| נשלח ב-30/9/2003 21:29 |
|
| |
לבקש סליחה
שאלה שקיבלתי בדוא"ל
מביאה ככתבה וכלשונה לא נגעתי לא ערכתי.
אנא שמש לי לפה ב"עצור כאן חושבים"!
על מי חלה חובת הפיוס והסליחה
לסלוח לכל עושי העוול למינהם בכל השנה?
וגם ללא פיוס מצידם?
והאם אין בזה מיסחור הסליחה שאם אסלח לזולתי,
יסלח לי הקב"ה?
והאם לסלוח בליבי, או לילך מיוזמתי ולהודיעם "סלחתי", האין בזה עידוד לעושי העוול?
גמר חתימה טובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2008 21:13 |
|
| |
יותר מאשר בקשת סליחה אני מנצל את האשכול הזה (שהיה הכי רלוונטי מאילו הזמינים)להודות מקרב לב למנהלי הפורום ולכל משתתפיו על אשר מאפשרים לאנשים שכמותי המחוברים למחשב שעות רבות ביום לעבור גם במשך היום מעיסוק בהבלי עולם הזה לעיון וחשיבה בתורה, הגות ובכלל בדברים של טעם שתזכו כולכם להכתב ולהחתם לחיים טובים וארוכים.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2008 20:40 |
|
| |
פיוט סליחה מרגש
אברהם בן שמואל היה פייטן עברי בתור הזהב של ספרד, לפני כשמונה מאות שנה. והוא כתב:
אל מי מגואלי הדם אצעק – וידי שפכו דמי?
בחנתי לבות משנאים – ואין שונא אותי כלבבי.
רבים פצעי אויבים ומכותם – ואין מכה ופוצע כנפשי.
הדיחוני משחיתים לחבל – ואין מסית ומדיח כעיני.
מגחל אל גחל התהלכתי – ולא שרפתני אש כחם תאוותי.
בפחים נלכדתי ובמצודות – ולא לכדני מוקש כלשוני.
נשכוני נחש ועקרב – ואין נושך בשרי כשיני.
שרים על קל רדפוני – ואין רודף אותי כרגלי.
מכאובי עצמו ואמצו ממני – ואין מכאוב כמריי.
וירבו מדוי לבבי – ועווני יותר מכולם.
אל מי אצעק ועל מי? ומחריבי ממני יצאו.
לא מצאתי לי טוב כי אם לבוא בסתר רחמיך.
רחמיך הפילה על לב נדהמים, אל מלך יושב על כסא רחמים!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2008 18:04 |
|
| |
|
"ידוע הדין שבעבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו.
ה"שפת אמת" על מסכת יומא מחדש שדין פיוס לחבר הוא גם כאשר אין הפוגע בחבירו אשם בדבר ולא היה על החבר להפגע אך בכל זאת אם הוא נפגע, יש על הפוגע לבקש את סליחתו. הוא מוכיח זאת מהגמרא ביומא (פ"ז, ע"א-ע"ב) שם מספרת הגמרא: רב הקריא פסוקים לפני רבי. הגיע ר' חייא ורב התחיל לקרוא מההתחלה אח"כ הגיע בר קפרא ושוב חזר רב להתחלה. אח"כ הגיע רב חנינא בר חמא ורב כבר לא התחיל מחדש. איקפיד רב חנינא. אזל רב לגביה תלת עשר שנים בערב יוה"כ לבקש סליחה ולא איפייס. 'והיכי עביד הכי והא אמר רבי יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלוש פעמים' ? ומתרצת הגמרא: 'רב שאני' וביאר רש"י: 'מחמיר היה לעצמו'.
השפ"א מבאר: בעצם לא היה צריך רב חנינא להקפיד על רב כי לא היה לרב חיוב להתחיל מהתחלה ורב לא היה צריך לבקשו סליחה כלל וכוונת הגמרא שרב החמיר כי דוקא ביום הכיפורים יש ענין שיקבל אדם סליחה מחבירו גם אם חבירו רוגז עליו שלא בצדק אך רב חנינא הבין שלא היתה הצדקה לרוגז על רב ולכן לא איפייס כי טען שאין לו על מה לסלוח.
אמר הכותב: לולא דמיסתפינא, יתכן וכן היתה כאן פגיעה כלשהיא ברב חנינא. אמנם רב לא היה צריך להתחיל לקרוא שוב מההתחלה. אבל בכל זאת, כאשר נכנסו רבי חייא ובר קפרא, רב כן מצא לנכון להתחיל מההתחלה. כאשר לא התחיל מההתחלה כשנכנס רבי חנינא, נראה הדבר שהוא מחשיב את רבי חנינא פחות מהם. ואולי זאת היתה הפגיעה בכבודו. וצ"ע.
אכן עדיין צריך באור,
מדוע באמת חזר רב והתחיל את השיעור מההתחלה עבור ר' חייא ובר קפרא, ולא עשה כן עבור ר' חנינא בר חמא ? האם איבד את הסבלנות בפעם השלישית ? קשה לומר כן על רב. אם חשב שצריך אכן להתחיל שוב עבור רב חשוב, היה מתחיל שוב. ואם סבר שלא צריך לחזור, מדוע חזר בפעמיים הראשונות ?
וחשבתי לחדש אולי , בדיוק הפוך (פונקט פארקערט). שהיה רב מחשיב את ר' חנינא ביותר. וסבר שר' חנינא שבקי ומחודד , אינו צריך להקשיב לשיעור מההתחלה, ויבין גם מאמצע השיעור. מה שאין כן האחרים שאולי לא יבינו . אולי. "
עד כאן מתפעל באשכול סמוך.
אי לכך ובהתאם לזאת וגם ללא כך
אני מבקשת סליחה ומחילה מכל מי שנפגע על ידי.
גמר חתימה טובה .
|
|
|
|
*--end tochen topic 0* |
 |
|
|
|
*--nivot*
*--end nivot*
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2008 17:05 |
|
| |
סנסנאי!
יש סיפור שאין לי מושג אם הוא מוסמך, שר' יצחק הוטנר היה חולה ואיזה אדם חשוב התקשר ואמר לו שהוא התקשר איליו כדי לעשות "ביקור חולים", מיד אמר לו ר' יצחק הוטנר האם אני משמש כ"החפצא של המצווה שלך" נדמה לי שהביקורת הזו דומה מאד למצב אותו אתה מתאר.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2008 14:48 |
|
| |
היולי דבריך נכונים לבקשת סליחה על דבר מסוים, אך בזמנינו כשבא אדם עמוס בנערווין שיום הכיפור לא יכפר לו כי לא ריצה את חברו, ומודיע לי קבל עם ועדה שאם הוא פגע בי בין בממון בין דיבור וכו' וכו' לא נראה לי שיש כאן איזה שהיא הכנעת היצר ולימוד מטעויות העבר, וניעור הרוע, אלא נערווין מיותרים והרגלים ילדותים, ומשוגתם גוברת כשעוד לפני שאתה מספיק לומר לאותם לחוצים אם מחלת או לא הוא כבר רץ לתפוס אובייקט נוסף שאולי הי פעם בחלומו חשב עליו דברי רכילות וכיוצא בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 23:48 |
|
| |
בטור או"ח תרו, ויתן כל אדם אל לבו בערב יום הכפורים לפייס לכל מי שפשע כנגדו ומקורו הוא מהרא"ש (יומא פ"ח סי' כד), אלא שהטור שינה מלשונו שם, שהרא"ש כתב וישים אדם אל לבו ערב יום הכפורים לפייס כל אדם שנוטר לו איבה, וגם הטעם שכתב הטור דעבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר ושבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שיפייסנו נכון על לשונו הוא שיש לרצות את מי שפשע כנגדו, שאילו לשון הרא"ש שנוטר לו איבה משמע אף אם לא חטא כנגדו, והטעם כמו שכתב הטור עצמו ועושין כן כדי שיהא לב כל ישראל שלם כל אחד עם חבירו ולא יהיה מקום לשטן לקטרג עליהם, ולכן אף שלא חטא כנגדו יש לבקש ממנו מחילה, וכמו שהביא על כך הרא"ש רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא נטר ליה תריסר ירחי דשתא ולא אתא כי מטא מעלי יומא דכיפורי אמר איזל אנא ואפיק ליה מדעתיה, ואין זה כלשון הגמרא המופיע אצלינו אמר איהו איזיל אנא לפיוסי ליה, שלפי גירסת הרא"ש מבואר שרב לא הלך כדי לכפר על עצמו או על אותו טבח, אלא כדי להוציא את הקפידא שיש לאותו טבח עליו, ולכן על זה כתב הרא"ש כדי שיהא לב כל ישראל שלם עם חבירו.
תוקן על ידי nocheiner ב- 05/10/2008 23:51:08
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 23:40 |
|
| |
מיכהמרשתי!
אם אני מבין נכון זה מה שהתכוון בעל בעמיו להוכיח שהמשמעות של סליחה היא איננה רק הפעולה של המוחל אלא בעיקר פעולת בקשת הסליחה.
בעל בעמיו!
אני חושב שזה מוכיח שיש גם עניין של בקשה. אני התכוונתי לומר שמצד המבקש יש רק עניין של בקשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 20:09 |
|
| |
ואולי רב רצה שהקצב יזכה בחלק שלו שבסליחה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 16:55 |
|
| |
ההיולי ראיה נוספת לדבריך היא מהספור של רב שהלך לקצב כדי שהקצב יבקש ממנו מחילה. אם כל הצורך בבקשת מחילה הוא רק כדי שהמוחל יידע שאני מבקש את מחילתו, אזי מספיק שרב היה אומר שהוא מוחל לקצב (כפי שאנו אומרים בתפילה זכה).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 16:49 |
|
| |
לידידו של חלמישצור
אני אישית חושב שזו טעות להסתכל על סליחה כעל איזו מסחרה שאם אני אסלח אז אלוקים יסלח לי זה אימרה עממית יפפיה אבל אסור להסתכל עליה כעל עיקר הרעיון של סליחה.
קודם כל עיקר הסליחה היא עינינו של המבקש סליחה ולא של המוחל (הראיה הכי חזקה לזה היא שאפשר לבקש ממת שאין ענינו כבר בקטנות אלו) ולכן אנו צריכים בעיקר להתיחס לענין בקשת הסליחה ולא לענין המחילה לאחרים.
עיקר הרעיון של לבקש סליחה הוא דומה לרעיון של הוידוי כשהאדם מכריז על טעותו הוא מתקן את הרוע שהשתרש אצלו ויש לו גם פחות סיכוי לחזור לטעותו.
כמובן שלא מדובר כאן בתביעה ממונית שאני כביכול נותן משהו למישהו בזה שאני מוחל לו, הפעולה של אותו אחד שמבקשים ממנו סליחה היא רק כדי לעזור לשני להשתכנע שהוא באמת ניער מעליו את הרע אבל אין כאן נתינה ממשית של זכויות. ולכן אין ענין לבקש יותר משלש פעמים כי המבקש סליחה עושה את זה בשביל עצמו לא בשביל השני. חלקו של המוחל הוא רק כמציג בהצגה.
מה שכתוב שטוב שהמוחל ימחל זה לא בשביל המבקש סליחה אלא בשביל המוחל, שלא יהיה אדם שומר טינה וזה לא קשור לשני.
בקיצור קצת הסתבכתי!
הרעיון העיקרי שאין כאן נתינה מאחד לשני אלא יש כאן פעולה סמלית שיש לה משמעות שונה לכל אחד מהצדדים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 12:36 |
|
| |
ראובן פגע בלוי תבע אותו לוי בדין תורה,
ציווה הרב על ראובן שיבקש סליחה,
הלך ראובן לביתו של לוי, דפק בדלת ושאל, האם כאן גר שמעון,? לא השיב לוי, אני מבקש סליחה, אמר ראובן וסגר הדלת.
גירסא אחרת
הרב ציווה על ראובן שיעמוד על הבימה בבית הכנסת לפני הקהל , ויגיד- שזה שהוא אמר על לוי שהוא רמאי זה שקר.
עלה ראובן על הבמה, ובניגון של לימוד גמרא פתח- אני אמרתי על ראובן שהוא רמאי, זה שקר???
נזפו בראובן - השיב ראובן, הציווי של הרב היה על הנוסח- ולא על הניגון.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 12:18 |
|
| |
תוקן על ידי השכן ב- 05/10/2008 11:40:50
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2008 22:48 |
|
| |
מישקולצר,
- כשקיבלתי בפעם הראשונה שותף לעסקי, אמר לי אבא ז"ל, תדע לך שמרגע זה אתה כבר לא בעל העסק.
אתה כבר לא יכול לעשות מה שאתה רוצה בעסק, הרבה יותר קשה לשמור על יושר בעסק עם שותף, מאשר עם מעביד זר.
עם שותף התחומים פחות ברורים, מאשר עם מעביד.
ראה, איני טוען שאדם אינו צריך כל היום לתקן את דרכיו, ולאו דווקא בימים הנוראים, אבל בשום פנים ואופן לא לעשות מזה כזה ענין טרגי וחמור, כפי שאתה הצגת את זה, או כך הבנתי.
האדם גם צריך לזכור גם,א, כי הוא סך הכל בן אדם, ולא מלאך,
ב.כי הסך הכל של התנהגותו הכללית, ביחס להיסטוריה, של עם ישראל- הנכונה, ולא המסולפת והדמגוגית, מצבך ומצב כל האחרים מקהל עדתך, הוא טוב מאד, מבחינה ערכית, בכל התחומים, ובעיקר בתחומים שאותם ציינת.
איך כתוב -ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, נצר מטעי מעשי ידי להתפאר. לך אכול בשמחה את לחמך, כי רצה אלוקים את כל עוונותיך.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2008 21:48 |
|
| |
ירוחם
קודם כל תודה על ההעמדה לכף זכות זה באמת ריגש אותי. דבר שני אינני רוצה לזכות במחמאות שאינן מגיעות לי בענין מוסר העבודה מכיוון שאני עובד בחברה שאני שותף בה.
לגופו של ענין. אני מדבר על חטאים רגילים שאדם מן הישוב יכול לחטוא בהם - עצלות,מיעוט לימוד,שמירת העיניים וכיוצא בהנה. העניין הוא שאני מצפה להרגשה של בנין שנה אחר שנה. אני מצפה להרגשה של התפתחות מורגשת. לרוחניות ברמה הגבוהה ולו במעט מהשנה שקדמה לה. ואז אני מוצא עצמי נכשל באותם עבירות בהן נכשלתי בשנה שעברה ולא בתדירות נמוכה יותר אם כן מה עשיתי בשנה זו.שטף החיים ובעיותיהם לא מאפשר לי או יותר נכון משמש לי כתרוץ מפני אותה התפתחות אישית מיוחלת.
אני מבין את עמדתך בנושא שבירת הרוח המתלווה לימים הנוראים כפי שמחנכים להם דורות רבים של רבנים. אבל כמו בכל דבר המינון הוא הפקטור המרכזי. זו לא המצאה של הדור האחרון - חז"ל מציינים את החרדה כרגש שהאדם צריך לחוש בימים הנוראים שעצם שמם מלמד על האוירה הכללית. צריך כמובן לא ליפול ליאוש אשר מעקר את יכולת ההתמודדות אבל בכל זאת הוא מתגנב ללב כאשר שוב שנה אחר שנה אתה ממחזר את חטאיך.
לעיתים כבן נוער יש לאדם שאיפות רבות שבמהלך השנים נכזבות. אני למשל רציתי להשאיר חותם כלשהו חיובי על העולם ואני מתחיל להיכזב מהאפשרות שזה אכן יקרה. אז מה נשאר? חוץ מכמובן המשפחה והילדים ב"ה שזה חסד הבורא המאפשר לכל אדם להשאיר חותם כלשהו, נשאר הבנין וההתפתחות האישית שאם היא מוזנחת ונפגמת זה די מייאש.
צענערענה
הלא נאמר כמדומני לעולם יעשה אדם עצמו ת"ח
 |
|
|
|
|
|