ספק ספיקא של גניבה ספרותית ויושר אקדמי

אני רוצה להעלות פה שאלה עקרונית.


ידוע שבכל פרסום אקדמי, חובה על הכותב לציין את מקורותיו, לא רק אם הוא מצטט מחומר כתוב של אחר, אלא גם אם הוא מביא דברים מתוך שיחות קצרות בע"פ, ראיון עיתונאי או הודעה בדואר אלקטרוני.
הבאה מדברים של אחר ללא מתן קרדיט ראוי היא דבר חמור מאד ונקראת גניבה ספרותית (פלאגיאט, בלשון העמים).

[מובן שאין זו המצאה של העולם המודרני, שהרי למדנו ש"כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" וכו'.]

איך הדברים פועלים בעולם הוירטואלי?
איך ראוי שיפעלו?
איך הם פועלים בפורום כמו שלנו שבו אנשים אמיתיים מסתתרים מאחורי ניקים בדויים?

ידוע לי שכמה מאיתנו פונים בפורום למשתתפים ובשאלות הקשורות במחקרים שהם מקיימים. בכתיבתם, הם משתמשים ברעיונות, בחומר ובדעות שקיבלו פה ושהפיקו מן הדיון פה לצורך עבודותיהם. איך יוכלו להביא גאולה לעולם?

אין זו שאלה צייקנית בלבד, אני עצמי שוקלת לפנות אליכם בכמה שאלות הקשורות לעניינים שבהם אני עוסקת ומתחבטת בשאלה.

האם שייך לפתח קוד שיסדיר את העניין הזה?

שחרית יקרה,

הלא הודיתי מפורש כי על ראשי בוער הכובע, שהרי שאלתי לא פעם שאלות על אדמו"ר פלוני או על רב אלמוני, ובמיוחד באשכול גור ז"ל (ולולא דמסתפינא אמינא שכב' היא שהבעירה אותו על ראשי...). מחקרי על גור טרם נשלם, אבל ברור לי גם ברור, שלצערי (באמת לעצרי!) לא אוכל לתת קרדיטים לכל אלה שסיפקו לי מידע בעניין גור, כפי שנאי נוהג לתת קרדיטים בנסיבות אחרות. למה? כי המקובלות, בדיוק כפי שאת יודעת, אינן מסתדרות עם זה. גם אני מכיר הפניות אל דוא"ל ואף אל אתרים שבם יש פרסום בשם ובמלכות, אבל מימיי לא מצאתי ייחוס שמועה לניק כזה או אחר. אם תמצאי לי תקדים לדבר זה - אודה לך, תרתי משמע (גם לשון תודה וגם לשון הודאה), ולא זו בלבד, אלא שאהיה מוכן בל"נ להיות השני שינקוט הפנייה מעין זו. דומני כי כאן לא תמצאי דוגמאות כחול אשר על פני המסך, אלא לכל היותר כגרגר חול על פני שפת הים.

ושיהיה ברור: אין לי כל פחד ומורא מפני מתן קרדיטים, ובוודאי שאינני רוצה את כל התהלה לעצמי; החשש היחיד שלי הוא שאיראה מגוחך.

וטרם ראיתי את תגובתך לא לדברי הסיכום שלי (ובהם הקושיא על שיטתך) ולא לאשכול שפתחתי: האם לשיטת שחרית יצאתי ידי חובתי או לא?

אידך גיסא

אידגי יקירי,

אילו לא הייתי מכירה את יושרך, הייתי מסוגלת להעלות על דעתי שהקפיצה רבתי שלך פה היא בבחינת "על ראש ה*** בוער הכובע" ... ואתה יודע על מי אומרים שהוא קופץ בראש...

מה לך כי נחפזת וכי הבאת דברים עד אבסורד,
הלוא במקומות ששנינו מכירים אנו יודעים שאפשר להביא כל דבר טעם לידי גיחוך, ומה הרבותא בכך?

גם אני שאלתי בעבר דברים שנאמרו פה, בעיקר לצורך דרשות (ואולי זה המקום להודות בחום לחלמישצור, שממנו שאלתי רעיונות [כלליים] כמה פעמים).

אין הדבר דומה לבקשה מפורשת של מידע לצורך עבודה מסוימת שתתפרסם והמפרסם יקבל עליה קרדיט אקדמי ואולי גם תמורה כספית!!!
פלא שבכלל צריך לעמוד על כך.

הצעתי היא שכל המבקש מידע לצורך כתיבה ופרסום, יודיע על כך בראש האשכול, ואם מתכוון לצטט מישהו ישירות, שיפנה אליו בפרטי. אולי הלה ירצה איזכור או קרדיט. סביר להניח שלא, אבל ייתכן שכן ולשם ההגינות ראוי.

כתבת באשכול החייכני שלך שלא מקובל לתת קרדיט לדברים שנכתבו באינטרנט. ובכן טעות בידך, אם תביט בהערות השוליים בחיבורים מדעיים רבים מן השנים האחרונות, תראה שמצטטים דוא"ל, שיחה אישית בטלפון ואף שרשורי שיח בפורומים (אם תאבה, אתן לך בפרטי הפניות כאלה כחול אשר על מסך המחשב שלי). למה ייגרע חלקם של אלה?

שחרית היקרה,
תני לחיים לזרום..
לא צריך לנהל "מוסד" על כל השפרצת אמירה שנאמרת פה.

איך שאני רואה, השלב הבא אחרי "מיסוד" ההודעות הנדרש על ידך יהיה "פנקס קבלות" ..

יפה

מכיון שהדיון מתחיל קצת להתארך, ואנחנו טוחנים שוב ושוב את עמדותינו, אסכם את העמדות הנ"ל ואתן פתרון אופרטיבי:

שני דינים הם: יש דין של "אומר דבר בשם אומרו" ויש דין של "אומר דבר ברשות אומרו". הדין הראשון מקובל בחוגים הלכתיים ואקדמיים, וקיימא לן דמביא גאולה לעולם, אך איננו ניתן לביצוע בהיידפארק, בהיותו מדיום אנונימי; הדין השני אינו מקובל לא בחוגים הלכתיים ולא בחוגים אקדמיים, וניתן לכאורה ליישום בהיידפארק, אך באופן הגובל באבסורד. באה מיודעתנו שחרית וחידשה, כי מכיון שאי אפשר לקיים את הדין הראשון - נקיים עכ"פ את הדין האחרון. ותו חידשה, דגם בזה מביא גאולה לעולם. וקשה טובא, דמה שייך זל"ז, ועוד קושיות, וצע"ג.

ואולם, כדי לצאת ידי חובת האחרונים שליט"א, ובפרט האחרונות שליט"א, פתחתי אשכול חדש המזהיר את כל התמימים העלולים ליפול ברשתי, מעתה ועד עולם, ושומר נפשו ירחק. וזה לינקו:

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=642950

ומוצע בזאת, כי מיימוני, ווטו או כל אחד ממנהלינו שליט"א יציבו אשכול זה עם נקודה אדומה בראש הפורום, לבל יישכח מלב. ואם חלילה לא יאותו לכך, מוצע בזאת כי שחרית והדוגלים בשיטתה ידאגו להקפיץ אשכול זה לראש הפורום כל כמה ימים. ויש לעיין באחרונים כל כמה ימים יש בזה תועלת, ואכמ"ל. ואני תפילה שבזה יצאתי יד"ח לכ"ע, ובא לציון גואל.

אידך גיסא

שחרית

חשבתי על הנושא מזמן כאשר החלו להשתמש בפורום כבריכה לדוג ממנה מידע לשם צרכים אישיים. אין בעיה בזה אם זה לא מוריד מרמת הפורום. בכל אופן חשבתי שלפחות ראוי להודיע בפתח אשכולות כאלה שישתמשו במידע המופק.

נ.ב.

לא קרה לך ששמעת נקודה מעניינת בשעת שיחת חולין, ואחר כך השתמשת בה במחקר? כמובן, במקרה כזה ראוי לציין את הדבר בשם אומרו, אבל ברור לגמרי שבמקרה שכזה לא יכול להזהיר את האומר לפני שאמר את דברו.

ואם נגרור את הדברים אד-אבסורדום: לשיטתך, האם לא צריך היה להזהיר כל מחבר של כל ספר (כגון מחברי ספרי זכרונות), כי דבריו עלולים לשמש למחקר אקדמי של אחרים? חשבי על המחוזות המוזרים שאליהם אנו עלולים להגיע אם נלך בקו שלך "עד הסוף".

אידך גיסא

שחרית,

ברור היה לי שעניין המהימנות איננו נוגע לבעייה האתית שהצגת, אבל היה חשוב לי להעיר על כך. כמו כן היה ברור לי שאינן מתכוונת לכך שצריך לעשות אאוטינג למי שאינו חפץ בכך, אבל רציתי להציג את האפשרות היחידה לקיים את "האומר דבר בשם אומרו" כדבעי, דווקא כדי להבהיר עד כמה אופציה זו איננה הגיונית, ולמעשה חסומה.

הייתי שמח להביא דברים בשם "לב טהור" למשל (ראי את המידע המעניין שסיפק כאן באשכול שכן) או כיוצא באלה, אבל זה גרוטסקי, ונדמה לי שהקב"ה כבר הבהיר לנו כמה פעמים במהלך ההיסטוריה שמעשים גרוטסקיים, כמו גם אנשים גרוטסקיים, אינם מביאים גאולה לעולם... ובכן, מה נותר?

לגוף העניין: באופן אישי (אינני אומר זאת כדי להשתבח), אני רואה עצמי דווקא כאחד מאלה שיחסית יותר רגישים מן הממוצע (האקדמי) לעניין אמירת דבר בשם אומרו - ואולי אפרט ואדגים בהמשך - וגם לי היו אי אלו היסוסים בנדון, אבל הגעתי למסקנה שאין להם מקום.היידפארק היא מערכת תקשורת, שעוברים מה מידע ורעיונות, ובעילום שם; מי שמתבטא בעילום שם מכריז בכך מיניה וביה שהוא מוותר על זכויותיו מדין 'האומר דבר בשם אומרו', שהרי "אומרו" של הדבר נעלם מרצונו. מידע, בניגוד לרעיונות, הוא דבר שיש בו שימוש, וכל המוסר מידע כמוהו כמי שויתר על זכותו לטובת מי שיכול או צריך לעשות בו שימוש.

ברור, לעתים מידע מספק סקרנות (אינטלקטואלית או אחרת) גרידא, אבל תדיר מידע משמש תכליות שונות. כך, למשל, מסתובבים בפורומים שכנים - וגם בפורומנו - לא מעט עיתונאים; ובכן, האם תדרשי מהם לגלות בכל פעם שהמידע דרוש להם לצורך כתבה עיתונאית? (אינני יודע אם את יודעת עד כמה העיתונאים שבינינו מגחכים כעת על עצם הרעיון). אני בטוח שלא מעט אנשי עסקים, עורכי דין ואולי אף בלשים פרטיים נהנים מלוא חופניים מן המידע הזורם דרך האינטרנט; האם תצפי שבכל פעם הם יציינו כי הם זקוקים לו לצורך פרנסתם? הרי זה גרוטסקי, וכדלעיל. ודרך אגב, אם "נזהיר" את פלוני-אלמוני כי המידע שהוא מספק עתיד לשמש כחומר במחקר אקדמי וכי הוא רשאי לשמור על זכות השתיקה (אכן, נשמע כמעט כמו האזהרה בשעת מעצר בארה"ב...) האם אצא בכך ידי "האומר דבר בשם אומרו"? אתמהה.



אידך גיסא

תוקן על ידי - אידך_גיסא - 16/10/2003 8:02:52

האם שייך למשל לקבוע בינינו קוד של התנהגות שיכיל את שני התנאים הבאים, לשם הוגנות והגינות הדדית:

* אם מישהו פותח אשכול שמטרתו איסוף חומר לצורך עבודה אקדמית או אחרת, יש להודיע על כך מראש, כדי שהכותבים יהיו מודעים וינהגו בהתאם לפי ראות עיניהם.

* אם מצטטים אדם (וכידוע לך לפי חוקי היושר האקדמי, גם אם מצטטים מקור שאדם הציג בפניך, אף אם לא הוא כתבו), יש לבדוק אתו קודם באופן אישי האם הוא היה חפץ בקרדיט.


והרי -אדם מדליק נר מנר, הנר דולק וחברו לא חסר

אידגי יקר,

העלית נקודה מעניינת מן הצד השני של המתרס - איך להתייחס למידע הבא מהאינטרנט. ובכן, ברור שיש לבדוק ולוודא שאין כאן "פנטזיות" של מישהו אלא מידע מוצק, אלא שלא זה מה שהטריד אותי. הטרידני השימוש שאנשים עושים בידע, בלמדנות ובתשומת לב של אחרים, ולא תמיד במודעות של האחרים.

בוודאי שלא התכוונתי לייחצן (לעשות אאוטינג) את מי שאינו חפץ בכך... אלא שהתחושה היא, ומספיק לעיין באשכולות שכנים, שלעתים אדם מבקש מידע ואחרים נענים לו ומשקיעים מרץ ומחשבה בחיפוש מקורות ובכתיבה. הוא עשוי לפרסם ולקטוף את הפירות.
אין בכך דבר, אבל לפחות שייתן קרדיט ("אם המקבל חפץ בכך)...