על מה אבדה פא"י?

למשל צודק. היהודים של פא"י היו הרבה יותר קרובים ברוחם ובצורתם ליהדות החרדית של מזרח אירופה מדורי דורות מאשר רוב רובם של החרדים בדורנו. באותה מידה גם היהודים הספרדים של פעם נעלמו כי הפכו לחיקוי של חרדים אשכנזים או לדת"ל. ותלמיד צודק שהדבר מלמד על חסרון בבטחון עצמי, מה שבולט במיוחד אצל רבים מעדות המזרח ויוצאי צפון אפריקה. אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'...



 

היעדר מוסדות חינוך, שהצביעו עליו בצדק, אינו אלא סימפטום לבעיה של כפיפות לגדולי תורה שהיו נגדה. לו היה לפא"י בטחון עצמי מספיק היתה בוחרת (או יוצרת) גדולים שיקבלו אותה.אבל זה קשה  כשאתה המעט מכל המפלגות

חברי הכנסת של פא"י תמכו בכבר שירות לאומי למרות התנגדותו הנחרצת של החזון איש.
איני רואה דרך לחנך בישיבה לאי ציות לרבנים. (אפשר לחנך לפתיחות כדרך ישיבות הסדר מסויימות, ואפשר שהחברה תחנך ולא הישיבה כדרך הקיבוץ הדתי).
הרב קלמן כהנא לא היה קשור לגור, ועוד קבוצה גדולה היו ייקים ידועים

'געגועי לפא"י'

על מה אבדה פאי?

על רשעותו של הסטפלייר- ושל חבר מרעיו!

דומני שחסר לחברי הפורום רקע בסיסי בהבנת מהותה של פא"י והתהליכים שהביאו להקמתה.

ארמוז רק כי פא"י הוקמה, בפולין ולאחר מכן בארץ, ע"י חוגי אגודת ישראל (חסידי גור, בעיקר) לצרכים מסוימים וספציפיים. ואכתוב שניים מהם. 1. הבאתם לאגודה של קהלים רחבים שחשו לא מחוברים אליה. 2. שימוש בה כקונטרה לפעולות מסוימות שלא התאימו למסגרת האם.

כאשר היא הפכה מנכס לנטל (ובעיקר בשל השתוללות הליטאים, מעניין אגב שצא"י המקורית היתה פתוחה וליברלית בהרבה מפא"י, ואין זה כאן המקום לדון בגלגוליה הביזאריים וב"ציות והגשמה" שלה) היא הושלכה כחפץ מיותר אשר סיים תפקידו.

גם בין אדמור"י גור היו גישות שונות ביחס אליה. הבית ישראל רצה בה (ובהזדמנות התבטא כי עסקניה מצייתים לו יותר מב"איצ'ה מאיר'ס אגודה" וידועה מידת הקירבה שלו לעסקניה דוגמת ראובן אהרונוביץ ,זלמן בן יעקב ובנימין מינץ) אלא שעובדת היותו איש שלום מובהק מנעה ממנו לצאת בפומבי בעדה, והוא קיבל את החלטת המועצת ששללה אותה.

לא כן היה ה"לב שמחה" שאף קרא לחסידיו באחת ממערכות הבחירות (דומני תשמ"ב) שיצביעו או לג' או לפא"י,  ואז החרים כידוע הרב שך את הבחירות.

ומילה לסיום: גם אם אפשר למצוא דמיון בין החרדים החדשים לפא"י, עדיין רב השונה. הפאי"ניקים היו יהודים תמימים, אנשי מעש ועמל, בעלי אמונת חכמים לוהטת. ההשתלטות של דוקטורינת ה"אסור לעבוד" על הרחוב החרדי והשלכותיה, הם אלו שהביאו לדחיקתם מהמחנה החרדי בו הם היו חברים מכוח האינרציה. הם לא היו חדשנים, אלא אנטי- ריאקציונרים.

מי שמתמצא מעט באורח החיים הפולני, יודע כי פא"י היוותה את דמותו של החרדי הפולני הקלאסי.

היו זמנים...

לא השקיעו בתשתיות חינוכית מפלגתית ולכן הם עזבו או ליהדות החרדית או למיזרחי
 וכן לא השקיעו במשטר וע"כ אבדו במערכת החרדית
וכן הרב שך הצליח להעמיד את מושג "הגדולים" ובכך קיעקע את התמיכה במפלגה

פא"י אבדה כי רעיון מפלגות הפועלים אבד.....

האם פא"י חוזרת?

שאגתשביט

אני חולק עליך.
אין שום סתירה בין האידיאולגיה של אומר התורה והמצוות למוטציה המשונה פרי התפתחות הדור האחרון ששמה 'דעת תורה'.
שאל אביך ויגדך שבליטא לא הייתה קיימת העבודה הזרה הזו וודאי לא במקורות הפולניים של פא"י מקסימום הייתה קיימת הערצת הצדיקים אבל לא אותו דוקטורינה חדשנית ששמה 'דעת תורה.

כאמור, רק בישיבות בהם התחנכו אותם צעירים לימדו אותם את התורה החדשה הזו. לו היו לפא"י ישיבות אחרות שבראש/ם היו מעמידים ת"ח שהיו ביניהם, ייתכן והכל היה נראה אחרת.

היתה כנראה סתירה פנימית בפא"י, מצד אחד קבלו חלקים גדולים מהאידאולוגיה החרדית, אולם מאידך סרבו לקבל את מה שהפך לסמל החרדיות - דעת תורה.
יתכן וגם הנוער מעדיף לקבל אידיאולוגיות 'חדות יותר'.

אני מצרף את דברי ליצחק יונתן.
באשכול על קדושית הבאתי להמחשה את שקרה לפא"י שאולי הייתה להם מערכת חינוך ייחודית לגיל היסודי אבל לא הייתה להם מערכת נפרדת של ישיבות גבוהות.
לדעתי התפיסה הרווחת לפיה בישראל ניתן לחנך רק לקיצוניות ושהדור הצעיר מבדיל רק בין שחור לבן, תפיסה זו אינה נכונה. העקרון הוא שכדי להבטיח המשכיות של חברה נתונה עליך להבטיח קיומה של מערכת חינוכית עקבית לאורך כל תקופת החיברות שתבטיח העברה והטמעה של הערכים והנורמות של החברה.

מרבית אנשי פא"י שלחו את ילדיהם לישיבות קדושות וחרדיות. אלה הפכו לחרדים. אחרים שלחו את ילדיהם לישיבות הסדר ואלה ברובם היו למפדלניק"ים. אבל ישיבות משלהם לא היו קיימות.

מיימוני, איני בטוחה שההגדרה הסוציולוגית של פא"י כנמצאת "על קו תפר בין החרדיות לבין המזרחי" היא מדוייקת. לפחות לגבי תקופת קיומה\פריחתה של פא"י, אז בהחלט ניתן היה להיות חרדי ואדם עובד, לא היתה בכך סתירה. הבט בתמונות מימי הקמתה של בני ברק, ותראה את פועלי הבנין העמלים בלבושם החסידי. מחמם לב.

תנועת המזרחי, לעומת זאת, היתה אז בלב ליבו של הקונצנזוס הציוני, חלק אינטגרלי מן הממסד. מאז קרה הרבה גם בתנועה זו.

אפשר שמי שהשתנה לא היה פא"י, אלא החברה החרדית, והמוסכמות הרווחות בה?