מי שמזדמן לריכוזים החרדים בחגים ומתבונן בנוהגי חול המועד, יכול להבחין ב'התפתחות ההלכה' אבל בכיוון הדגרסיבי.
כל חצי שנה נוספות שאלות קיטבג ולאט לאט הופך חול המועד להיות יותר ויותר דומה לשבת.
לעולם שלנו המפותח טכנולוגית ופסיכולוגית, היה ראוי דוקא להיפך, שלשבת תינתן הלכות חול המועד. אז היה עונג השבת ומשמעות היום ברמה גבוהה בהרבה וגם היה סיכוי שהיו מצטרפים לשמירת השבת חלק גדול מאד מעם ישראל.
חז"ל הגדירו "מלאכה" על-פי 39 המלאכות שנעשו במשכן. המושג "מלאכה" אכן נזכר פעמים רבות במעשה המשכן, ולפני מעשה המשכן (בפרשת "ויקהל") נזכר שאסור לעשות מלאכה בשבת, ולכן הגיוני שהמעשים שעשו במשכן הם "מלאכות" ואסור לעשות אותם בשבת. אך המושג "מלאכה" נזכר במקומות נוספים, ולא ברור מדוע לא לומדים גם מהם. למשל:
1. כדי לבנות את המשכן, היה צריך בין השאר לשים את השולחן בדרום. מדוע לא למדו מזה שאסור להזיז שולחנות ממקום למקום בבית?
2. המושג "מלאכה" נזכר בבריאת העולם. מדוע לא לומדים משם, שאסור ליצור אור, להעביר מים ממקום למקום, או ליצור ילדים?
3. המושג "מלאכה" נזכר גם בקשר לנגינה - (דברי הימים א כה1 ): " ויבדל דויד ושרי הצבא לעבדה לבני אסף והימן וידותון הנביאים בכנרות בנבלים ובמצלתים ויהי מספרם אנשי מלאכה לעבדתם ", ( דברי הימים א ט33 ): " ואלה המשררים ראשי אבות ללוים בלשכת פטירים כי יומם ולילה עליהם במלאכה ". מדוע לא הסיקו שנגינה היא מלאכה?
*****
מפיסטופלעס:
ירושלמי שבת פ"ז הל"ב מספר על ר"י ור"ל שדנו באיסורי שבת "מאן דאשכחון מסמך עבדו ליה מסמך מאן דלא אשכחון מסמך עבדו ליה משום מכה בפטיש" כלומר האיסורים "קודמים" והסיווג למלאכות הוא רק מיון ולא סיבת האיסור. (דומני שכך משמע גם ברבינו חננאל שבת עד:)
נשלח ב-23/3/2009 23:00
סיטואציה שקרתה לי כילד לימדה אותי שגם הלכה ובהקשר שלנו ענייני חול המועד הם עניין של תרבות.
זכורני כילד שהיינו בבית סבי בניו יורק ורצינו לנסוע לטיול בחול המועד פסח. סבי שהיה מזקני העדה של חסידי סאטמר ויחד עם זאת איש צדיק,עניו ואציל נפש שמאז מותו לא ניתקלתי בשכמותו, נרעש על ביזוי המועדות. ניסינו להסביר שהדבר מאד מקובל ויש בכך עונג יו"ט אך ללא הואיל. ואז הציע אבי לשאול את הדיין שגר בסמיכות והוא אישר לסבי שהיום נוהגים לנסוע ולטייל וכי יש בכך ממש עונג יו"ט.
דינגו, לא עצרתי בחול המועד, התחלתי בחול המועד . הערותיך מלשון מלאכה טובות ויש לי להוסיף עליהן מהלשון של 'והשבת את העם מסבלותם' שמופיעה יותר מפעם בסוף פרשת שמות והיא מורה שמצב השביתה הוא לא מצב של אי יצירה גרידא אלא של אי כניעה לעול הסבל שכרוך גם ביצירה.
מותק
התחומים הם ברוח ההערה של דינגו. מסתובבת לה קריקטורה על שבת כמטען recharger. בה נראה אדם שכלוא כל השבת במטען אנסה לצרף אותה כאן. לפי האמור למעלה דרוש ציור של מצב בו האדם עושה רק את שבטבעו לעשות ובכיף וככה הוא נטען בכוחות חדשים להתמודד עם סבל ההיכנע מחדש למצבי החיים ביום חול עד לשבת הבאה. זה נקרא recreation הפסקה למען התייצרות מחודשת.
נשלח ב-1/2/2009 10:25
בנ"א,
החדש נהיה ישן והישן חדש כי כבר דור שלם צועד בהארת הרש"ר בנושא ודינגו אולי מהדור החדש שנולד על רעיונו של הרש"ר.
דינג"א,
כאמור באשכול הסמוך לגבי הלכה וצביון, הרי לא ראי המצב הרווח [כפי שתיארו בעלבעמיו] כראי המצב האידיאלי שנידון באשכולות על פתיחות [בלי להכריע בנושא האשכול עד היכן היא ראויה].
נשלח ב-1/2/2009 10:18
אם אחזור לדברי בוגי בתחילת האשכול. הגישה ההלכתית היום אינה מסוגלת לסבול גבולות רכים ולכן חול המועד נהפך להיות כשבת. עוד מעט והשמחות היחידות שתהינה מותרת בחול המועד יהיו אכילת קוגל ולשון הרע.
נשלח ב-1/2/2009 01:07
הפירוש שמלאכה הוא יצירתיות בהקשר של שבת הוא החדש? אדרבה, הפירוש המפורסם הוא ששבת היא יום מנוחה והמלאכות אסורות בגלל הטירחה שבהן. הרב הירש הוא זה שמעביר את עיקר כובד משקל המלאכות לכיוון היצירה (ולפחות בנאמנות לדברי חז"ל פירושו עולה יפה יותר וידו על העליונה).
נשלח ב-1/2/2009 00:14
בוגי
אם כבר אז למה לעצור דווקא בחול המועד. אמור פשוט שמשמעותה של מלאכה בתורה ('מלאכה אשר איתי', 'ויבא הביתה לעשות מלאכתו') אינה דווקא יצירתיות כפי שנוהגים לפרשן אלא מטלה הרובצת כעול על צוארי האדם. אם כן יעשה בשבת כל דבר שאינו מוטל עליו כמטלה רובצת אלא כמה שעושים בכיף! אל תשכח שבזמן שדברו על כל המלאכות המשופרות והגרועות, הן היוו מטלה לא פשוטה בהשוואה להיום.
אפשר להוסיף את הרעיון שכתבתי באשכול שהוכנס הלינק שלו שכל מטרת ההלכה היא ליצור צביון מסויים והצביון לא נוצר מדקדוקים בקטנות אלא מאווירה כללית.
. הערותיך מלשון מלאכה טובות ויש לי להוסיף עליהן מהלשון של 'והשבת את העם מסבלותם' שמופיעה יותר מפעם בסוף פרשת שמות והיא מורה שמצב השביתה הוא לא מצב של אי יצירה גרידא אלא של אי כניעה לעול הסבל שכרוך גם ביצירה.
