חיים, בצורה כזו או אחרת, הם הכרח.

הרב מיימוני

הרב אומר: "לא נכון עובדתית": הרב כן מציין שאפשר להכחיש זאת. זה לא סתם להגיד שהקיר לא קיים ולהיתקע בקיר. קאנט היה שואל איך אפשר לבסס בחירה רציונלית על ודאות אינטואטיווית? הרי אם אנו דורשים שודאות תהיה ברמה התבונית. היידגר לא בא להתכחש לנסיון הבלתי אמצעי, לחוויה. להפך עינו צרה בהפשטה שעשו קודמיו. נקודת המבט האמפיריציסטית תטען שכל תשובה וכל קושי, הם כפי שאמר הרב, מקורו בלשון והוא נתון ליישוב ולתירוץ נקודתי ברמה הלשונית. נקודת המבט ההיידגריאנית תטען שגם חוסר הודאות וגם ודאות הינן חלק שווה ערך מהיות האדם בעולם. ולפי איך שאני מבין את היידגר, לנוכח נקודות אלה אין משמעות לבחירה החופשית של האדם. אולם היידגר מעלה פה נקודה נוספת, שאלת נאמנות האדם לעצמו. כאן בא מושג המצפון של היידגר. (Gewissen). האדם יכול להיות נאמן ויכול שלא להיות נאמן לעצמו, אבל יש לזה אותו משקל. למיטב הבנתי, כיוון שמדובר ברמות שוות משמעות של מעורבות האדם בעולם, הרי של בחירה מצפונית ולבחירה שאינה מצפונית כפי שהיידגר מגדיר את המצפון, הרי ש(לענ"ד)אין משמעות לבחירה של האדם. ולפיכך והיא מיותרת. היא לא חיונית להיות האדם חלק מהעולם. מעניין לציין, שאם גרסתי כבר, ואם כבר הרב העלה שאלת האדון והעבד בייחס ללשון, הרי ששורש המילה Gewissen מצפון, דומה לשורש המילה Weise, דרך. גם בעברית לדרך יש את מובן של דרך בה אנו הולכים, וגם את המובן של הדרך שלי להציג את הדברים, הדרך שלי להבין את הדברים. וכשאתה קושר את שתי המלים הללו יחדיו, הרי שמצפונו של האדם, המכתיב לו מהן הבחירות "הנכונות" מבחינתו, כלומר מהן הבחירות המשקפות נאמנות הכי גדולה לעצמו, תלוי בדרך בה הולך, ולפיכך הוא דבר ארעי, שוב הדברים ברורים רק ברמה הלשונית, כשהם בתיאור, אבל במציאות, לאור הנ"ל, דרכו של האדם מכתיבה לו מהן הבחירות הנכונות עבורו. עבד נרצע למקרה.

תוקנה שגיאת כתיב.

תוקן על ידי - עכנאי - 16/10/2003 12:31:04

מיימוני היקר,

א. הכרח הוא העדר אפשרות. אם דבר יכול לקרות, האפשרות הזו חייבת להיות טבועה בו מראש ולהתממש.

ב. בוודאי, חוקי הטבע הם מקריים ופירושו של דבר שיכלו להיות שונים במציאות פיזקלית וביולוגית אחרת. לעומת זאת, בכל זמן ומצב שנוכל לדמיין חוקי הלוגיקה קיימים. מדוע? כי הם לא אומרים כלום.

בדוק:

1. אפשר לדמיין עולם בו קיים כוח משיכה הופכי, בו הדברים נדחפים כלפי מעלה ולא למטה. האם אפשר לדמיין עולם בו 14*14 לא שווים 196 ?

2. אני יכול להוכיח דדוקטיבית ש- 14*14 שווים 196. כל תיאוריה מדעית לא ניתנת להוכחה, זה הרי מהותה לפי פופר!

3. תיאוריות מדעיות מטבען להיות זמניות (המכניקה של ניוטון), לעומת זו 14*14 = 196 זה היגד קבוע ונצחי.


ג. טבעו של ההכרח הלוגי הוא בהעדר אפשרות. הלוגיקה קודמת לכל נסיון, כי איננו זקוקים לנסיון כדי להוכיח את הלוגיקה. גם בלי השמיים והארץ וכל צבאם יכלתי לדעת ש 14*14 = 196.

משהו ישנו והוא כך - זה איננו נסיון. לכן החוקיות היא באמת מעל לכל, והלוגיקה טרנסצנדטאלית.

עכנאי

הפלאת לעשות.


אנסה להתייחס לכמה תחומים שאני מוצא בדבריך.

א. סיכמת היטב רעיון בלשני - תיאור של התזה כי השפות האנושיות התפתחו מפרוטוטיפ (או פרוטוטיפים) ראשוניים.

ב. דנת מכמה פנים במוטיב השורש והנגזרות. כפילוסופים או סתם אוהבי חכמה אנו שמחים לגלות כי ידיעותינו מסתדרות בעץ, מן השורשים ועד לענפים ופירותיהם. והנה, גם אם חלומו של דקרט על עץ לא התגשם, הוא קיים בבלשנות - אך שם הוא יוצר כפיה על כל אדם מכוח שימושו בשפה הנגזרת מן המקור הראשוני הנעלם באשר הוא אדם הגדל בחברה אנושית.

אכן החשד בהשפעתה של השפה על האדם אינו נחלתו של היידגר לבדו (אם הבנתיך) אלא של אותם פילוסופים אנליטיים, כמו ג'ון אייר, שחשבו לבער את כל השאלות המטפיזיות, והאשימו את השפה בהופעתן של בעיות בלתי פתירות.

אולם אני תוהה אם אנו כה תלויים בשפה באשר היא שפה כמו בתזה שהצעת.
אם אשתמש במשל הידוע של לואיס קרול, מפיו של פילוסוף השפה המפורסם המפטי דמפטי, השפה עושה מה שאנו רוצים, לא הפוך.

ג. האם התורה שניתנה למשה עומדת באותו יחס של שורש ראשוני (ונעלם?) לפיתוחיה ופירוטיה בדורות הבאים, עד לשולחן ערוך ועד לדורנו, בחינת "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר ניתן למשה מסיני"? אם כן, האם זה יכול לשמש ראיה לאמיתות התורה? זו שאלה מעניינת, שכמה מהבטיה נידונו בפורום. לפי תחושתי, היא כבדה מכפי שאוכל לדון בה בשלב זה, אלא לכל היותר בפרטים ממנה.

ד. ברשותך אחזור לנושא הראשון שעניין אותי. לפי מה אנו קובעים שמעשה או בחירה של אדם היא חופשית באמת, ובחירות אחרות נגזרות על כורחו?
יתכן שהכוונה היא כזו: בחירה חופשית יכולה להיות בת יישום רק כאשר אדם ער לשתי אפשרויות לפחות שעומדות לפניו (וגם אז ניתן לטעון שהיה כפוי לבחור מכוח טבעו, כפי שהזכרתי קודם את שיטת שפינוזה). אם השפה אינה מותירה לאדם מרחב הכרה של יותר מאפשרות אחת בכל פעם, היא מונעת ממנו ליישם את כושרו הראשוני לבחור.
אולם אני סבור שזה
1. לא נכון עובדתית. כפי שציינה איקה בשם אריסטו, אנו מודעים לבחירתנו (אפשר להכחיש זאת, אך האינטואיציה הראשונית שלנו מורה שכך הוא).
2. עד כמה שידוע לי מן האקזיסטנציאליזם - אני חוזר על עצמי - הבחירה היא תכונתו המהותית והמגדירה של האדם.

אשמח על הסבר נוסף, ותודה.
ואולי יצטרפו עוד מבאי הפורום לדיון זה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לאיקה,

אני מודה ומתוודה, שההיכרות שלי עם היוונים היא רק ממקור שני. אני מוצא שהקטע שהבאת מהפואטיקה של אריסטו מעניין ומסקרן.

הרב מיימוני,

כתבתי תשובה ארוכה, ובכ"ז ניסתי לקצר פה ושם, אבל יש להסביר והדברים ארוכים, אין מה לעשות...
כיוון שנקודת המוצא לדיונים בפורום היא נקודת התייחסות הדתית, עלי להטעים כי לדעתי, אף שהוא בד"כ מוגדר כשייך לזרם החילוני באקזיסטנציאליזם, הרי שבעיני היידגר היה אדם דתי מאד, אם כי לא יהודי, ויש לציין כי שמו נקשר גם בעברה האפל של גרמניה, אם כי באופן שלדעתי האישית והנחרצת טפל וחסר טעם לחלוטין, ואני מוכן להגן על עמדתי זאת. היידגר למד תיאולוגיה לותרנית ומתמטיקה גבוהה, ולדעתי האישית, הגותו מתאפיינת במימד דתי מעבר למימד המיסטי ה"שיגרתי" שהקורא שהוכן לכך מזהה מייד.
כדי לענות לרב, יש שוב להידרש למשמעותה של הפונקציה הלשונית בחיינו. אני רואה לנגד עיני דוגמא פשוטה. היה זה דבר עצום אם היה אפשר להוכיח את קיומו של האלוקים בצורה כה חדה, ובכך בעצם לפתור את הפיצול העיקרי בעם ישראל, בין שומרי תורה ומצוות לבין חילונים. הרבה מהוויכוחים והוכחות לדת היום מסתמכים במישרין או בעקיפין על המדע. לדעתי טיעון חזק מאד של הדת, ונדמה לי ויתכן שאני טועה שלא שמעתי אותו, הוא הרצף. אין הכוונה לאותו רצף של מה שמכונה שרשרת המסירה כמו בכוזרי. אלא היבט אחר, שהיהדות השכילה לבנות מערכת משפטית ממתן תורה עד היום במשך דורות. ניתן לומר, ואני מניח כי הרב יידע לנסח זאת טוב ממני בהרבה, כי אם תורה שבכתב היא ה*שרש*, הרי שהמשנה היא נגזרת מדרגה ראשונה, וכך במהלך לוגי עד השו"ע והפוסקים האחרונים. להשקפתי זו נקודה חזקה מאד. משום שכל בר בי רב דחד יומא יכול לראות את התרשים הזה מתפתח מצורת יסוד אחד, לנגזרתה עד לשו"ע. ובכן: נסתם משפט: נניח שהיה ניתן מתוך פונקציה אחת לגזור באופן שיטתי ויציב את כל מושגי המדע עד להיום? זה נשמע מופרך לחלוטין ולא רציני, אבל נניח, רק נניח שהיה אפשר לעשות זאת… הרי ההשלב בהוכחה למציאות הא-ל, בו אתה נדרש להוכיח ש*הכל* התפתח ממקור אחד, הרי שהשלב הזה היה מושלם. ולא זו בלבד אלא שלא היה כזה דבר שנקרא מהפכות מדעיות, כי הכל במדע היה צפוי מראש. ועוד לפי אותו "קאנון מדעי" היה ניתן לעבוד ולפתח את העתיד (מהבחינה המדעית), ביעילות כפולה ומכופלת מכפי שהיא היום.
כל פרט היה ניתן להסבר על סמך אותו קאנון. אבל זה כאמור, דבר מופרך, לא משום שהרעיון לא יפה, אלא משום שבמציאות דבר זה לא קיים. התורה לעומת זאת מכילה את הפרוטוטיפ לכל הלכה. ולא זו בלבד, אלא שלולא תורה לא נתקיימו שמיים וארץ. בבלשנות לעומת זאת, ניתן להוכיח מאפיינים זהים בין שפות ולסווג אותן לקבוצות. שפות כמו כנענית, ערבית, עברית, ארמית, אכדית, ומואבית וכו', שייכות לקבוצת שפות שנקראת השפות השמיות. במסגרת אותה קבוצה ניתן לדבר על תת קבוצות, כדוגמת שפות שמיות מערביות, שפות שמיות דרומיות. על סמך מאפיינים משותפים לשפות השמיות המערביות לדוגמא, ניתן לדבר על שפה אחת, שמית מערבית שבעבר הרחוק הייתה קיימת. בדומה לכך ניתן לדבר על קבוצת מאפיינים לשפות השמיות בכלל, ולדבר על שפה שמית אחת שהיתה קיימת בעבר הרחוק. שפה זאת נקראת השפה הפרוטו שמית. לצידה של השפה הפרוטו שמית ניתן לדבר על השפה ההודו-אירופית, שהיא שפה הכוללת בתוכה את רוב השפות שבהן מדברים באירופה וגם בהודו. מקורן של השפות בהודו ובאירופה משותף. היידגר האמין שלשפה הגרמנית מאפיינים משותפים עם היוונית, ושהיצירה הגרמנית דומה ליצירה היוונית בגדולתה. הפילוספים הגרמנים כמו קאנט וניטשה היו בעיניו לממשיכי דרכם של אפלטון סוקראטס ואריסטו. גם בגדולה (בעיניו, גם ברצף הרעיוני). היידגר אמנם לא היה בלשן, אבל הוא ניסה להוכיח שקיים שורש אחד, לא רק לשפה, אלא גם לשימוש בשפה, מהיוונית ועד לגרמנית, לאותו שורש יש חלק באותו מיסתורין של ההוויה שלנו כאן. יש להדגיש כי בלשנים שבלשנותם אמנותם חלקו על המתודה של היידגר נימרצות. הם תקפו אותו בטענה שיטותיו אינן מדעיות. יש בזה מן הממש, אפשר להתעכב על זה ולהידרש לסוגיה מדוע פילוספיה שעיקרה שימוש בטכניקות אי רציונליות (אמנם מתוחכמות) יכולה להימדד בפרמטרים מדעיים, אבל קצרה היריעה וזה לא מהותי לנקודה. עיקרו של דבר, היידגר עמד על נקודה, וזאת בחלק דומה ובחלק מנוגד לגישתם של חלק מהאמפריציסטים המודרניים, שתמציתה שכל תוצר אנושי בא לידי ביטוי בשפה. וכאן אפשר לחזור למה לרעיון שהעליתי על המדע. ברגע שאתה מעמיד כל תוצר אנושי על השפה, הרי שאתה תולה בשפה הכל. שיקולים רציונליים ושיקולים לא רציונליםם. אולם בשני המקרים הדבר תלוי ועומד באיך שהדבר בא לידי ביטוי לשוני. אמנם האדם חופשי אולם הוא חלק מאירוע לשוני אחד גדול. בכל פרט ופרט מחייו ניתן לזהות סימנים נגזרים של ביטויים לשוניים קודמים, ובאלו ניתן לראות ניגזרות של ביטויים לשוניים קודמים עוד יותר, עד לביטוי לשוני קדמון. הנלע"ד לא ניתן להסביר את אותו קדמון והוא נשאר בבחינת תכתיב שמקורו נעלם. אולם האדם הוא באופן כזה או אחר קורבן לאותו אירוע, ובעצם כל בני האדם הינם קורבן לאותו אירוע לשוני, וברגע שהם דוברים הרי הם ביטוי, כלי להביע את אותם דפוסים שאת דילגולם, כאמור, ניתן לראות בדפוסים לשוניים קדומים יותר, וכן הלאה. לפיכך האדם איננו חופשי. הוא תוצר של הלשון, תוצר של אותו דיבר אחד, ואתו מכנה משותף שכה חסר לנו במדע, הרי הוא בבחינת נימצא.
דומני כי התשובה כוללת מענה לשני חלקיה של השאלה של הרב. האדם הוא עבד לכל אורך ה-ו-ויתו. אבל הוא גם חופשי מבחינה מוסרית. לכאורה האדם משוחרר מכל אחריות מוסרית ולפיכך בזה הוא חופשי, הוא גם משוחרר מכל אחריות ערכית במובן הרחב של המילה, כיוון שאין יתרון בפעולה כזו או אחרת (מה יתרון החכמה מן הסכלות), ויש עת לכל דבר, ואפשרות לכל עמל תחת השמש. אולם הוא עבד לשבט לשונו של אותו אירוע לשוני אחד, אותו אירוע שטבוע בכל פעולה ופעולה, בכל יצירה, בכל מחשבה, בכל רצון, בכל מושג, אותו אירוע שמקורו עלום. ולפיכך הוא עבד במלוא המשמעות של המילה.
האדם חופשי רק שהוא מפסיק להיות אדם. רק כשהוא מתכחש לעצמו. רק כשהוא תובע את עלבון עבדותו ומבקש להיות אין. אולם אם הוא כבר בחיים, הרי הוא יכול להיות מעבר לעצמו ברגע שהוא מוותר על תיאור המילולי, מוותר על המחשבה, מוותר על הניסוח, (ושותק? ויטגנשטיין…!), ובוחר באותו תחום אפל של חוסר הגדרה, של חוסר שחור ולבן, הוא בוחר להתבטל במלוא הרגש, בבלתי ניתן לתיאור, בבלתי ניתן לניסוח, בבלתי הגיוני, הוא בוחר במטאפיזי, הוא בוחר במוות.

מיימוני, ועכנאי

הרשו לי, את שורש הרעיון לוקח היידיגר מאריסטו

אריסטו העריך את השירה והעמידה קרוב לפילוסופיה (גם בתנ"ך לשירה יש ערך שמבטא את עליונותו של האדם, באשר הוא אדם עיין ערך שיר השירים, שבמובן העמוק הרמב"ם יאמר, שהוא מאבק השכלי בדמיון - אבל זה לא להפעם)

אצל אריסטו בשירה האדם מתקרב לאמת

" ברור שאין זה מתפקידו של הפייטן לספר מה שהיה במציאות, אלא מה שעלול היה להיות ( אמירת מה שיהיה מתוך הנסיבות הקיימות בזמן הזה = שלמות החוכמה), כלומר מה שאפשר היה להתרחש מתוך הסתברות או מתוך ה הכרח. שכן ההיסטוריון והפייטן נבדלים זה מזה לא במה שזה מספר בלשון שקולה וזה בלשון לא שקולה...אלא בזאת הם נבדלים, שאחד מספר את המקרים כמו שהיו, ואילו השני – כמו שעלולים להיות. ומשום כך פילוסופית היא הפייטנות ונעלה מן ההיסטוריה, שכן מספרת הפייטנות בעיקר את הענינים הכללים, בעוד ההיסוטוריה את הפרטים.
'הכללי' פירושו: מה יעלה לו לאדם בעל איכות מסוימת לומר או לעשות לפי הסתברות או הכרח...ו' הפרטי', מה עשה אלקבידס ומה עשו לו

תהנו....מתוך פואטיקה, אריסטו.





תוקן על ידי - איקה - 16/10/2003 10:20:16

עכנאי

גם אני כתבתי לפי הזכור לי. אך לפי מה שזכור לי מן האקזיסטנציאליזם בכלל (לאו דווקא של היידגר), וגם מבחינה שיטתית, לא ברור לי מדוע הבחירה לחיות או הבחירה באמנות תהיה חופשית, ובחירות אחרות אינן בחירה אלא תוצאה של דטרמיניזם, פנימי או חיצוני.

(בדרך כלל מקובל לומר שדטרמיניזם פנימי אינו בחירה חופשית. למשל, לפי שפינוזה, האדם מאמין על עצמו שהוא חופשי, אך האמת הפילוסופית היא שהוא בבחירתו רק מוציא לגלוי מה שבטבעו. לפי הדוגמא של שפינוזה, גם האבן, אילו היתה לה תודעה, היתה מאמינה שהיא עושה את רצונה בשעה שהיא נופלת מלמעלה למטה... וכמוה האדם).

האם כוונתו של היידגר שאדם צריך לאהוב את גורלו, ורק הבחירה בתחום הרגש היא חופשית? זה מחזיר אותנו לתפיסות מסויימות מאד, שמצויות דווקא בתיאולוגיה, לפיהן הא-ל קובע את הדברים, והאדם רק בוחר את יחסו אליהם.

יש כאן כמדומה שתי שאלות:

א. מה טיבה של הבחירה האנושית.
ב. האם הבחירה חלה על כל חלקי החיים וההוויה.

עד כמה שהבנתי בשעתו את האקזיסטנציאליזם, זו אחת מאמונות היסוד שלו, לראות בבחירה - או בבחירה החופשית - נתון ראשוני, תוכנה מגדירה של האדם באשר הוא אדם.

לכן התקשיתי להבין כיצד כל זה עולה בקנה אחד עם התמונה ששירטטת מדברי היידגר. ואולי כדאי שתבאר הלאה את שיטתו, שהיא מעניינת מאד, ונלמד כולנו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

איקה,

תודה על ההקדשה.

דנו כבר בנושא באשכולות קדומים כאשר עוררת את העניין.

[בעת הפנאי אוסיף לינקים.]