לבקש סליחה

שאלה שקיבלתי בדוא"ל
מביאה ככתבה וכלשונה לא נגעתי לא ערכתי.
אנא שמש לי לפה ב"עצור כאן חושבים"!
על מי חלה חובת הפיוס והסליחה
לסלוח לכל עושי העוול למינהם בכל השנה?
וגם ללא פיוס מצידם?
והאם אין בזה מיסחור הסליחה שאם אסלח לזולתי,
יסלח לי הקב"ה?
והאם לסלוח בליבי, או לילך מיוזמתי ולהודיעם "סלחתי", האין בזה עידוד לעושי העוול?
גמר חתימה טובה.

לידידו של חלמישצור
אני אישית חושב שזו טעות להסתכל על סליחה כעל איזו מסחרה שאם אני אסלח אז אלוקים יסלח לי זה אימרה עממית יפפיה אבל אסור להסתכל עליה כעל עיקר הרעיון של סליחה.
קודם כל עיקר הסליחה היא עינינו של המבקש סליחה ולא של המוחל (הראיה הכי חזקה לזה היא שאפשר לבקש ממת שאין ענינו כבר בקטנות אלו) ולכן אנו צריכים בעיקר להתיחס לענין בקשת הסליחה ולא לענין המחילה לאחרים.
עיקר הרעיון של לבקש סליחה הוא דומה לרעיון של הוידוי כשהאדם מכריז על טעותו הוא מתקן את הרוע שהשתרש אצלו ויש לו גם פחות סיכוי לחזור לטעותו.
כמובן שלא מדובר כאן בתביעה ממונית שאני כביכול נותן משהו למישהו בזה שאני מוחל לו, הפעולה של אותו אחד שמבקשים ממנו סליחה היא רק כדי לעזור לשני להשתכנע שהוא באמת ניער מעליו את הרע אבל אין כאן נתינה ממשית של זכויות. ולכן אין ענין לבקש יותר משלש פעמים כי המבקש סליחה עושה את זה בשביל עצמו לא בשביל השני. חלקו של המוחל הוא רק כמציג בהצגה.
מה שכתוב שטוב שהמוחל ימחל זה לא בשביל המבקש סליחה אלא בשביל המוחל, שלא יהיה אדם שומר טינה וזה לא קשור לשני.
בקיצור קצת הסתבכתי!
הרעיון העיקרי שאין כאן נתינה מאחד לשני אלא יש כאן פעולה סמלית שיש לה משמעות שונה לכל אחד מהצדדים.

ראובן פגע בלוי תבע אותו לוי בדין תורה,
 ציווה הרב על ראובן שיבקש סליחה,
 הלך ראובן לביתו של לוי, דפק בדלת ושאל, האם כאן גר שמעון,? לא השיב לוי,  אני מבקש סליחה, אמר ראובן וסגר הדלת.

גירסא אחרת

הרב ציווה על ראובן שיעמוד על הבימה בבית הכנסת לפני הקהל  , ויגיד- שזה שהוא אמר על לוי שהוא רמאי זה שקר.

עלה ראובן על הבמה, ובניגון של לימוד גמרא פתח- אני אמרתי על ראובן שהוא רמאי,  זה שקר???

נזפו בראובן -  השיב ראובן, הציווי של הרב היה על הנוסח- ולא על הניגון.

_________________

מודה ועוזב

[סליחה - אתר המציע אפשרויות לבקשות סליחה אנונימיות ומזוהות]

מישקולצר,

- כשקיבלתי בפעם הראשונה שותף לעסקי, אמר לי אבא ז"ל, תדע לך שמרגע זה אתה כבר לא בעל העסק.

אתה כבר לא יכול לעשות מה שאתה רוצה בעסק, הרבה יותר קשה לשמור על יושר בעסק עם שותף, מאשר עם מעביד זר.

עם שותף התחומים פחות ברורים, מאשר עם מעביד.

ראה, איני טוען שאדם אינו צריך  כל היום לתקן את דרכיו, ולאו דווקא בימים הנוראים, אבל בשום פנים ואופן לא לעשות מזה כזה ענין טרגי וחמור, כפי שאתה הצגת את זה, או כך הבנתי.

האדם גם צריך לזכור גם,א, כי הוא סך הכל בן אדם, ולא מלאך,
 
ב.כי הסך הכל של התנהגותו הכללית, ביחס להיסטוריה, של עם ישראל- הנכונה, ולא המסולפת והדמגוגית, מצבך ומצב כל האחרים מקהל עדתך, הוא טוב מאד, מבחינה ערכית, בכל התחומים, ובעיקר בתחומים שאותם ציינת.

איך כתוב -ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, נצר מטעי מעשי ידי להתפאר. לך אכול בשמחה את לחמך, כי רצה אלוקים את כל עוונותיך.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם
קודם כל תודה על ההעמדה לכף זכות זה באמת ריגש אותי. דבר שני אינני רוצה לזכות במחמאות שאינן מגיעות לי בענין מוסר העבודה מכיוון שאני עובד בחברה שאני שותף בה.
לגופו של ענין. אני מדבר על חטאים רגילים שאדם מן הישוב יכול לחטוא בהם - עצלות,מיעוט לימוד,שמירת העיניים וכיוצא בהנה. העניין הוא שאני מצפה להרגשה של בנין שנה אחר שנה. אני מצפה להרגשה של התפתחות מורגשת. לרוחניות ברמה הגבוהה ולו במעט מהשנה שקדמה לה. ואז אני מוצא עצמי נכשל באותם עבירות בהן נכשלתי בשנה שעברה ולא בתדירות נמוכה יותר אם כן מה עשיתי בשנה זו.שטף החיים ובעיותיהם לא מאפשר לי או יותר נכון משמש לי כתרוץ מפני אותה התפתחות אישית מיוחלת.
אני מבין את עמדתך בנושא שבירת הרוח המתלווה לימים הנוראים כפי שמחנכים להם דורות רבים של רבנים. אבל כמו בכל דבר המינון הוא הפקטור המרכזי. זו לא המצאה של הדור האחרון - חז"ל מציינים את החרדה כרגש שהאדם צריך לחוש בימים הנוראים שעצם שמם מלמד על האוירה הכללית. צריך כמובן לא ליפול ליאוש אשר מעקר את יכולת ההתמודדות אבל בכל זאת הוא מתגנב ללב כאשר שוב שנה אחר שנה אתה ממחזר את חטאיך.
לעיתים כבן נוער יש לאדם שאיפות רבות שבמהלך השנים נכזבות. אני למשל רציתי להשאיר חותם כלשהו חיובי על העולם ואני מתחיל להיכזב מהאפשרות שזה אכן יקרה. אז מה נשאר? חוץ מכמובן המשפחה והילדים ב"ה שזה חסד הבורא המאפשר לכל אדם להשאיר חותם כלשהו, נשאר הבנין וההתפתחות האישית שאם היא מוזנחת ונפגמת זה די מייאש.

צענערענה
הלא נאמר כמדומני לעולם יעשה אדם עצמו ת"ח