותינו ולאידך להנות מתובנות מעשירות של בתי מדרש אחרים. ולשם כך אני פה.
לכן, יאמין לי כבודו שהנ"ל על הגאון נכתב על ידי מתוך הבנתי ההסטורית ולא כדי להתקוטט פה עם דרדקי בני ברק שאולי חשים פגועים (למרות שכל קשר בין רבותיהם לגר"א הוא "שבטי" בלבד, אין דבר אחד מרוחו ומשנתו שתמצא היום בסימטאות בני ברק, מה להם ולכתבי האריז"ל, מה להם ולהערצת מוזיקה טובה ומיסטיקה או אלגברה מהפכנית, מה להם ולציונות - משיחית במובן היפה של המושג הגר"אי, מה להם ולנועזות לימודית של שינוי גרסאות במקום פילפולי סרק וכו' וכו').
בעיני הגר"א מהפכן אמיץ וענק, בעל כישורים אינטלקטואליים המופיעים רק כמדי מאה שנה. כשלונותיו שנמנו לעייל הם בעיני יותר תמיהה מאשר ביקורת, ואולי אישוש לאקסיומה שגדלות רוחנית-אינטלקטואלית אינה תמיד מתכון להצלחה מעשית.
ועתה לעצם דבריך:
ספר קול התור שהובא לדפוס ע"י בני משפחת ריבלין נכדי תלמידו המובהק רבי הלל משקלוב כותבים כי רבי הלל כתב את הספר תוך כדי הקפדה לכתוב רק את אשר ששמע מפורשות מפי רבו המובהק הגר"א וכל אות בו קבלה מהגאון היא. דבר זה כולל גם את הקץ בשנת הת"ר וגם את היות הגאון משיח בן יוסף.
הרב קוסמן ופרופסור שוחט כבר הוכיחו כי נושא זה המובא בספר יש לו מקבילות מרומזות גם בספרי הגר"א עצמו (נא לעיין במחקרם, תקצר היריעה כאן מלמנות כרוכל כל ראיותיהם). מובן כי חלק מהדברים לא נעמו לחוגי הקנאים וטבעי שהרב שטרנבוך, דיין בעדה"ח, יטען שרבי הלל או יוצאי חלציו זייפו את דברי הגאון. אך הדעת אינה נוטה להאמין לכך, בפרט שהדבר תואם ביותר את כל החשיבה בקלויז הוילנאי כפי שהנושא מוכר ממקורות אחרים.
באשר להצלחת החרם על החסידים. טיעון כי עצם הדבר שיש קהל חסידי וקהל שאינו הוא סוג של הצלחה של החרם, תמוה בעיני.
הרי גם בלי חרם יהודים ספרדיים, ייקים ותלמידי החת"ס אינם חסידים, איש במסילתו יעלה. לשם כך לא נצרכו איגרות רושפות אש וקללות בנוסח קליפת בעל פעור שורש פורה ראש ולענה ימח שמם וזכרם וכדומה. העובדה הפשוטה היא כי החרם התפוגג מיד אחרי פטירתו ולא הצליח, ובעקיפין אף הוכר כטעות או הטעיה שאל"כ אין התר הלכתי להפירו אף בימינו אנו, ועדיין לא פגשתי ברב ליטאי המתרחק ד' אמות ואינו לוחץ יד לחסיד המצהיר שמאמין בדרך ותורת הבעש"ט.
(מטפחת, לא ילדותי מצידך?)
ושוב יאמין לי כב', שהייתי שמח להודות לכב' על שהעיר עיני אם הייתי מוצא בדבריו מענה ומזור לשאלתי. אך האמת השכלית שלי ממש לא יכולה לקבל את טיעוניו. וסהדי במרומים שלא באתי עם רשימת התרסה, אלא עם רצון להבין למה נכשל גאון ענק זה כמעט בכל מיזם ויוזמה שנקט.
נשלח ב-2/3/2010 10:06
אמרי בינה ב) במימד הא-לוהי האמיתי המציאות שלנו אינה קיימת. כי אינה בעלת איכות "אמיתית כאמיתתו". (דעת עליון)
מה הקשר? המסקנה אינה הכרחית.
אמרי בינה עם כל הכבוד, יש עוד זוויות להסתכל על דברים. הזווית שלך אינה היחידה.
