ה' אומר או בה' נאמר?

איש

העניין אינו הנאמר או האמור. העניין מתרחב לשאר ביטויי היחס של אדם ואלוקים. השאלה היא כללית, האם יחסנו אל אלוקים הוא במובן של יחס חיצוני, כבין איש לאיש, או כיחס האדם אל המציאות.
נתת פעם מתנה למציאות?

טוהר ,
מה כ"כ קשה כאן , יותר מבמקומות אחרים ?
הרי ידוע שדיברה תורה בלשון בני אדם ?

כך שגם אם נקבל את ההסבר שלך למושג הנבואה , עדין לא מן הנמנע שהתורה תקרא לדבר בלשון דיבור . (אם כי עדין צריך להסביר על ההבדל בין דיבור לאמירה , ולהגדה וכד' . אבל זה כבר ענין אחר.)
ערב טוב.

וטו

וכי לא לימדונו רבותינו ורבונותינו שכאשר חושבים מתוך עקרונות, לא שמים לב לפרטים?

[תודה ללינקזצר שהבאתני הלום מהאבולוציה האלוקית או ליתר דיוק הא-לוהית כפי שהעיר שם אקדמאי.]

בוגי,


דבריך לא רק נוגעים ל"השכל וידוע הווה" אלא גם לבטל "מעיקרא" את בעית "ידיעה ובחירה" וכן לפיתרון השאלה [שהיה עליה אשכול] על יכולת האלוקים להתנגד לעצמו!

טוהר

מיימוני, לוינגר צדק!

התפיסה המיושנת של האל סוברת שאם האל הוא כמו בנאדם שמקבל ידיעות ומוסר מסרים אז הוא גדול יותר. אבל אז הוא רק בתוך המציאות ולא כולל כל. אם הוא כולל כל, אז מתבצעת העברת מסרים שלו באמצעות הבריות, אבל הוא הוא כולו מסר אחד גדול בלי 'להעביר'.

הסיבה שקשה לחשוב כך, היא ההרגל לראות את האדם כחושב וחי (מקסימום גם בעלי החיים) וכל השאר מציאות מתה. אבל אם שמים לב ש'אין מלבדו אפס זולתו' למי יעביר? לאפס?

ווטו תודה רבה

בהזדמנות זו התפשטו ספקותיי ביחס לפורום
יש עם מי לדבר!!!

עם כל זאת איני רואה רבים, איני מאשים, אולי אני הבעייתי. העובדה שאתה כותב, ולא רק כותב אלא כתבן ראשי, מגביר את האמביציה לבדוק, אולי בכל זאת יש כאן לא רק 'חבר' אלא 'חברים', הלוואי!

טוה"א,



מלבד אשר דבר בעתו מה טוב [פרשת השבוע "ויאמר אלוקים יהי"], העלית דבר שורשי מאד בדעת האלוקות.

לדבריך נוסח התורה "ויאמר אלוקים" הוא חסר דיוק פילוסופי למען המטרה החינוכית של האנשה וקריאה בשם השם - שקר קדוש.

באשכול על שמות השם, העיר יהוסף דומני, שכל השם אלוקים הוא רק ארעי עד "היום ההוא".

בפרשה על "וירא אלוקים" עמד הרש"ר והוכיח שהשקפת התורה היא על הפרדת הא-ל. אך כאמור ייתכן שזה רק צורך חינוכי!

עד כאן אין לי בעיה עם דבריך הנפלאים!

אך מה שכתבת "כך היא הדמות" ואין אפילו אמירה ובכלל הבעיה בין "אמר" ו"נאמר", תלוי מאד איך מתייחסים למילה אמירה. [באשכול מילון ביקשתי עזרה, כי לא עמדתי בדיוק על משמעות השורש מר.] בכל אופן, אם מתייחסים לתהליך הפנמת המודעות לדמות כשעובר המסר, שייך לומר אמירה כמו "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני".

אמנם נכון שלגבי הווה, כולל הכל, יש מקום לטעות וכמעט אין מקום שלא לטעות ולכן לשם איזון אתה צודק שיש להתרגל לראות ללא אמירה, אבל בעצם כאשר הכל נהיה ברור, שייך להחזיר את האמירה בניסוח ולשים לב שאין הבדל בין אמירת המציאות לאמירת הזולת או לאמירת כל חפץ.

לזה דרוש גם שיעור בתפיסת זולת בריאה כדי שלא לראות גם בו, איזו מערכת מיסטית שגם מיימוני לא נמלט ממנה!