שכר ועונש בעולם הזה ככלי לחשבון נפש

חשבון נפש אמיתי אפשר ללמוד ממגילת איכה ששם נאמר "נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה אל ה' ". כשקורים דברים לא טובים צריך לברר היטב ולחפש היכן חטאנו, כי לא סתם הדברים הללו קורים. רבים טוענים שאל לנו לעשות את החשבונות של הקב"ה, ואין ביכולתנו להבין זאת. לדעתי, לא רק שזה מותר, אלא זו ממש חובה. נכון שלא ניתן לעשות את החשבונות הללו כאשר מדובר אל אחרים, שהרי לעולם לא נצליח להכנס לנעליהם, אבל כאשר מדובר על חשבונות פרטיים של האדם עצמו, אז ברור שהוא צריך לעשות זאת. הרי נאמר "את אשר יאהב - ה' יוכיח", מכאן אפשר להסיק שההשגחה של הקב"ה בדברים הגלויים לנו הם מן סתם תמרורים שהקב"ה נותן לנו בשפה שלנו. אם לא היינו יכולים להבין אותם, כיצד הוא יכול היה להוכיח אותנו?
בתורה אין כל אזכור לגבי שכר ועונש בעולם הבא, אינני טוען שאין דבר כזה, אבל עצם העובדה שזה לא נזכר מרמזת, שאל לנו לעסוק בדבר או אפילו להתחשב בו. עצם העובדה שהשכר והעונש שאנו רואים בתורה הינו רק בעולם הזה, לא אומר שזו תכלית המצוות, ומפסוקים רבים שלא אכנס אליהם עכשיו ניתן לראות שתכלית המצוות היא אחרת. אם כן, מה הרעיון שעומד מאחורי שכר ועונש זה?
נראה שמדובר באינדקטור שבעזרתו אנו יכולים לברר האם אנו הולכים בדרך ה' או סוטים מדרך זו. במקום שיש ברכה - שם יש לחפש את האמת שעומדת מאחוריה, ובמקום שיש קללה צריך לעשות 'נחפשה דרכינו ונחקורה'. כתוב בתורה "וְאִם-בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי: וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם-אָנִי שֶׁבַע עַל-חַטּאתֵיכֶם" (ויקרא כו כג). מה זאת אומרת "ואם באלה לא תוסרו לי"? האם יתכן מצב שאחרי כל הקללות המופיעות בפרשת בחוקותיי לא נהיה תחת ייסורים?
כמדומני, ניתן להבין זאת ברגע שנוותר על הפירוש המודרני למילה ייסורין במובן של סבל, וננסה להבין זאת בפעולה שהאדם עושה מתוך בחירה, שכן מניסוח זה כך נראה הדבר. למעשה יש כאן מצווה להתייסר. פעמים רבות אנו רואים אנשים שכאשר קורים להם דברים לא טובים, הם מנחמים את עצמם בכך שמדובר במקרה, ושאין חוקיות למקרים, ולכן לא סביר שהמזל הרע ימשיך לפקוד אותם. כך הם מעדיפים להיות אופטימים ולהאמין שיהיה טוב. אחרים, וגם אלו שמאמינים שהכל תחת השגחתו של הקב"ה, מעדיפים לנחם את עצמם ולומר "לא נורא גם זו לטובה". הם אמנם צודקים בכך שכל מה שקורה זה לטובה, אבל טועים בכך שעוברים מייד לסדר היום.
לדעתי, התורה מצווה אותנו לעשות חשבון נפש אחרי כל דבר רע שקורה לנו. אדם שגנבו לא מכונית אינו צריך להתייסר מכך שאיבד רכוש יקר, אלא מכך שמכוניתו נגנבה לו בשל חטאים שעשה. ייסורין אלו מתעצמים עוד יותר ברגע שהוא לא יודע היכן חטא, וזה דבר ממש מתסכל. לדעתי , זו כוונת הפסוק, להתייסר מהידיעה שחטאי גרמו לאסון שפקד אותי, ושירידתי המוסרית הובילה אותי למצב שאפילו איני יודע במה חטאתי, ומשלב זה מתחילים לפשפש במעשים במלא הרצינות.

יהי רצון ביום הכיפורים הבא עלינו לטובה, כל אחד ואחד מאתנו, ויחד כל עם ישראל יתעורר לעשות בירור אמיתי מה הוא באמת רצונו של אבינו שבשמיים.

זאכיס

מעולם הדת היתה מופרדת מהמדינה אצלנו היהודים.

רק בחמישים שנה האחרונות הרבנות היא חלק מהמימסד! ובגלל זה המדינה נראת כמו שהיא נראת!

איקה:
אני התכוונתי לחשבון נפש שאדם עושה לעצמו ולא לאחרים, ולכן הדברים שקורים לו בחיים הם השפה שהקב"ה מדבר איתו.

לגבי חשבון נפש לאומי, אכן התשובה צריכה להתחיל לו בכך שאוסף של פרטים יתחילו לקיים יותר מצוות אלא שהאומה ככלל - כיחידה אחת תקבל על עצמה קיום מצוות. לידעתך איקה, אומה צריכה שתהיה לה שלטון עצמאי - קרי מדינה. התורה מצווה אותנו להקים מדינה, זה נקרא שם ממלכת כהנים, והיא מצווה אותנו להקים מערכת משפט הירארכית שבראשה עומד שופט גדול, ולא אוסף של קהילות עם רבנים.
איקה!!! אנחנו לא נוצרים שמאמינים שיש להפריד דת ממדינה.

מכל מקום טענתי היא שהתשובה הלאומית צריכה להתחיל בכך שחוקים טובים ומוסרים שיש לנו כיום במדינת ישראל, צריכים לקבל אוריינטציה אלוהית. כלומר, אם יש חוק שאומר שאסור לגנוב, אז צריך להוסיף לו בסוף את המילים "אני ה'". כי אין ערך יהודי לכך שאדם נמנע מלגנוב מאחר, אלא אם כך הוא מייחס זאת למצווה שה' ציווה את ישראל, אם הוא לא עושה זאת , אז יש לזה רק ערך אנושי כללי.

זאכיס, אנשים יכולים לתרגם את רצון ה', במצוות וקיום התורה, אז יעלו על דרך המלך.
לדעת את רצונו אי אפשר לדעת.

למה התכוונת בתחום הלאומי? לקיים תורה ומצוות לא מקיימים בכוח שלטון החוק , וחוקים ברוח התורה לא יעזרו אם זה לא בא מרצונם של בני האדם להתקרב

יש איזה דרישה או ציווי שה' מטיל על המדינה ? איפה זה כתוב?





תוקן על ידי - איקה - 07/10/2003 11:27:41

איקה:
לא הבנת כלום.
למה את לא יכולה להתייחס לגופם של דברים, ולא אותם בצורה אובייטיבית במתונק למחלוקת שיש בנינו בנושאים אחרים.

לדעתו של של זאכיס שחושב שהוא יודע מה רצונו ותכליתו של אלוקים, והוא רק צריך לרצות בכך, ואז הכל הוקוס פוקוס זורקים את הערבים עולים להר הבית ומדליקים מנגלים

בניגוד לדעתו כותב הרמב"ם במורה חלק א פ' ב

"ישתבח בעל הרצון אשר לא תושג תכליתו וחוכמתו"

שחרית:
אם את רוצה להכנס לתחום הלאומי , אז לדעתי מספיק שיהיה בעם רצון לעשות תשובה גם בתחום הלאומי, ושאנשים ישאלו את עצמם מה ה' רוצה שמדינת ישראל תעשה, אז כבר מובטח שנעלה על דרך המלך.
לדעתי, גם אם יתחילו לחוקק חוקים ברוח התורה, ולעשות צדק ומשפט אמיתי בארץ, אם הדברים לא יהיו מוגדרים כשינויים שנועדו לקרב אותנו לרצון ה', ורק ישארו בתחום של "חוקים צודקים יותר" או כל הגדרה אחרת שלא תשים את ה' במרכז, אז אין לדבר כל ערך, גם אם תהיה לנו הממשלה המוסרית ביותר בתבל.