כשאין יכולת סוכה בבית ובחצר, מצטער?

?

מואדיב

יש לי רושם שמעולם לא חשת מה זו בושה ללכת עם כיפה.
אינך יודע מה זה להחליט לקום בבוקר ולצאת מהבית עם הכיפה שהתפללת איתה שחרית, ובמשך שבועות אתה מחזיר אותה למגירה עם התפילין כדי שלא יראו עליך שהתחלת להתפלל.

אלו חשבונות עושים לפני שיוצאים מהבית בפעם הראשונה עם כיפה. מה יגידו כל החברים. איך יסתכלו עליך ברחוב. להרגיש מוזר, יוצא דופן.

לא שזה הגיוני. אם החלטת שהתורה זו אמת, והתורה מחייבת ללכת בכיפה (או שזה מנהג. לא משנה, זו חובה), אז קדימה. אבל זה קשה. אין לך מושג. ממש לא.

אני מניח שלא נתקלת במישהו שלא יכול היה לבנות סוכה, למשל בגלל שהוריו לא הרשו לו. יש לי חבר כזה. הוא הגיע אלינו בליל החג כדי לשבת אצלנו בסוכה ולאכול איתנו. אבל הוא לא בא אלינו בשאר הימים. אין לי מושג איך הוא הסתדר. אבל קשה לי מאד לראות בו רשע שאוכל מחוץ לסוכה. האם הוא צריך לבוא אלינו יום יום כדי לאכול ולהתבייש שאין לו סוכה משלו, גם אם זה לא באשמתו, רק בגלל שהוא היחיד מכל משפחתו שחזר בתשובה?

לפעמים נדמה לי שהחרדים (וגם הדתיים) אינם יודעים להעריך מה עובר על חילונים לשעבר, שהחלו לשמור מצוות. וכשאני חושב על זה, איני יודע מי חשוב יותר בשמים. סליחה על טפיחת השכם העצמית, אבל האם גם לכם יש נסיונות כאלו? איני מזלזל ברמות של שמירת מצוות שלא זכיתי להכיר, אבל צריך גם לדעת לפרגן למי שהמצוות הבסיסיות ביותר עולות לו במאמץ כה גדול.

ציצית בלי יסורים

נסיון מעניין, מעשי, להפוך את חיי היהודי שומר המצוות לקלים יותר, צובר תאוצה , במרכזו עומדת הציצית- "הציצית מעיקה, היא חמה, היא מגרדת, מהילדות שנאתי אותה הסביר השבוע אחד שהוריד"

מתוך כניסת השבת אבישי בן חיים, מעריב


לא הצלחתי להעלות לינק






תוקן על ידי - איקה - 12/10/2003 10:51:43

.


אני מאד מתבייש ללכת עם כפה ברחוב.



וגם אני נורא מתבייש לקום מוקדם בבוקר. אפשר לקבל פטור מכפה ומשחרית. בבקשה ?

יהוסף, חג שמח

מה עושה משפחה שאצלה מסורת הוא לצאת לנופש, לקיימפינג במשך עשרות שנים, וזה הפך להיות אצלם מן עניין רגשי סנטימנטלי, שנעשה מנהג של דורות, ועליו לא מוותרים- במשך השנים הם משתכללים בתנאי המגורים הזמניים,כמו להביא גנרטור למשל, ליצירת חשמל, ואם הם עניים ואין להם אז הם יעשו מה שההורים עשו ידליקו נרות. הכל בהתאם למצבה הכלכלי, ובהתאם לרמת החיים לה הם רגילים. מה שבטוח הוא שהקייפינג נשאר עבורם "שינוי" לבית הנוח לו התרגלו, ובכל זאת נהנים ולא מרגישים בשום סבל בעקבות "הרעת" התנאים. ויש שיאמרו שהיום כבר זה לא כיף וכי יש תחליף לנופש , בית מלון ששם התנאים יותר כייפים, והם רגילים לתנאי חיים שה"ירידה" לקמפינג הפכה להם לסבל, והוא בגדר עינוי.

השאלה יהוסף היא: איפה עובר הגבול בין החשיבות שנותנים לעצם ביצוע המצווה - או שרואים בטעמה ההגיוני שכלי את העיקר שבלעדיו לא תתכן שלמות (וליבוביץ יאמר שהביצוע הוא העיקר, וכל שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו- זה רק מועיל ובטח שלא מזיק, ולעומת זאת אם לא תקיים אותה במעשה אין לה שום טעם - וזה מזיק, ואפילו אמרו שמתוך ההרגל להיות במעשה הם נדבקים אליו ומגיעים לשמה, שהמעשה מוביל את האדם באופן טבעי - לאמונה לשמה, עד כדי כך המעשה הוא האמת)

לשם מה באמת ניתנו המצוות? התיקון המעשי במצווה הוא הקובע ואותו על האדם לתרגל, כדי להשתלם.המצוות הן כולן בחלק התעורר, והן כולן נתונות להחלטתו של האדם לקיימן או לא לקיימן. לא מספיק להפוך מצווה לזכרוןמעשה...., סמל שכולו בגדר התיאוריה.לתת לו טעם הגיוני שכלי.(כפי שיש אומרים שזה מה שסבר הרמב"ם) ואז, לא משיגים את המטרה לשמה ניתנו המצוות.התיקון היא עבודה במעשים.

זה לא קשור במידת ה"סבל " שאדם עובר, אלא איזה "נימוק" וחשיבות למצוות הוא נותן לעצמו,למה הוא מקיימן- אם הוא מקיים כי יש למצווה טעם הגיוני שנלמד על ידי השכל ובזה הוא מסתפק. והופך את המעשה לתיאוריה מובנת שכלית ויודע למה הוא אמור לקיים,הטעם למצוות הופך להיות העיקר - ולא עצם הביצוע המצוות, שרק על ידי תרגול של המצוות המצווה הופכת לבעלת טעם, בטעם, והטעם במצווה הוא רק במידה והיא מקויימת במעשה. כי אז היהדות הופכת להיות"גמישה",כי אין סוף ל"חוסר נוחיות"(ואולי גם מבטלת את המצוות המעשיות כמו הנצרות) ואז מתקיים בה מאמר חז"ל שהיא לא מתקיימת כי היא לא לשמה, או שהבן אדם אומר לעצמו - זו מצוות סוכה שהשם ציווה עלי, ואת זה אני מקיים כי זאת האמת היחידה להשיג את המעלה הנדרשת כדי להיות שלם "כמוהו", אני חייב לקיים אותה במעשה- וזו היא לשמה וזו היא שמתקיימת

אולי אלה שמתביישים או סובלים הם בסך הכל אנשים מפונקים ! בתרגום לאנגלית "מקולקלים"!

"ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה" (אבות)




תוקן על ידי - איקה - 12/10/2003 9:35:13

מיימוני וכולם

השאלה אם מי שאין לו סוכה אם צריך ללכת לבקש את סוכת חברו, כבר מוזכר ברמ"א [סי' תר"מ סעי' ד'], שאם זה טורח גדול הוא פטור. המקרה המדובר שם הוא כאשר כבו לו נרות.

במשנ"ב שם, כתב שמי שאין לו סוכה בביתו, צריך לעשותה בכל מקום שיוכל. אך בנר יוסף מבואר, שכל זה היה אמור פעם, שהסוכה כללה את שיש בבית, שכן ברז בין כה לא היה, ושולחן קטן וכמה כפיות, היה אפשר להכניס לסוכה לכל מקום, וכך לאסוף בסמוך עצים לבישול, ולהביא את כד המים מהבאר לשם ולא לבית. אך כיום שתנאי הדיור מורכבים יותר י"ל שאין חיוב לבנות סוכה ממקום הרחוק מתנאים הנאותים לדיור רגיל, כשירותים ברז מים תנור וכו'.

ואם יטען הטוען, אדרבא שישקיע כסף למתקנים ניידים וכיו"ב, ד"ז קשור לאשכול הממתין בגדר חיוב המצות על דרך החיים ולא בשינויים, וצ"ע.

לגבי מנהג העולם, כמדומה שיש הרבה שאם נרטבה סוכתם מהגשם, אוכלים בבית ואין מחפשים לילך לחבר שיש לו גגון, וזה דלא כמשנ"ב שיש להשתדל במקרה כזה, על סוכת חברו.

ויש כאן סברא גדולה מאוד שלא הוזכרה בדברי האחרונים היא עיקרית מאוד, שההתארחות אינה דרך דיור, ואם מישהוא מתארח כבר אינו חייב בסוכה. שכן נראה שההולך להתארח בבית גוי בסוכות יכול לאכול בבית, שכן תשבו כעין תדורו כולל את האפשרות לבקר כל אדם ולאכול בתנאיו, וכן פשוט לגבי טיול שאפשר לאכול הכל. ולעיקר העניין, מי שכבו נרותיו הן מעדיף כל השנה להישאר עם עצמו גם בתנאי דיור שונים, ואני מניח שמי שיש לו דירה בקאנטרי ונשרף ביתו ילך שמה ולא יתארח, ממילא לא ניתן לראות בהתארחות חלק מחובת הדיורין בסוכה.

תוקן על ידי - יהוסף - 12/10/2003 8:22:37

שבוע טוב ומועדים לשמחה

לפי חז"ל = לא הביישן לומד.......

הרמב"ם מגדיר את הביישנות כקצה של מידה אמצעית , ומבחינתו מי שתקוע הרבה זמן בביישנות יכול שהוא יגיע לדרגת "חולי הנפש" . ולכן גם האיסטניס פטור שהוא גם קצה של מידה אמצעית רך הלבב, הרי הם אמרו "עברה גוררת עברת"


ביישן--------------בשת פנים--------------עזות

שבוע טוב ומועדים לשמחה.

מיימוני,

לא ידעתי שבושה היא עילה לפטור ממצוות.
האם יש עוד תחומים בהם בושה או צער מהווים תירוץ לפטור?

מועדים לשמחה

יהוסף

אני מניח ששאלתך עוסקת במה שפירשה סנסי: מי שאין לו סוכה, אך יכול להשתמש בסוכת חבירו או סוכה ציבורית וכיו"ב, אלא שמתבייש בכך - האם הוא נקרא מצטער ופטור?

איני יודע כרגע לענות מסברא, אך לפי מה שהובא באשכול הסמוך על המצדדים באיסור שינה בסוכה, דעת החיי אדם בזה היא שמלמדים אותו שלא להתבייש וחייב בסוכה.

יתכן שיש בדבר מחלוקת, כי לפי דעת ה"תניא" שהובא שם, אם הוא ביישן תמיד בכל מעשיו, ואם נדמה ביישן לאיסטניס, הריהו פטור.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מה ז"א אין יכולת? אין משפחה? סוכות ציבוריות? לא יכול=לא רוצה.