למה מזיק חייב לשלם?

יש חקירה ידועה בשם ר שמעון שקופ מה המחייב של תשלומי דמי נזק.. האם אי יכולת השתמשות של הניזק בחפץ או שמא ההפסד של החפץ במציאות.. ר שמעון טוען שהמחייב הוא הפסד החפץ במציאות ולכן יש הבחנה ביןהיזק ניכר להיזק שאינו ניכר כאשר קנה המידה הוא הפסד "טבעי" או הפסד "רוחני" אך אם המחייב היה אי יכולת השתמשות הרי לא יכולנו לעשות ההבחנה בין היזק ניכר להיזק שאינו ניכר כי בשני המקרים אין יכולת השתמשות בחפץ. והדברים עתיקים.. אכמ"ל

קיים בכלכלה מושג הנקרא "סיכון מוסרי" (באנגלית moral hazard).

המושג הזה אומר שכאשר לאדם יש ביטוח כנגד איזה אירוע, גוברת הסבירות שהארוע יקרה. למשל ידוע, שלאנשים עם ביטוח נגד גניבת רכב קורים יותר מקרי גניבות. הדבר נובע כנראה מאיזה יסוד של רשלנות או דאגת-חסר (אפילו תת הכרתי) שקיים אצל אנשים במצב שהאחריות אינה עליהם. למשל, אנשים אולי מקפידים פחות על השארת המכונית במקום מואר.

זה מורה שלמזיק יש איזה יסוד של אחריות למעשיו, גם אם לכאורה לא גרם העוול בכוונה.

ראיתי פעם קובץ תורני בו אחד מהרמ"ים מישיבת חברון דן באריכות בשאלה הזאת . אינני מצליח להזכר שם הקובץ .

אזורי,

האם השאלה מקורית שלך? אם כן, יישר כח על המקוריות, אם קדמוך אחרונים - יישר כח על הלמדנות, ואשמח אם תציין מראי מקום.

מכיון שאינני מכיר את הסוגיה, ומכיון ששאלתך איננה מצד המקורות אלא מצד הסברא, ארשה לעצמי להשיב לך בניסוח לא-למדני אלא חצי-פילוסופי (ואגב כך אעיר לך, שמבחינה מסויימת כיוונת לדברי היגל, אבל אכמ"ל).

ראשית, לביאור דבריך.
אתה מציג ציור כזה: נניח שהעולם שלפני מעשה ההיזק הוא עולם מאוזן. לראובן יש רכוש בשווי 100 ש"ח, לשמעון יש רכוש בשווי 50 ש"ח, אבל המצב הוא "הרמוני". עכשיו בא שמעון והזיק את ראובן ב10 ש"ח, וכביכול נפגע האיזון, כי לראובן יש עכשיו רק רכוש בשווי 90 ש"ח. ואתה בא ושואל: אם יתן עכשיו שמעון לראובן 10 ש"ח בתור דמי נזק עדיין לא יושג האיזון המיוחל, שהרי שמעון יישאר עם 40 ש"ח, ועדיין לא הושבה ההרמוניה לקדמותה.

ישנן כמה אפשרויות ליישב. אציע כאן שתיים:
א) האם מעשה הנזק איננו חלק מן המשוואה? לא רק החזרת המצב הממוני לקדמותו מחזיר את ה"הרמוניה" כביכול, אלא גם איזשהו קיזוז עם מעשה הנזק, שגם הוא "פוגע בהרמוניה" (גם אם לא נעשה מתוך עוול). ולחילופין -
ב) האם אכן הציור נכון? האם המצב הראשוני היה של איזון והרמוניה וההלכה שואפת להחזיר מצב זה על כנו? לאור התיאור דלעיל יוצא כי אין כל דרך מעשית להחזיר את ההרמוניה על כנה, שהרי אם הכסף נכנס לכיס זה על כרחך הוא יוצא מן הכיס האחר וכו'. אשר על כן נוכל להציע, כי בעיני ההלכה בהכרח יש מצב של חוסר איזון, אלא שההלכה מבקשת להביא את מצבו של הניזק למה שהיה לפני הפגיעה באיזון, ומשלימה עם זה שלגבי המזיק אכן יישאר חוסר האיזון על כנו (בלית ברירה; שהרי אם הופר האיזון, ואין מנוס מכך, מוטב שיופר לרעת המזיק ולא לרעת הניזק, שהרי הוא זה שהפר אותו מלכתחילה - ובעצם אנו חוזרים כאן בערך לתשובה הקודמת).

קיצרתי במקום שיש להאריך, אך אני מקווה שהטיעון ברור.

אשר להערתך בסוף - נראה לי שכאן הקושיא חלשה יותר. לכאורה, האם יש הבדל גדול בין המצב שהצגת (גוזל שנגזל) לבין המצב שבו הגוזל קנה בכסף הגזילה נכס כלשהו? הרי גם שם החפצא של כסף הגזילה כבר לא בידיו, גם אם תמורתו בידיו, ולכאורה אין הנגזל יכול לומר לו "ממוני גבך" במובן הצר. ואם תאמר שיכול לומר לו "ממוני גבך" במובן הרחב - לרבות התמורה לממוני - הרי שהמובן הרחב יכול לכלול גם כל מצב שבו ממוני היה אי-פעם גבך, גם אם יצא מרשותך בלא תמורה (ואכן הדבר דומה מאוד למצב שבו הגזלן נתן את דמי הגזל במתנה).

זאב טורף, גרררר...

מו"נ,
הרבנו יונה ריש אבות כותב שהוא עובר על לא תגזול.
אך גם לדבריו אין נראה שיש כאן "ממוני גבך" שהרי רק הזיקו והיאך יתהווה שממון הניזק אצלו, אלא כוונתו לרעיון של איסור גזילה. שהרי בגזילה האיסור הוא על מה שמחסר את הנגזל, לא על הנאת הגזלן, והחסרון בין לנגזל ובין לניזק שווה ובזה מדמה לאסור.

קושייתי קיימת גם בגזלן כשנאבדה הגזלה שאז אין ממון הנגזל גבו, שהרי הממון השייך לנגזל אבד, ואז כל חיובו מחמת שחיסר לממון לנגזל. ושוב קשה מאי אולמיה [=מה עדיפות] חסרון הנגזל על פני חסרון הגזלן.