היה עם פיפיות - הפיוט שהתאבד

כמה מעניין לראות את גלגוליו של הפיוט היפהפה הזה.

מה הוא בא לומר לנו ?

הפיוט הזה כולו הרי אזהרה כנגד פייטנות יתר .

הורם מה שיאמרו, הבינם מה שידברו, השיבם מה שישאלו.

שלא יכשלו בלשונם - יזהרו הפייטנים ממכשולים בלשון.

ולא ינקשו בשינונם – לא יפריזו הפייטנים בשנינות, סאטירה, ביקורת .

ולא יבושו במשענם – לא ינתקו מהתפילה עצמה היא הרי העמוד המרכזי.

ולא יכלמו בשאונם – לא יעשו "שאון" "רעש" מיצירותיהם.

וכך אכן כותב האבן עזרא בקהלת ה' א' במסגרת התקפתו נגד פיוטי הקליר : "והלא תקנו הקדמונים לאמר בצום כיפור: היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל ואל יכשלו בלשונם"

ומה עשו בבית הכנסת בו אני מתפלל ? לקחו את הפיוט הזה, הוסיפו לו ניגון מרגש מאין כמותו שהביא אותו למעמד של אחד הקטעים החזקים והדומיננטיים ביותר בתפילה ועשו לו בדיוק את כל מה שהוא מבקש למנוע.

גלגולו של פיוט …

והתחיל לומר פיוטים ושירים,
כולם שבורים,
ופסחים ועוורים.
ודרכם מעקל,
בלא חרוז ובלא משקל.
יש מקצת העם אשר ישבו,
ומהם ישנו שנת עולם ושכבו.
וקצתם ברחו ולא שבו,
ובית הכנסת עזבו.
ונפוצו מעל הרועה השוורים,
וברחו המקנה והעדרים.
ולא נשארו כי אם ארבעה חמורים,
צועקים עם החזן ונוערים,
והם יחשבו כי הם משוררים.
והוא האריך להם בפיוטים עד הצהריים,
עד דבקה לשונם למלקחיים.
וכאשר השלים פיוטיו וחזר להשלים התפילה,
לא היה איש בבית הכנסת, כי נמצאו בבתיהם ישנים כל הקהילה.

(ר' יהודה אלחריזי)

עולם הפוך אני רואה