למי שנהג לקיים את מנהג הכפרות, אני מביא הצעה שתוזיל את ההוצאה ושתשפר אותו בתור בנאדם.
יביט בתרנגול ויאמר: 'איני שוחט אותך וחס על חייך. יהי זה לי לכפרת עוונות כולל העוון של אי קיום המנהג.'
מי שעדיין חושש יוסיף: 'ואם שגיתי, ילכו כל עוונותי על ראש בוגיעלון בפורום שאסור להזכיר את שמו'.
נשלח ב-20/10/2017 11:27
אתה חושב שאם תציל את עם ישראל מחטא של אמונה אמיתית בעבודה זרה, אזי היצלתם משטות, והצלת את עצמך מלהאמין בשוטים. אבל מה תענה על זה שהגויים כן האמינו? האם הגויים כן היו שוטים? אם כך אתה חושב - בבקשה, תחיה לך בעולם ללא גויים. אולי במאדים תמצא מקום נוח לסידור כזה. והאם אמונה "אלילית" בקמעות וכדומה איננה שטות?אני רחוק מלחשוב שהמאמינים בקמעות או באלילים - גם המאמינים באלילות ממש - אני רחוק מלראות בהם שוטים. ואדרבה זה בדיוק מה שאני אומר: אני רואה בהם חכמים בעלי חשיבה שונה משלנו. אתה לעומת זאת, רואה בהם שוטים, וכיוון שזה לא מסתדר לך להגדיר אותם שוטים, אז אתה מתרץ כל מיני תירוצים כדי להסביר "מה הם התכוונו". האם כל ההסברים המתוחכמים של "מה הם התכוונו" - האם ההסברים המתוחכמים האלו הם כן "הגיון פשוט ורציונליות רגילה" שהייתה מתקבלת על דעתך אם נניח היית צריך לתרץ ככה חבר קרוב שלך - חבר חי שאתה עומד מולו ומדבר איתו פנים בפנים?
נשלח ב-20/10/2017 10:35
לגבי פסלים - ראה בספרו של יחזקאל קויפמן ולו כשדבריך - עשיתם שוטים
נשלח ב-20/10/2017 07:58
האם בהיגיון אנושי רגיל זה הגיוני להשתחוות לפסלים? כל כך הגיוני עד כדי שזה יותר הגיוני מאשר להאמין באלוקים מופשט? והרי כך סברו אנשים במשך דורות רבים! אלא על כרחך שונים הדורות שלנו וסברותינו מהדורות שלהם וסברותיהם ואם כן גם בעניין הדרשות שונים סברותינו ההגיוניות ה"רגילות", מסברותיהם ההגיוניות וה"רגילות"
נשלח ב-20/10/2017 07:52
אליקים צודק. אין ספק שבהגיון אנושי רגיל דרשות חז"ל הינן פשוטות
נשלח ב-19/10/2017 14:19
ואם בתורה כתוב ש"לא יראני האדם וחי" ומאידך כתוב "ראיתי את ה'" אז גם פה יש סתירה שמנוגדת לשכל הישר? ואם אני אומר "תכלית הידיעה שנדע שלא נדע" גם פה יש סתירה לשכל הישר?הכל תלוי בשפה המקובלת, אם אתה והאנשים שסביבך מבינים את מה שאמרת. זה הכל.
נשלח ב-19/10/2017 09:39
קשה לומר בכזה ביטחון שדרשות חזל הן שיטה מחשבה כמו שני דינים וכדו'. בהרבה פעמים הן ניראות כמוגדות על הגיון ישר. בתורה כתוב א ועושים ממנו ב
נשלח ב-19/10/2017 07:53
I_N_RUBIN כתב:
הנושא אינו שייך כלל לכפרות ולקרבנות שמכל מקום יש להם טעם, אך מכיוון שנכנסת לזה אגמור בקיצור. מה זה "במאתיים השנים האחרונות"? הנושא של גזירת הכתוב מושרש עוד מן המשנה והגמרא. ר"י ור"ש נחלקו אי דרשינן טעמא דקרא, אבל גם שם זה רק מפני שלר"ש מדובר בטעם שכביכול כלול בכתוב עצמו, וזה דבר שהיה ניתן לאומרו רק ע"י התנאים כמו שרק הם יכלו לדרוש גז"ש וכדומה, ולא שכל זב חוטם יעשה זאת בזמננו, ודעת לנבון נקל שבדרך זו יתמוטט במהירות הבניין כולו. צא ולמד גבי לא תחבול בגד אלמנה שכ' הסמ"ע סי' צ"ז מדעתו לפי הטעם דה"ה בגרושה, ומחו ליה אמוחא כולם, וכן עיקר כמו שהעליתי בספרי הנורא אור הלבנה פ"ג ממלווה. וכן הרמב"ם (זה שאתה מנופף בו עם טעמי המצוות) בהל' עדות נתן קצת טעם ע"פ שכל דאין אדם עושה עצמו רשע, ושוב מיהר בתוך כדי דיבור לסיים דהעיקר גזירת מלך הוא. ועוד יש כמובן הרבה כדומה לזה אלא שאכמ"ל. אלא מה - נדבקת מ'מיימוני' ואתה חושב שאתה חכם מכולם ותכתוב הכל מחדש? לא נורא - ישנם בבית המשוגעים תקנים רבים ככל הדרוש.
אתה משום מה סבור שחז"ל דיברו בלי להבין את עצמם. זו טענה מוזרה עד למאוד. המסתבר יותר הוא ששיטות הדרשות של חז"ל היו פשוט סוגי סברות שהיו מקובלות בימיהם. בימינו יש "צוי דינים" ו"חפצא וגברא". לחז"ל היה "כלל ופרט" ו"גזירה שווה". הנושא של טעמה דקרא רק נוסף כסוג מיוחד של דרשה למקרים בודדים, אולי מקרים שבהם חז"ל חשבו שזה בולט כנושא עיקרי במצווה או שזה משפיע ישירות על הלכה מסויימת. נכון שחז"ל סייגו ש"אין אדם לומד גזירה שווה מעצמו אלא אם כן קיבלה מרבו" - אבל פוק חזי, האם אין דרשות שלא נלמדו במסורת? האם אתה באמת מאמין שכל הדרשות נלמדו ע"י משה מסיני? הרי אפילו על "הלכות למשה מסיני" יש מחלוקות. לכן הנושא של "אלא אם כן קיבלה מרבו" אינו עניין של היסטוריית הגזירה שווה אלא של מעמד ומסכות הגזירה שווה - הגזירה שווה היא סוג של סברא, והשאלה היא - האם יש "תקדים" (="קיבלה מרבו") לסוג החידוש שסברת הגזירה שווה רוצה לחדש? וכן בכל סייג אחר שיש ביחס לדרשות. הנושא של "גזירת מלך" מול נתינת טעמים למצוות, הוא שאלה אחרת לחלוטין - הוא שאלה האם אנו רשאים ומוסמכים להגדיר את הטעם במילים שלנו או לא. בדיוק כמו שלא כל שופט ואפילו שופט בבית משפט העליון לא רשאי להכניס בחוק תוספת כדי להסביר את כוונת החוק. אבל הוא בהחלט רשאי לכתוב פסק דין שבו הוא מסביר מה כוונת החוק, ולמה לפי כוונת החוק פסק הדין צריך להיות כך וכך - כך בדיוק בענייננו. לאף רב אסור להכניס טעם במצוות באופן שהטעם ייחשב לחלק מהתורה. מאידך, זכותו של כל רב, לכתוב כיצד כוונת החוק משפיעה על פסיקותיו ופירושיו. וללא זה לא ייתכן כלל לקיים מצוות "תלמוד תורה" כדבעי.
נשלח ב-16/10/2017 11:43
I_N_RUBIN כתב:
לא נורא - ישנם בבית המשוגעים תקנים רבים ככל הדרוש.
נתי ראה את דברי ר' שמעון על אין עושין עיר נידחת בספר.
נשלח ב-16/10/2017 11:23
מנין לאנשים שהם קלעו לטעמיו של הא-ל? נתחיל מהתחלה - היום כאשר העולם מיושב - יש מצוות פו"ר?
נשלח ב-16/10/2017 09:28
אליקים הפעם אני אתך
נשלח ב-16/10/2017 08:08
והנביא צווח ואומר : "הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע - הלזה תקרא צום ויום רצון לה'?" וכן כתוב בפירוש "כי לא דיברתי את אבותיכם ולא ציויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח". ואפשר למצוא עוד מקורות רבים. עכשיו אפשר להתווכח אם מתאים לזה שם "הלכה" או "אגדה", אבל בסופו של יום כתוב כאן שאין "ציווי" על קרבנות. מה זה "ציווי" אם לא הלכה? ומה לו לישעיהו לועג על כיפוף הגב והראש כאגמון, אם הלכה מפורשת היא זו בשו"ע? במאתיים השנים האחרונות אנשים שכחו שיש טעמים למצוות, והתמקדו מאוד ב"גזירות הכתוב", ולכן זה מה שאתה שומע בישיבות, כול ואולי במיוחד בישיבות הרציניות, מכיוון שהם צריכים להגיד טעם, והלוא אין בימינו מי שמבין בטעמי המצוות, וכדי שלא יהיו לשחוק מוכרחים הם לומר טעם כללי לכל המצוות "גזירת הכתוב". אבל לא מוכר לי אפילו בן אדם תרבותי אחד שחושב שפנטומימה ללא מובן היא רצון הא-ל העיקרי. גם לא כופרים - הכופרים חושבים שזה רצון אנשי הדת ולא רצון הא-ל. מי שמאמין בא-ל - מבין היטב שהא-ל רוצה בדברי טעם. אמנם הרמב"ם מדבר על אנשים שמעדיפים שלא יהיה טעם למצוות - אבל האם יש מקור לדברים כאלו מלבד בתוך דברי הרמב"ם עצמו? כל אחד ממציא איזשההוא טעם, גם אם הוא לא מוצא חן בעיני כל מיני רציונליסטים ופילוסופים למיניהם. אין מי שיוותר על הדבר הזה - על הטעם וההגיון שבמעשי האדם.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 16/10/2017 08:08:31
נשלח ב-15/10/2017 08:18
ר' רובין הנכבד
אני חושב שעם חריפותך*, אתה מפספס את הנקודה. הקרבנות וריבוי המנהגים (דגש על "ריבוי" המנהגים), הריהם מסמלים את כל הדברים הנעשים מטעם של "חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה". כלומר - מטעם של לעשות דווקא ללא טעם. מיימוני אמנם מדבר על מקרים פרטיים, כדוגמא בעלמא. אבל העיקר הוא הרעיון הבסיסי, האם אדם מבין את שהוא עושה. כי הסיבה האמיתית למנהגי שטות וליצנות, אינה אלא שהאדם אינו מבין שעליו להבין את אשר הוא עושה. ועניין זה הוא בבחינת "נפש בריאה בגוף בריא" - אם אדם רוצה ש-נפשו- הדתית תהא בריאה ומחונכת, עליו להבריא ולאזן את -מעשיו- הדתיים -הפרקטיים-., באופן שיתאימו לנפשו. ואם לא יעשה כן, הרי שהוא עלול להמשיך לעשות מעשים ללא טעם, ונפשו תהא מבולבלת עליו בענייני הדת, וסוף דבר שמחשבת הדת והאינטלקטואל יצא נפסד. ודבר זה אינו ראוי כלל, וחובה עלינו למנוע אותו ככל האפשר. ואם כן ודאי טוב לנו לבדוק שוב ושוב את מעשינו.
נשלח ב-9/10/2017 10:39
I_N_RUBIN כתב:
מוסכם על הכל, כי כל שיח על יהדות צריך להתחיל בטקסטים הקאנוניים הראשוניים שלה - התנ"ך והתלמוד; ואפילו הקראים מקבלים לפחות את התנ"ך.
ואחרי שאתה "מבין" תנ"ך ותלמוד, מה אתה יודע על אלוהים?
נשלח ב-8/10/2017 19:32
בעל אם שמים בתורה הואל נא והסבר מצוות לולב. אתה מבין שההסבר לא יהיה טוב מהסברו של הרמב"ם לגבי הקרבנות [גלוי נאות - אין לי מושג אם המיוחס למיימוני לגבי שלילת הקרבנות זו אכן דעתו]. אי אפשר שלא להגיע לאיזושהי גישה של צווי וחסל. ואם כבר - למה בנבוכי הדור משתמע שהרב קוק הסתייג מקרבנות מהחי אבל נענועי לולב טובים לו [אולי בגלל צער החי?)
