| נשלח ב-21/10/2003 14:41 |
 |
| |
המתאבדים ואנחנו
אף שנושא מתאבדים עלה בעבר בדיונים בכל מיני אשכולות , ברצוני להעלותו שוב בהסתכלות שונה.
ברצוני לדון בעניין המתאבדים - ימח שמם ושם זכרם הם ושולחהם ותומכהם וזרעם ועמם . יהי רצון שנזכה בקרוב לראות בנקמת השם עליהם ועל עמם. אשרי כל הזוכה בדמם ואשרי מי שיאחז וניפץ עוללם אל הסלע. כל זה כדי שלא יתפרשו דבריי שלא כהוגן.
עם כל המיאוס מן המעשה האכזרי הרי סוף כל סוף אנשים האלה הם בוחרים בדרך של מסירות נפש. ואף שכל מחשבתם הם על מנת לקבל שכר פועלם בדרך של זימת שבעים הבתולות הידועה לשמצה.
אם נתבונן בעניין מסירות הנפש ביהדות. מיד צצה ועולה שלוש עברות שמצוה כל אחד למסור את הנפש , ג"ע, ע"ז וש"ד. אולם בשעת הגזירה על כל מצוה מוסרים את הנפש ורבי עקיבא נתפש בהעברת שרשרת התורה ומסר נפשו על כך וכמו כן מצאנו מסירות נפש שלא בשעת גזירה, כגון לוליאנוס ופפוס שאין כל בריאה יכולה לעמוד במחיצתם.
וכמו כן יש מצוה למסירות נפש במלחמת מצוה. ובמלחמת רשות שהם לא בשעת גזירה ולא על שלוש מצות האמורות. ואף כי אינו דומה עניין המלחמה אין ספק שעצם המצוה או הרשות להלחם יש בו תביעה למסירות נפש.
מעלה גדולה יש ביהדות במושג מסירות הנפש. "הראשונים שמסרו נפשם על המצוות התרחשו להם ניסים" זהו רק משל שהרי מדובר שם רק בהכנסת תבואה באופן רגיל לבית ואינו עניין של מסירות הנפש ממש אלא מוכנות לוותר על כסף ועל רמת חיים כדי לקיים את המצות באופן ראוי. מן המשל אפשר להבין את גודל מעלתה של מסירות הנפש ממש.
ידועים לנו מקרים רבים של מסירות נפש בעם ישראל בכל הדורות. מעבר אלו הנזכרים לעיל יש להוסיף ולצרף את קדושי השואה, קדושי אינקוזיציה, קרנבות מסעות הצלב, הרוגים ושרופים שבכל דור ודור. מהם שמסרו נפשם באופן סביל (פסיבי). ומהם סיכנו נפשם להצלת הכלל או לקיום מצוות וכד'.
אם כן אני מחפש את המסירות הנפש בימינו בציבור עוסקי התורה – ציבור החרדי. כיצד אנו מתמודדים עם מצב בו אויבינו השטופים בזימה מוסרים נפשם על דברי הבל של שבעים בתולות ואנו עם השם, העוסקים בתורתו תורת אמת, אין בנו דבר וחצי דבר עם מסירות הנפש האמיתית – האין זה קיטרוג העולה לכיסא הכבוד שתובע את עלבונה של דת האמת.
איה מעלת אבותנו מקבלי דת אמת, אברהם שנזרק לכבשן האש משה במלחמותיו, יהושוע בעמק איילון, דוד בחילותיו. מלכי בית דוד לדרותיהם, החשמונאים, רבי עקיבה שהיה נושא כליו של בר-כוכבה. על כל אלה הידועים שבמעלת נביאים או בעלי רוח הקודש. ישנם כפלי כפליים בעשרת מונים יוצאי מצרים, בכל הדורות, שמסרו נפשם ממש ולא קיבלו פירסום.
מבקש להדגיש כי אין לי כל עניין בויכוח פוליטי או דבר דומה אלא דיון יהודי אמיתי בדבר שנראה לכאורה קיטרוג גדול כלפי עם השם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2003 02:29 |
|
| |
תודה על דבריך.
מתי יבוא פסוק זה לידי ואקיימנו, כפשוטו, היה מדרגתו של רבי עקיבא.
לצערינו, מסירות נפש בתפקיד ומעבר לו, קיימת כיום מדי יום ביומו אצל רבים, השאלה היכן היא אצל החרדים, היא יותר בעייתית, החרדים החליטו לזכות את החילוניים במצוה שאין כמוה, מסירות נפש כפשוט, אם לכך כוונתך. אני אתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2003 10:53 |
|
| |
נישטאיך היקר
שלום רב.
הנני בא בבושת פנים להודות כי לא הצלחתי להבין בדבריך העמוקים בגלל קוצר הבנתי ושכלי הדל אשר לא ניסה די הצורך בשקלא וטריה של חוכמה עמוקה וזכה כשלך.
יואיל נא כבודו להיות ה-"מישהוא" שיסביר לי את עומק הדברים.
הנה כבוד תורתו הביא האריכות רבה את רעיון כי לא כל מי שהובל להריגה שלא ברצונו הוא קדוש אוטומטית. אין ברצוני להיכנס לויכוח הזה , לשיטתי בכל הדורות ומאורעות הנ"ל היו אנשים שהקריבו עצמם לדעת. הן להצלת הכלל הן במחשבת לכתחילה . ולצורך העניין התכוונתי עליהם בכל אופן רעיון זה הובן היטב.
אולם לגבי פאפוס ולוליאנוס לא הצלחתי לרדת למסקנת הדברים :
אציין, שצירוף השמות לולינוס ופפוס, כקשור במסירות נפש, מצאנו בסיפור אחר. "כגון לולינוס ופפוס אחיו שנתנו להן מים בכלי זכוכית צבועה ולא קיבלו מהן", (ירושלמי, שביעית פרק ד ה"ב), צירוף אחר מצאנו בנסיון בניית בית המקדש, לאחר נפילת ביתר "בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו עד אנטוכיא והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם, (בראשית רבה פרשה סד, י). מצאנו אותם כפפוס בן יהודה, ורבי פפוס, ר' לוליאנוס בר טברוס.
כיצד כל העניין הזה מסביר לי היכן מתבטאת מסירות נפש בציבור החרדי כיום.
ולמימוני היקר
כבר הסברתי שכל דוגמאות החז"ל במושג מסירות נפש הן של קום עשה בדברים שמעבר לחיוב של כל יהודי כמו רבן גמליאל ומתון מתון ארבע מאוד זוז שויא . קשה לקבל את דבריך שהיום כל קיום מצוות נקרא מסירות נפש הרי הדבר לא נמצא לא בחז"ל ולא בראשונים ואחרונים.
ולו יהי כדבריך וכי במניעה מלהסתכל ברחוב נמנע את המתאבד התורן מלהתפוצץ בחצרנו או אם לא נכעס עליו הוא ירוץ מיד להתגייר ולשוב בתשובה. הרשה לי להסתפק בכך.
תוקן על ידי - yehudi - 03/11/2003 10:57:14
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2003 08:28 |
|
| |
אריק,
להקים מדינה משלנו, פירושו לקבוע גבולות למדינה שלנו, אין לנו גבול שעליו אנו מגינים, המצב הקיים יוביל למדינה דו לאומית!
אני בעד לחשוב מה אנו רוצים, ולא מה המתאבדים מתכננים עבורנו, נסיגה חד צדדית עם קביעת גבולות ברורים זה מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לשמור על מדינה עצמאית משלנו- אנו היהודים!
תוקן על ידי - איקה - 02/11/2003 8:33:38
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2003 08:21 |
|
| |
איקה ושחרית,
אני לא חולק על כך שקיימות עדויות לשני הכיוונים, אולם האם צריך להסיק מכאן שעלינו להשאר כבני חסות תחת שלטון איסלאמי ולא לנסות להקים מדינה משלנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2003 22:07 |
|
| |
אריק,
הסיפורים על שכנות טובה ועל רעות אמיתית בין יהודים ומוסלמים אינם אגדות.
זכורני את סיפוריו של סבי הספרדי, על הקשרים הטובים של המשפחות היהודיות והמוסלמיות שחיו ברובע.
אמרת שהיהודים היו צריכים לשלם מס ושלפעמים היו צרות. זה נכון.
אבל האם אפשר להשוות ולו בנימה קלה את מצב היהודים תחת שלטון האיסלאם לאחיהם תחת שלטון הנצרות?
פריצת הלאומיות לזירה (זו שלנו ובעקבותיה זו שלהם) היא שקלקלה את השורה.
===
ולגבי הודעתך הראשונה, יש להילחם בבני העוולה, אבל חלילה מדברי הרוע של לנפץ עולליהם אל הסלע. הם לא חטאו. הרטוריקה האיומה הזו מכשירה את הלבבות למעשי זוועות שאינם עולים בקנה אחד עם הליכה בנתיבות אמונה.
תוקן על ידי - שחרית - 01/11/2003 22:28:46
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2003 21:27 |
|
| |
וזה לפינלה - ליהודי ולאריק
מתוך סדר נשים, הלכות סוטה פרק שלישי הלכה ב
"הגיעו לירושלים, בית דין הגדול מושיבין אותה ביניהם ומאימין עליה שלא בפני בעלה ומפחידין אותה פחד גדול שלא תשתה, ואומרים לה: בתי, הרבה היין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים רעים עושים. אל תגרמי לשם הגדול שנכתב בקדושה שימחה על המים, ואומרין לה בתי, הרבה קדמוך ונשטפו. ואנשים גדולים ויקרים תקף יצרם עליהם ונכשלו. ומגידין לה מעשה יהודה וכלתו תמר. ומעשה ראובן בפילגש אביו על פשטו. ומעשה אמנון ואחותו, כדי להקל עליה עד שתודה. ואם אמרה : הן נטמאתי, או איני שותה – יוצאה בלא כתובה והולכת לה"
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2003 12:57 |
|
| |
שבוע טוב.
להוציא מלב. שבתי כבר יצאה.
לאריק.
מחבר הספר הוא צבי הירש חיות נולד בעיר בראדי בשנת תקס"ז ונפטר בשנת תרט"ז בלבוב, (1806-1855), היה רב בזאלקווא וקאליש, אביו ממשפחה מיוחסת הגיע לבראדי מפירנצה - פלורנץ, ידוע ב"בעולם התורה", כ"מהר"ץ חאיעס", {ח' פתוחה וי' סגולה), אך שמו הספרדי היה חיות, (י' בחולם).
הציטוט הוא מספרו, "מבוא התלמוד", פרק עשרים, שנדפס בזאלקווה בשנת 1845, הפרקים העוסקים באגדה נדפסו בראש העין יעקב חלק זרעים דפוס וילנא, שהיא המהדורה המקובלת, מעמ' XIX, בשם "מבוא האגדות", הקטע שציטטתי הוא שם בעמ' XXI, טור א.
נכדו צבי פרץ חיות, חזר לפלורנץ, ושימש כפרופסור בבית המדרש לרבנים שם, סגנו היה משה דוד קאסוטו.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2003 10:44 |
|
| |
יהודי
האם שאלתך היא במה מסירות נפש באה לידי ביטוי בציבור החרדי?
במה אתה מצפה שהיא תבוא לידי ביטוי?
אם הכוונה ב"מסירות נפש" היא להקרבת החיים למען מטרה כלשהי, שיש בה חשיבות וקדושה, היכן תוכל למצוא זאת אלא בחברת מתאבדים, או אנוסים כמו יהודי ספרד הנוצרית? או בזמן שמד, ה' ישמרנו?
אם אתה מתכוון למאמץ גדול וקשה, ששקול נגד מסירות נפש, זה משהו אחר.
יש כאלו שכתבו שאדם, לפני השינה, ידמיין לעצמו שהוא נתפס בידי גויים, ומבקשים ממנו להמיר את דתו, והוא מסרב למרות שהם הורגים אותו, וייחשב לו כמסירות נפש ו"כתיקונים גבוהים".
האם זה מה שאתה מחפש?
יש כאלו שסבורים כי המאמץ להישאר יהודי שומר מצוות בדורנו, למרות הנסיונות בעריות, למרות הפיתוי של העולם המערבי, למרות השאלות ההשקפתיות הקשות שטורדות אותנו - כפי שנראה כאן בפורום - בכל זאת לשמור על הנאמנות לתורה ולמצוות - אף זו מסירות נפש תחשב.
האם זה מספק אותך?
קודם, לעיל, הצעתי לך לראות בכל נסיון של שמירת העינים מסירת נפש, לפי שזה נסיון קשה מאד, שהרי האדם אומר לעצמו "מה כבר עשיתי".
וכן נסיון הכעס, שלא להניח לכעס להשתלט עלינו בשעה שמישהו ממרה את רצוננו.
אבל דוגמאות אלו לא נשאו חן וחסד לפניך.
אז מה כן?
אולי תגדיר: מה ייחשב בעיניך, נכון להיום ולמקום, כמסירות נפש?
ואולי זו בדיוק שאלתך?
כמדומה לי שצריך לעיין בהנחת היסוד שלך. אם אתה מגדיר את הדרישה למסירת נפש באופן הרגיל שלה, לא נוכל בשום אופן לספק לך את מבוקשך.
מצד שני,
איני יודע אם זה מה שנדרש מן האדם...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2003 09:22 |
|
| |
אריק,
אגלה לך פרט חשוב מחיי
אני מעורבת: בת לאב פולני, ואם שנולדה בהודו ממוצא עירקי,עם המון קרובי משפחה מעירק.
יש לי עדויות של אנשים חיים שחיו במחיצת מוסלמים, הינדים וכו'
מה גם שלשמחתי יש לי שכנים ממוצא מצרי, מרוקאי,וגם סורי/חלבי, אז בבקשה תפסיק עם הפזמון של "לשמוע רק לאדמו"ר שלי" לשמחתי אינני שייכת לשום זרם, וגם לא לחצר מסוימת.
יש גם ספרות שלמה של עדויות "הגיבורים מה"שומר", שספרו את זכרונותיהם המתוקים ושיתוף הפעולה שהיה ביניהם לבין המוסלמים, לפני קום המדינה.
שתהיה לך שבת שלום
תוקן על ידי - איקה - 31/10/2003 9:27:00
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2003 09:05 |
|
| |
הספר זמין ואת יכולה לקרוא ולהתרשם לבדך.
אין חובה להיות חסיד של אדמו"ר אחד בלבד, מותר ללמוד גם ממקורות נוספים ולראות גם דברים אחרים.
תוקן על ידי - אריק123 - 31/10/2003 9:07:33
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2003 09:04 |
|
| |
אריק, זה יפה שהבאת מדבריה של מחברת פלונית,אני יכולה להביא עדויותיהם של לפחות עשרים מחברים אחרים הטוענים ההיפך מדבריה?
להביא? נראה לי מיותר!
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2003 08:57 |
|
| |
ווטו ואיקה,
בקשתם מקורות לטענותי על היחס של המוסלמים ליהודים, הרי הם לפניכם:
הציטוטים דלהלן לקוחים מספרה של Joan Peters 'מאז ומקדם' שיצא לאור בעברית בהוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1988. הדפסה רביעית הודפסה בשנת 2002. הספר נערך לפי מיטב המיתודה המדעית עם ביבליוגרפיה ומראי מקומות מפורטים.
"בניגוד למיתוס, שלפיו חיו היהודים בשופי ובנחת עם הערבים קודם לקומה של המדינה הציונית, הרי חיבורים רבים מספור מעידים עדות חותכת על שעבוד, דכוי, והתפרצויות של אלימו אנטי יהודית מפקידה לפקידה, שהחשיכו על היהודים את עולמם בארצות הערביות-המוסלמיות" (עמ' 46).
בהמשך המחברת מפרטת את טענותיה לגבי המדינות השונות.
תימן:
"חוק תימני גזר שילדים יהודים יתומים יילקחו מאימותיהם ויגודלו כמוסלמים בבתיהם של מוסלמים" (עמ' 51).
"באמצע המאה ה 19 תיאר סופר אחד מירושלים את מצוקתם של יהודי תימן במשך השנתיים שהתגורר במחיצתם:
'בני המקום רואים ביהודי יצור טמא, אך דמו לא טמא הוא בעיניהם. הם דורשים לעצמם את כל נכסיו, ואם ימאן יבואו עליו בחוזק יד... היהודים דרים מחוץ לעיר במעונות אפלים כתאי כלא או מערות מיראת רוצחים ושודדים.... ביש במיוחד מצבו של יהודי אם הוא עצמו נאשם במעשה פשע, אז אין רחמים בדין, על עבירה קלה שבקלות דנים אותו לקנסות מחפירים שאין ידו משגת כלל לשלמם והיה אם לא ישלם ואסרו אותו באזיקים והכוהו מכות רצח בכל יום... מצד שני אין היהודי יכול לתבוע מוסלמי לדין, שהרי ע"פ דין רשאי מוסלמי לעשות כלה ביהודי וברכושו כטוב בעיניו, ואך חסד יחשב הדבר אם מרשים ליהודים לחיות..' (עמ' 52)
הציטוט הנ"ל נלקח מספרו של ר' יעקב ספיר, אבן ספיר ליק 1866 עמ' 52.
ב 1910 מורה מביירות כתב בידיעון חברת כי"ח 1910.:"כעבור למעלה משבוע ימים הכרתי את חיי היהודים בכל גילוייהם ... אומללים הם במידה שאין למעלה ממנה ... אם מעליבים אותם, מאזינים הם בדומיה כאלו לא הבינו; אם נער ערבי מתנפל עליהם ורוגמם באבנים הם בורחים" (עמ' 53).
עיראק:
"....דיכוי גחמני ומופלג תחת שלטונם של כמה מן הכליפים הערבים וממלוכים העלו את המסים עד לדרגה שכמוה כהפקעת רכוש בשנת 1000 לספה"נ, וב 1033 הגיעו הרדיפות לשיאן כאש נשדדו בתי הכנסת של בגדד ונחרבו, ב 1766 היה טבח היהודים בבצרה ובמאה ה 18 נאלצו יהודים רבים לברוח מחמת רוע גזרותיהם של מושלים תורכים מוסלמים.
סמוך לאחר ראשית המאה שלנו כתב סגן קונסול בריטי במוצול דין וחשבו שהדגים היטב את "טיב היחסים המסורתיים" בין המוסלמי ליהודי ברגע דראמטי פחות:
יחסם של המוסלמים לנוצרים וליהודים, שלעומתם הם רוב של עשרה כנגד אחד, הוא יחס של אדון לעבדים ... כל סימו של יומרה לשיויון מדוכא כהרף עין ..." (עמ' 56)
מצרים:
ציטוט מהמאה ה 19:
"היהודים מאוסים בעיני המוסלמים הרבה יותר מן הנוצרים. לפני זמן לא רב היו מרבים לדחוף אותם בחוצות קהיר, ולפעמים היו מכים אותם רק משום שעברו לימינו של מוסלמי ...." (עמ' 59)
ששה מקרים של עלילות דם בין 1870 ל 1892 (עמ' 60).
תיאורים נוספים ולא יותר מרנינים מפורטים בספר על מעמד היהודים במרוקו, אלג'יר, תוניס, סוריה ולוב, ובעמ' 82-83 מתמודדת המחברת ישירות עם טענותיכם. לסכום אביא ציטוט ממסעות בנימין השני במחצית המאה ה19 שמובא בספר בעמ' 85:
"מה מאושר אהיה אם אוכל להעיר את לב היהודים באירופה על צרת אחיהם קרבנות האכזריות והקנאות המזרחית. אחינו החפשיים, שזכו לחיות בצל משטרים ליברליים .... אלה יבינו מה מדאיב ודוחק מצב אחיהם בארצות המזרח ..."
והקונסול הבריטי בשנת 1839 דיווח "בירושלים עדיין אין היהודי נחשב הרבה יותר מכלב".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2003 05:23 |
|
| |
יהודי יקר
אם לא הבנת את דברי, בקש ממישהו שיסבירם לך.
הבאתי וכן הביאו אחרים מרש"י, את סיפורם של לוליינוס ופפוס, "שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן", הבאתי את סיפורם של האורחים בורמייזא.
מה חשבת שהם עשו?
על מה אתה מתלונן, על שלא הביאו את סיפורו של גולדשטיין ?
אילו ידעתי מה ה"סיפור" שלו, הייתי מספר לך.
קיבלת תשובה, אבל לא את התשובה שאתה רוצה. כתוב את תשובתך שאתה רוצה בה, ואחתום עליה.
בתוספת הערה.
תמצא קדושה בלוחמים מתאבדים אצל ג'וזפוס.
אולי תמצא שם קדושה, גם בלוחמים.
תחשוב לפני שאתה עונה.
שבת שלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2003 04:51 |
|
| |
לווטו
קרבן וקידוש השם, אינן מלים נרדפות, ולא כל מי שהוא קרבן, הוא גם מקדש השם.
כל ישראל קדושים, אך כשם שלא כל ישראל מקדשי השם בחייהם, כך לא כולם הם מקדשי השם במותם.
כדי להיות מקדש השם, צריך היהודי לעשות מעשה מקדש. ולא הוריו ולא הגוי.
שבת שלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2003 17:27 |
|
| |
yehud
מזמן נאמרה לך תשובה/ות ואם לא קיבלת הבעיה במקלט!
|
|
|
|
|
