מה ההבדל בין בע"ת וצדיקים גמורים?

מדברי הנביא "כי יהיו חטאיכם כשלג ילבינו" לעומת "אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" למדנו שגם בבעלי תשובה יש דרגות שונות של שלמות.

בעל התשובה הוא הוא הצדיק הגמור על פי ר' נחמן

"סיפר הרבה מעניין גודל הבושה והיראה שהיו לו, שהיה זריז ובוש מאוד. ואמר, שהיה מתחיל כמה פעמים ביום אחד, דהיינו שהיה מתחיל להיות איש כשר, שמעתה יעבוד את השם יתברך, ואחר כך באותו היום עצמו היה חוטא ונפל מזה. ונפל לתאוות, לאכילה לשתיה, וכיוצא בזה. וחזר והתחיל באותו יום פעם אחרת שמאותה עת היה איש כשר וכו', חזר והתחיל מחדש, וכן היה כמה פעמים ביום אחד.

אל המעלות מגיעים בשילוב בעל התשובה שהופך לצדיק וחוזר חלילה.

"סיפר, שבימיי נעוריו עדיין לא היה במדרגה זו של עכשיו, שיוכל לדבר עם העולם ואף על פי כן יהיה דבוק בהשם יתברך ועוסק בתורה ממש. כי אתה סבור שבפעם אחת באים לכל המעלות? לא כן הוא
רק צריך להתייגע ולטרוח מאוד קודם שבאים לאיזו מעלה טובה, ואז היה קשה לו להיות ביחד עם העולם מחמת שהיה צדיק גמור שהיה רוצה לעסוק בעבודת ה'"

כדי להגיע למעלה צריך להיות בעל תשובה, וכשהגעת למעלה הטובה אתה בבחינת צדיק גמור.

משה

לגבי דוד המלך, תלוי אם זה נעשה ככישלון, או בדרך התפרחחות. היום לא ניתן להגיע לא"א בדרך כשלון, זה לא מכריע לגבי דוד המלך, אבל זו דוגמא לב' הדרכים.

לגבי החסיד של חובת הלבבות, אני משער שהשינוי וההתקדמות היא הדרגתית, ואין כאן קיצוניות והגעה ממקום עם ערכים יסודיים נגדיים, שהוכרו כדרך חיים שגויה כמכלול.

ק.

את דבריו של הפחד יצחק צריך לטעום, להריח ולגלגל בלשון לפני שחושבים עליהם.
זה כבר מעלה בי הרהור שאולי על זה הדרך בעצם אין מחלוקת בשיטות המתייחסות למהותו של התשובה.

אולי כל חד לפי מידתו? התשובה בעומקה משמעותה הביטוי הפנימי של האדם ולכן כל אחד לפי מידתו.

מוישה,

אכן שאלה מטרידה.
אני מפנה אותך לספר אהוב עלי כבן ..הרי הוא ה"פחד יצחק"
זהו ספר שאני אוהב בעיקר בגלל ההפריה שאני מקבל מהרעיונות והשאלות ופחות מהתשובות, אך במקרה הזה גם התשובה נפלאה.

כאמור: פחד יצחק , ר"ה, מאמר י"ח.

אצטט כמה מילים:

"...לאחר העמקת מחרשת המחשבה בפנימיותם של המושגים "רובו זכיות" ו"רובו חובות", יתחדש אצלינו המבט בהבחנתם של המושגים הללו. המבט החדש הזה מראה לנו כי "רובו זכויות" איננו סכום של כמה זכיות יחידות, ו"רובו עבירות" איננו סכום של כמה עבירות יחידות ... רובו זכיות זו היא מדה בנפש... כשם שאפשר לו לאדם, אשר מידתו היא מדת הסבלנות ליפול לפעמים ברשת הכעס, ואף על פי כן מדתו שהיא מדת הסבלנות, בעינה עומדת.

הדברים משיקים לשאלתך ולטעמי גם עונים עליה.

בעל תשובה וצדיק הם מצבים - דרגות - מידה בנפש.

מוישה

הבנתי את שאלתך, ולכן כתבתי את החלק השני שעוסק בדמותו ה"סבוכה" של דוד שמצד אחד מצהיר על עצמו "חסיד אני.... ומצד שני הוא החוטא המתוודה..






תוקן על ידי - איקה - 30/09/2003 20:12:38

איקא היקר

הרמב"ם מוכר גם מוכר לי וכמוהו גם שיטות אחרות

השאלה שלי התייחסה אך ורק לאותה הגישה הטוענת שאין צדיק שאינו חוטא וכי שבע ייפול צדיק וקם. לפי גישה זו כל צדיק גם הגמור, כובש את יצרו לפום דרגתו ואין הפרש בעניין זה בין צדיק לבע"ת. אני, רק לפי שיטה זו ביקשתי לדון.

נראה לי שגישה זו דווקא בשל הסתירה הפנימית שבדבריה, בכוחה להביא אותנו ליתר העמקה במובנו של המושג 'תשובה'.

הצדיק הגמור הוא החסיד המעולה, ובעל התשובה הוא הכובש את יצרו, בהפרש ביניהם עוסק הרמב"ם, בפרק השישי בשמונה פרקים, וראוי לעיין שם.

דוד המלך היה בעל תשובה, ושיויתי ה' נגדי תמיד היה מבחינתו משאת נפש, ומה שראוי להיות, הוא לא הצליח בזה וחטא פעם אחרי פעם, ועל כל פעם התוודע ואמר חטאתי לה' –

השיא של הביטוי להיותו בעל תשובה היה כשקיבל עליו את עונשו "רווח לו" והוא שר "שיר מזמור לה' בבורחי מפני אבשלום בני" על "חטא בת שבע" הוא לא סלח לעצמו , וציפה לעונש , גם לא חשב שלאבשלום מגיע להיענש- נגזר עליו שהוא יוענש על ידו. ולכן "נקם" ביואב שר צבאו הנאמן.

האם לצוות לרצוח את יואב היה מעשה של צדיק גמור?