| נשלח ב-22/10/2003 11:51 |
 |
| |
תחנון לאחר סוכות וכוחו של מנהג
מבדיקה בפוסקים מופיע שאף אחד לא ציין את הימים שלאחר אסרו חג של סוכות כימים שלא אומרים בהם תחנון.
אך בסידורים (ברובם) כן מופיע כך.
המקור לכך הוא מנהג הספרדים בישוב הישן ובעקבותיו גם האשכנזים שעלו לארץ קיבלו את המנהג.
אך הבעיה היא שגם השו"ע לא פסק כך.
אז מדוע לא לומר תחנון. אז השאלה היא האם המנהג הזה מחייב אותנו כמנהג שהתקבל אצל כולם או שזה מנהג שמקורו בטעות ואין לו שום תוקף?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2005 07:17 |
|
| |
הלבן
עיקר תקנתם לא היתה רק תחלה וסיום של הי"ח ברכות, אלא גם תוכן התפילות אל מעולם לא היה נוסח קבוע, שהשתנו לפי המקום והזמן, וכדברי יעקב.
אם אתה זקוק למ"מ, ראה תקון תפילה, הערות לשמונה עשרה ברכות (אוצר התפילות עמוד קנג)
________________
ffgmm
מה הצחיק אותך?
כלה שנמצאת בעזרת נשים פוטרת מתחנון, רק את הנשים, מפני שהן ברשות בפני עצמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2005 04:57 |
|
| |
זה מצחיק אולי בגלל העובדה שהנשים אינן רגילות כ"כ בתחנון.
אמנם לגופה של הלכה זו יש לעיין מדוע הכלה פוטרת רק את הנשים ולא את הגברים שבביהכ"נ של גברים.
עכ"פ לענין נפילת אפים בעזרת נשים מבואר במ"א ובשו"ע הרב סי' קלא ס"ג, "ובית הכנסת של נשים היא כבית אחד לענין זה עם בית הכנסת שהספר תורה בתוכה אפילו אינו פתוח לו"
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2005 00:58 |
|
| |
לא רוצה להפריע לדיון הרציני כאן, אבל במוסף שבת קודש של יתד השבוע, התפרסמה השבוע כתבת הערכה על ספר תשובות חדש מהגר"ח קנייבסקי, ובין התשובות חידוש מפתיע:
כלה שנמצאת בעזרת נשים פוטרת מתחנון, את הנשים.
לא מצחיק?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2005 19:37 |
|
| |
א"כ אין חילוקי דעות בינינו, שבודאי אינו דומה לתחנון. שבזה באתי לתקן את דברי מיימוני.
והזכרתי שיש חילוק בין אמצע הברכה לתחלתה וסיומה, וגם בסיומה יש הפרש בין משנה לאותו תוכן או לתוכן אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2005 18:30 |
|
| |
לא אמרתי שאנשי כנה"ג לא סידרו י"ח ברכות. רק טענתי שהם לא קבעו נוסח אחיד ומחייב אפילו בחתימות, אלא רק את ענייני הברכות, ובמשך הדורות התגבשו נוסחים שונים.
צריך מ"מ? העובדות גלויות לעין כל מי שמחפש אותן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 17:49 |
|
| |
כן אני זקוק למ"מ!
זאת, אם ברצונך להודיע שאנשי כנה"ג לא סידרו את י"ח הברכות, ברכת עבודה לחוד וברכת ירושלים לחוד, וכן בשאר הברכות שהזכרת.
ואם יש שינויים בין הנוסחאות, הרי כבר הזכרתי שהם רק בפרטים שאין משנים את העיקר הבהם, שזוהי ברכת ירושלים וזוהי ברכת העבודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 14:17 |
|
| |
שטויות במיץ גזר.
אם <עיקר תקנתם היא תחלה וסיום של הי"ח ברכות, שהיא המטבע שטבעו חכמים>, למה בארץ ישראל המשיכו לחתום אלף שנה אחרי החורבן "שאותך ביראה נעבד" בברכת עבודה? "מעון הברכות ועושה השלום" בברכת השלום?
ואם <אנשי כנה"ג תיקנו י"ח ברכות, ובתקופת חורבן בית שני הוסיפו ברכה יט>, למה בארץ ישראל המשיכו לחתום בברכת ירושלים "אלהי דוד ובונה ירושלים", ולא אמרו את ברכת "מצמיח קרן ישועה"?
ומדוע מעולם לא היה בעם ישראל נוסח אחיד של תפילה?
<אתה זקוק למ"מ?>
תוקן על ידי - יעקב135 - 21/07/2005 14:17:51
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 14:10 |
|
| |
הבדיחה היא שלא במקומה, שהרי אנשי כנה"ג תיקנו י"ח ברכות, ובתקופת חורבן בית שני הוסיפו ברכה יט.
עיקר תקנתם היא תחלה וסיום של הי"ח ברכות, שהיא המטבע שטבעו חכמים. ואילו הפרטים הנאמרים אם דילג או הוסיף עליהם יצא בדיעבד.
אתה זקוק למ"מ?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 13:25 |
|
| |
נוסח מונקאטש.
 .
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 13:22 |
|
| |
הלבן
<"לא ראי דין תחנון בנפילת אפים כדין התפלה, נוסח התפלה תוקן ע"י אנשי כנסת הגדולה">
התוכל להרחיב:
האם ידוע לנו מה היה נוסח התפילה שחיברו אנשי כנסת הגדולה?
האם נוסח התפילה של ימי הגאונים היה כנוסחם של אנשי כנסת הגדולה?
אם לא, מדוע שינו הגאונים מנוסחם של אנשי כנסת הגדולה?
איזה מנוסחאות התפילה שלפננו הוא כנוסח הגאונים?
אשכנז?
ספרד?
האריז"ל?
מספיק בשביל סיפתח.
עולם הפוך אני רואה 
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2005 18:20 |
|
| |
המקור הראשון לאי אמירת תחנון בשלהי תשרי הוא במ"א סי' תרסט בשם סדר היום, ובפרי חדש סי' תקפא ס"ק ז.
ולומדים זאת משלהי ניסן, במס' סופרים פכ"א ה"א-ג, וברוקח סי' רמה, ובטור סי' תכט.
מיימוני
לא ראי דין תחנון בנפילת אפים כדין התפלה, נוסח התפלה תוקן ע"י אנשי כנסת הגדולה. ואילו לענין התחנון, מה שהובא לעיל מהרמב"ם הוא גם ברמ"א סי' קלא.
זה שהתקבל לומר מזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא הוא עפ"י הזהר ח"ג קכ, ב.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2003 15:40 |
|
| |
יצחק יונתן
לכך בדיוק התכוונתי.
קצת רקע מורחב לדברים:
א. אחת התופעות האנושיות המופלאות היא התפילה. השיחה שבין אדם לקונו. כפי שכתבתי במקומות אחרים, ניתן להגדיר את האדם בתור "היצור המתפלל".
ב. יש מחלוקת בין רבותינו הראשונים על חובת תפילה מהתורה. הרמב"ם סובר שיש חובה להתפלל כל יום (פעם אחת). הרמב"ן סובר שיש חובה להתפלל רק בשעת צרה.
ג. מה כוללת התפילה? חז"ל חילקו את התפילה לשלושה תחומים:
שבח - למשל "משיב הרוח ומוריד הגשם"
הודיה - "ועל הכל אנו מודים לך"
בקשה - "רפאנו ה' ונרפא"
ד. מן התורה אין נוסח ואין קביעות לתפילה, אלא שחכמים קבעו נוסח שכל אדם ימצא בו לשון יפה לצרכיו. זו תפילת עמידה, או "18".
ה. חכמים תיקנו להתפלל תפילת עמידה שלוש פעמים ביום. פעמיים חובה, בבוקר ואחרי הצהרים - שחרית ומנחה - ופעם אחת רשות - ערבית.
ו. יש להיזהר שלא לבלבל בין תפילת "18" לבין קריאת שמע וברכותיה, שהן ענין אחר.
ז. לאחר שתיקנו חכמים תפילת 18, וקבעו סדר לתפילה במובן הרחב: ברכות השחר, קריאת שמע וברכותיה, 18 - חזרו והותירו מקום לכל אחד לשאת את בקשותיו הפרטיות. יש לכך טעמים רבים. אחד מהם - כדי שכל אדם יוכל למצוא מקום לשיחה פרטית בינו לבין קונו.
זהו התחנון שנזכר בדברי הרמב"ם שצוטטו בידי יצחק יונתן.
ח. במשך הדורות, נקבעו מנהגים שונים, עד שהתחנון שאינו אלא חובת תפילה פרטית ללא שום נוסח קיבל מבנה וצורה, ולמעשה בימים מסויימים הוא ארוך יותר מהחלק המקורי של התפילה שתיקנו חכמים...
ט. בשנים האחרונות, החלו במקומות ובזמנים מסויימים לבטל את אמירת התחנון כפי שהתקבע במנהג, בהצדקות ובתואנות. זה הנושא שהועלה בראש האשכול.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2003 15:21 |
|
| |
פ"ה מתפילה:
ה"א: "שמונה דברים, צריך המתפלל להיזהר בהן ולעשותן; ואם היה דחוק או נאנס או שעבר ולא עשה אותן אינן מעכבין. ואלו הן: עמידה, ונוכח המקדש, ותיקון הגוף, ותיקון המלבוש, ותיקון המקום, והשווית הקול, והכריעה, וההשתחוויה."
הי"ד: "השתחוויה כיצד: אחר שמגביה ראשו מכריעה חמישית, יושב לארץ, ונופל על פניו ארצה, ומתחנן בכל התחנונים שירצה."
|
|
|
|
|
