שלושת משמעויות החג

במבט ראשון, היינו חושבים שקידוש היופי כערך בפני עצמו, אינו זוכה לעדיפות משמעותית ביהדות. באופן שטחי, נראה שהציטוט "שקר החן והבל היופי" (משלי לא, ל) רואה את היופי באור שלילי.

לאור זאת, נראה לי שחייבים לחשוף את תפקידו החיוני והמרכזי של היופי בתפיסת העולם היהודית. ובכדי לעשות זאת, אנחנו צריכים להבין שביהדות יופי הוא משהו ייחודי, ושמשמעותו שונה לחלוטין מבכל מערכת חשיבה אחרת.

מה, אם כן, ייחודי ושונה בהגדרת היופי היהודית? כדי להשיב על כך, נחפש בתורה את המקורות למושג היופי היהודי. כמו כל תיאוריה מופשטת ביהדות, שבסופו של דבר מוצאת את ביטויה במצוות ברורות, גם רעיון היופי מוצא מימוש במצוות המרכזיות של חג הסוכות. התורה מצווה: "ולקחתם לכם ביום הראשון [של סוכות], פרי עץ הדר" (ויקרא כג, מ).

'יופי' משמעותו כוח החיים הבלתי פוסק, הנחישות להמשיך לחיות למרות כל הקשיים, השאיפה לנצחיות.

התלמוד (סוכה לה) מנסה להסביר את כוונת המילים "עץ הדר" על ידי ניתוח המילה "הדר" - שמשמעותה יופי. חז"ל מסכמים שמדובר בעץ האתרוג, משום שהמלה "הדר" מפורשת כ"דבר שֶדר באילנו משנה לשנה" (הַ-דר = שֶׁ-גר). חכמינו הבינו שמשמעות המילה דר היא ההפך מארעיות או נוכחות מקרית; היא מבטאת קביעות ותהליך מתמשך לאורך זמן.

עץ האתרוג ממלא את הדרישה הזאת של 'מגורי קבע', משום שבעוד שכל יתר הפירות עונתיים, האתרוג צומח, פורח ומניב פרי בכל העונות; בחום ובקור, ברוח ובסערה - הוא מתמיד בעקשנות! ועל פי ההשקפה היהודית זאת הסיבה ליופיו.

אם כן, על פי המקורות היהודיים הקלאסיים, יופי ("הדר") משמעותו כוח החיים הבלתי פוסק, הנחישות להמשיך לחיות למרות כל הקשיים, ניצחון החיים על המוות, השאיפה לנצחיות.

יופי נצחי

לאור זאת נוכל להבין מצווה בולטת אחרת בתורה. בהתייחס לחיוב לכבד זקנים, התורה אומרת "והדרת פני זקן", ומה שהפסוק בעצם אומר לנו הוא לראות יופי בפנים הקשישות.

מה יפה בפנים קשישות? הרעיון הזה מנוגד לחלוטין לגישתו הבסיסית של העולם המערבי, שמאז ימי יוון העתיקה, מקשר תמיד יופי עם נעורים. בעולם המערבי של ימינו, כל תעשיית הקוסמטיקה מתבססת על לעזור לאנשים להיראות צעירים - על מנת להיראות יפים. הכוונה היא בפירוש לגרום לפנים המבוגרות להיראות צעירות יותר. ובכל זאת, התורה מייחסת יופי לפנים זקנות, דווקא משום שזה מבטא את ניצחונם המתמיד של החיים הנמשך בהתמדה מפרכת לאורך הזמן.

ביהדות, יופי הוא חלק מתוך הנקודה היהודית המוכרת: הניסיון הממשי ללכוד את הנצח במרוץ הזמן החולף.

כמה נחישות, אומץ ורצון חיים אנחנו רואים בפנים זקנות! בעניין זה, אומר התלמוד (קידושין לג) שרבי יוחנן היה קם בפני ארמיים זקנים. "אמר: כמה מאורעות עברו עליהם". התורה, אם כן, דורשת מאיתנו לא לראות בזקנים בני אדם הנמוגים בהדרגה אל השכחה, אלא לזהות בהם את הדחף המתמיד לחיות, ואת שאיפתה של הנשמה האלמותית שבכל אדם לנצחיות.

לכן, על פי תפיסת העולם היהודית, היופי אינו ערך שניתן להבין כשהוא מוצא מהקשרו. לא מדובר במאמץ, כמו ביתר המערכות האסתטיות, לשמר את רגעי זוהר הנעורים. ביהדות, יופי הוא חלק מתוך הנקודה היהודית המוכרת: הניסיון הממשי ללכוד את הנצח במרוץ הזמן החולף.

יופיו של הזית

המנורה - שהייתה כלי מרכזי בעבודת בית המקדש ואשר הפכה לסמלו של העם היהודי - מתוארת בתורה כ"נר תמיד", אור נצחי. במקור (שמות כז, כ) כתוב: "ואתה תצווה את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד".

חכמי המדרש מראים שהזית - והשמן המופק ממנו, שאורו הולך ומאיר בהתמדה - הוא סמלו האמיתי של עם ישראל. המדרש מצטט את הפסוק בירמיהו (יא, טז): "זית רענן יפה פרי-תואר, קרא ה' שמך [לעם ישראל]". המדרש שואל, מדוע מושווה עם ישראל דווקא לעץ הזית?

התשובה שמביא המדרש היא, שעם ישראל דומה לפרי הזית במאפיינים ייחודיים בסיסיים שונים, והוא יפה פרי תואר: למרות הדיכוי, האכזריות והגלות שעברו עליו, הוא אינו נכחד, אלא ממשיך להאיר בדרך פלא, באור בהיר יותר ויותר.

שימו לב, שבפסוק שצוטט לעיל, הנביא ירמיהו אינו רק מתאר את אופייה העשוי-לבלי-חת של המשכיות עם ישראל למרות כל הקשיים, אלא מגדיר את התכונה הזאת כעצם מקור יופיו של עם ישראל - "זית רענן יפה פרי תואר..."

התמדה והשלמה

כשמשלימים לימוד של מסכת בתלמוד, אומרים: "הדרן עלך" - נחזור עלייך. אנחנו מצהירים שהלימוד שהשקענו והידע שצברנו לא ייעלמו עם העבר, אלא שנחזור עליהם שוב ושוב, נְחַיֶה אותם, נרענן אותם ונמצא בהם משמעויות נוספות על הלימוד הקודם. כך יוצא שהמילה "הדרן", מהשורש הדר, דומה במשמעותה למילה הדר כפי שהבנו אותה קודם. 'התמדה עקבית' ו'יופי', הם ביטויים קשורים בקשר הדוק!

חג הסוכות ממחיש רעיון פרדוקסאלי: מצד אחד אנחנו אמורים לשים לב לטבעו הארעי של הקיום האנושי, מתוך המעבר להתגורר בסוכה ארעית; אך בו בזמן, אנחנו מצהירים בנחישות על אלמותיות החיים ונצחיות עם ישראל בלקיחת פרי הדר - אתרוג, בעל קיום מתמשך. המתח הדיאלקטי באלמנטים המנוגדים האלה, מעצב את המסגרת להבנת היופי ותחושת היופי שלנו. הבנת הנצח מבטלת את סופיותו של המוות ויוצרת את תחושת היופי היהודית... ויופיו האולטימטיבי של עם ישראל מונח בניצחון הנצח."

_________________

מודה ועוזב