השפעה קריטית סמויה אצל דקארט [מהדת]
המסופק והודאי
דקארט חי כאשר הרוח הנושבת הייתה של ספקנות וחוסר יכולת להגיע אל דבר המוגן מפני הספק. דווקא מתוך כך התחיל להטיל ספק בצורה הקיצונית ביותר, כדי לבחון מחדש מהו הוודאי, אשר הוא אכן מוגן מפני ספק.
קודם הוא מטיל ספק, במה שכל אחד מבין שיש להטיל בו ספק, כמו השתקפות מקל במים, שאנו יודעים שהוא משתקף אחרת ממה שהוא, וכן כל ההטעיות הפשוטות.
לאחר מכן הוא מטיל ספק בקיום פיזי של דברים. "אולי אני חולם ואקום ואגלה שהכל היה אשליה". הרבה בני אדם מכירים את התופעה שהם חולמים ונראה להם הדבר ממשי, וכשהם קמים הם מגלים את האשליה, הרי שאין לנו בטחון על מצבי החיים שהם אינם חלום.
וכשלב קיצוני, הוא מעורר ספק, שמא יש תכונה או "שד" שבכוונה מעוניין להטעות ולרמות את האדם.
דקארט עצמו (למרות שלכאורה הוא הספקן הגדול ביותר) מדגיש שהטלת הספק אינה המלצה ודרך לחיות בהם את היום יום, שכן המציאות תוכיח שמי שיחיה כך לא יתקדם וימות ורק יסבול. המטרה העיקרית להטלת הספק היא העמדת דברים על דיוקם, כך שיהיה ניתן לנסות ולמצוא את הוודאי המוחלט, ומתוכו אולי נזהה גם במה שנראה מסופק, את הוודאי.
נעבור לבחון את הקטע, למרות שהוא נראה פשוט ושאין מה לדון בו. כדי להעמיד דברים על דיוקם, נעמוד על השאלה הבאה, לאיזו וודאות ואמת חותר דקארט? הן כבר אמרנו שדקארט אינו רואה בספקנות זו דרך חיים, אלא דרך מחקר, אם כן נשאלת השאלה, על איזה מחקר מדובר, האם חקר החיים, או שמא חקר מדעי והנדסי?
כפי הנראה בדבריו, הרי שדקארט מחפש את המוחלט, כדי לשנות או לעדכן כל דבר, ובעיקר את החיים, על כל ההנחות והמוסכמות המסופקות שאדם חי בהם. הוא מקווה למצוא דבר מוחלט יותר בכדי שיוכל לנהוג על פיו ובהתאם אליו. השאלה היא איך הוא רואה את החיים בינתיים?
לפנינו שני אפשרויות, שנראות במבט ראשון כספקולטיביות, אך כפי שנראה, ההבדל ביניהם הוא תהומי, מראש פירמידת התודעה ועד לחיים המעשיים, המושפעים משני הדרכים הבאות –
1. הדרך האחת היא כזו, אני חי בספק, ועושה הכל מתוך הכרעה שכדאי להתנהג בספק כאמת. אני חש תחושת רעב, אני יכול להטיל ספק שאין זה אלא תעתוע, אך בכל זאת מניסיון כדאי לי לאכול, למרות שאני עדיין מסופק ברמת האמת. בגישה זו חש האדם כמי שאין לו וודאות אלא התנהגות הכרחית המתאימה למצבי ספיקות. אדם כזה, אמור לחכות ולצפות להגיע לאיזו שהיא וודאות בחייו, כי אין תחושת בטחון מושלמת בחיי ספק, והוודאי הוא המיוחל. בדרך זו הלך דקארט, וניסה למצוא וודאות מעבר לרמת החוויה והתחושה בה חי האדם את חיי היום יום.
2. הדרך האחרת היא זו הרואה את החיים כהתמודדות עם התחושות, ואילו המקור המדעי והסיבתי לתחושות אינו מהווה עניין ופונקציה לחיים. חיי האדם הם כאלו המתמודדים עם התחושות והחוויות הנודעות, ואין כל צורך לחקור מעבר לכך. אדם אינו אמור להתעניין אם תחושת הרעב היא דמיונית או תעתוע, כאשר הוא משוכנע שהאוכל יסלק את תחושת הרעב. אדם אוכל כדי להרגיש שבע ובריא, ואם הדרך הידועה לו לכך זהו האוכל, הרי שזה מה שנדרש ממנו כדי להתמודד בצורה הנכונה עם החיים. לא אמורה להפריע לאדם האפשרות שהוא חולם, כי גם בחלום האדם אמור להגן על עצמו ולחוס על החיים, וכך להשיג את ההישגים הרצויים לו. אדם מגונן על כל מי שבא לפגוע בו ואף אם יהא זה בחלום, סוף סוף, גם אם נניח שהוא חולם, הן ההבנה כי עליו להגן על עצמו מתאימה גם לחלום. האפשרות שגם ללא שיגן על עצמו הוא יישאר חי, קיימת תמיד. גם אם נוכיח לאדם שהוא רואה שלא מתוך חלום, נוכל לצדד שאולי הרוצח לא יהרוג בסוף, ואולי האיום עליו אינו אלא הלצה. בכל זאת הקריטריון המוחלט המניע את חיי האדם, הוא הזיהוי בהתאם לנתונים ולמתאים בהם, כלומר אם רוצח ניצב לפני ראוי שאגן על עצמי, וגם בחלום דבר זה ראוי, כך שאין הבדל משמעותי אם אני חולם או לא חולם, לחלום שאני מת גם איני מעוניין, ובאותה הרמה בדיוק, שכן מהניסיון החלומי לאחר תופעה כזו האדם מת, ולו יהי ברמת חלום.
שני הדרכים האמורים, טומנים בחובם השקפה בסיסית ויסודית. יש אדם שנכנס לדירה ומחפש איזה תרשים שידריך אותו לאן לפנות, ויש הבוחן את הדירה מתוך עצמה. בעל התרשים יכול אמנם לטעון לעמיתו, ללא תרשים לא תדע איזה חדר הוא חדר שינה ואיזהו המזנון, אך הוא גם יכול לענות לו, אני מעוניין לחיות בדירה הזו כפי איך שהיא מצטיירת בעיניי, אם בעיני נראית חדר השינה כמזנון, היא מתאימה לי כמזנון, סוף סוף אני חי עם מה שאני מכיר ורואה, ומעבר לכך זה לא רלוונטי עבורי. זאת אומרת, הדרך הראשונה בה אדם מטיל ספק ומחכה ל"תרשים הוודאי", היא זו הנובעת מתוך חיפוש אחת תדריך, ולעומת זאת הדרך השניה רואה את התרשים המוצלח והרלוונטי ביותר, בדבר עצמו כפי שהוא מופיע לנגד עינינו.
כאמור דקארט בחר בדרך הראשונה. דקארט חיפש וודאות חיצונית ממראה עיניו, ולא ראה במציאות כפי שהיא מופיעה לפנינו את הוודאות הרלוונטית. כל דבר הוא וודאי, השאלה למה אתה משווה אותו ואיך אתה מייחל שהוא יראה. האדם שהנך צופה בו בסרט הוא גם וודאי, הוא וודאי כצילום סרט, אך לגבי אדם חי אינו. כלומר וודאות הוא עניין יחסי, אם אתה מניח שיש תרשים אמיתי יותר ומדויק יותר, אזי התרשים האישי שלך אינו וודאי, אך כל זמן שלא מצאת זו הוודאות המקסימלית, ובדרך זו לא הלך דקארט. ניתן להניח כי דקארט הושפע מהדת. הרקע הדתי שלו, שאף בהגותו המשיך לטפח אותה ואת אלוהיה, בהכרח הניחה אצלו את ההנחה כי יש משהוא חיצוני כקריטריון אמת, וכפי שהוא כותב זאת במפורש לגבי הבנת האל. כך מובן למה נטה דקארט להרגיש לא מסופק ממה שהוא עצמו יודע, בזמן שהחיים הם אלה, ובחר לחפש משהוא חיצוני תוך ניסיון לבטל ולזלזל מערך החיים, בו בזמן שכאמור טיעוניו אינם משנים מאום, כאשר ההבנה אודות החיים היא ישירה.
 |
|
|
