| נשלח ב-12/10/2003 15:31 |
 |
| |
מיהו הצדיק? שהעדיף לא להלחם על "שלו"
"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד, ויהי לו מקנה בקר ועבודה רבה, ויקנאו אותו הפלשתים, וכל הבארות אשר חפרו בימי אביו בימי ...סתמום פלשתים וימלאום עפר. ...וילך משם ויחן בנחל גרר וישב שם, וישב ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אביו, ויסתמום פלשתים אחרי מות אביו, ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא אותם אביו, ויחפרו וימצאו שם באר מים חיים, ויריבו איתו רועי גרר ושוב עשקו אותו. וילך משם ויחפור באר אחרת , ויריבו איתו גם עליה (כל הבארות הללו היו שייכות לאביו)
ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויאמר: ה' הרחיב לנו ופרינובארץ ויעל משם באר שבע
ומיד בהמשך באה הבטחה! "אל תירא כי איתך אנכי וברכתיך והרבתי את זרעך ....ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה'.... למה? מגיע לו פרס על זה שהוא לא נלחם?
מה המסר של הסיפור הזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2003 15:22 |
|
| |
ואני לא ידעתי שבתורה הגבורה היא גבורה קרבית, אני לתומי חשבתי,שזה הכובש יצרו מלהלחם כשיש ברירה!
העולם עומד על השלום, ולא על המלחמה!
אלא אם כן, המצאת תורה חדשה.
אברהם היה רודף שלום מאין כמוהו, ויצחק למד ממנו לא להלחם כשיש ברירה. "מעשה אבות סימן לבנים" אם היה דמות כזו להזדהות איתה ולחקות אותה גם אנחנו הינו רודפי שלום, אבל אנחנו אימצנו לנו "תחביב" להלחם.כמה שפיכות דמים, כמה קורבנות? בשביל מה?
ומעניין שהתורה במקרה מברכת את יצחק בדיוק אחרי ש"נכנע" לשודדים כמה וכמה פעמים!
תוקן על ידי - איקה - 13/10/2003 15:28:29
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2003 14:27 |
|
| |
משום מה נעלם ממך כנראה תחילתו של הפרק (בראשית כ"ו ב) ברש"י ""אל תרד מצרימה" שהיה דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב אמר לו אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה..."
ומכאן למדנו שאין יצחק כאברהם אביו, והוא אינו יכול למלחמות
או במילים אחרות במושגי הזמן שלנו:
יש כאלו שיש להם שייכות עם ענייני העולם ויש כאלו שנמצאים תמיד בד"א של תורה בדוגמת יצחק שהי' "עולה תמימה".
תוקן על ידי - shaliach - 13/10/2003 14:29:46
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2003 13:21 |
|
| |
<לא יתכן שאף אחד לא יודע במי מדובר>
הם בטח פוחדים להתעסק איתי
|
|
|
|
|
