| נשלח ב-25/10/2003 18:08 |
 |
| |
כתוב בעפרון בקרון החתום
כתוב בעפרון בקרון החתום
כאן במשלוח הזה
אני חוה
עם הבל בני
אם תראו את בני הגדול
קין בן אדם
תגידו לו שאני ...
תגידו לו שאני - והבל אחיך
נותרנו בני אדם.
ואתה ?
(דן פגיס. פורסם ב"מעט מן האור")
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 13:43 |
|
| |
אמשלום
עכשו הבנתי.
א. יש לנו הסכמה שלא ראוי להוסיף על שיר, לפחות בלי להודיע שזו תוספת.
ב. יש לנו אי הסכמה לגבי ערכה הספרותי של התוספת.
ג. יש לנו אי הסכמה לגבי המידה שבה התוספת מהווה פירוש נאות לכוונת המחבר.
ד. אי עמידתי בקריטריונים הגבוהים שלך בסעיפים ב-ג מעידה כנראה שאני שייך לאותו חוג קוראים שטחיים. חבל. אנסה להשתפר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 13:32 |
|
| |
מיימוני,
זה כנראה באמת חוסר הבטחון שלך, כי אני מעידה על עצמי שהבנתי היטב את דבריך, כבר בהודעתך הראשונה.
משום מה, אתה זה שמסרב להבין את דברי, ולכן אנסה שוב:
מעבר לקבילה על ה"זכות" שלקח/ה לעצמו/ה המוסיפ/ה, ומעבר לכך שלטעמי הדבר נעשה בחוסר כישרון ספרותי, אני חושבת שהפירוש שנותנות השורות הנוספות הוא פירוש מצמצם, לא עמוק, שטחי, ילדותי ו"לעוס". קשה לי להאמין שפגיס היה חותם על השיר לאחר התוספת.
אגב,
העובדה שקורא תמים אינו חש בהיותה של התוספת חורגת או "מזייפת", מעידה על הקורא ולא על התוספת.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 08:32 |
|
| |
אמשלום
כנראה לא הבהרתי את עצמי.
לפי הדגם שהצעת בעצמך, ולפי מה שכתבתי וכתבו אחרים:
א. יתכן שהמשורר רצה להביע את הרעיון שבא לידי ביטוי בתוספת: קין מאבד את אנושיותו. כלומר קין הנאצי, ואולי כל קין בעולם.
ב. אך המשורר ודאי העדיף להשאיר זאת כאפשרות פתוחה. מסיבות שונות, גם מאלו שציינת.
כמובן, הוספה פוגעת באיזה אופן, מוסרי, רגשי, הדבר טעון בירור, במה שנראה לנו כזכותו של המחבר ליצירתו.
אולם אם התוספת, שנעשתה שלא כדין מבחינה זו, נראית למי שאינו מכיר את השיר כחלק ממנו, יש בכך להעיד, לכאורה, כי התוספת אכן משתלבת בשיר ולפיכך מהווה גילום של הכוונה המוסתרת בו.
(משל לדבר: אנו בוחנים אות לא ברורה בספר תורה על ידי תינוק כלומר ילד שאינו חכם ולא טיפש, כלומר שיקרא את האות עצמה בלא להסתייע בהקשר, וזה מעין מבחן של צופה "אובייקטיבי").
דברי אלו נאמרים לפי המתודה הספרותית שרואה ביצירה משהו בעל משמעות עצמית, התלוי גם בכוונת המחבר.
אני מקווה שהבהרתי את עצמי, כי לא תמיד אני מצליח לעשות זאת. הייתי מנסה אפילו לסכם (ומסתכן בהאשמה שאני חסר בטחון עצמי...):
א. למחבר יש זכות כלשהי על יצירתו, ולכן אין זה ראוי להוסיף עליה, ובוודאי בלי לציין זאת במפורש כ"גילוי נאות".
ב. לפעמים תוספת זו, שנוספת על שיר שנוצר ונותר בכוונה בלתי גמור, עדיין מצליחה לגלות את מה שהמחבר השאיר נתון לפרשנות הקורא, וההוכחה לכך עשויה להיות העובדה שקורא תמים שאינו מכיר את ההבחנה בין השיר לתוספת רואה בהם דבר אחד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 06:54 |
|
| |
מיימוני,
דומני, שהמחבר (דן פגיס) אדם בוגר היה בכתבו את שיריו, ובעל יכולת הבעת כוונותיו והוצאתם מן הכוח אל הפועל באופן מדויק ומכובד.
אני מופתעת מאוד מכך שאינך מבין, כי ההוספה מלמדת על ה"עצמנו" של המוסיף/ה ושל הקורא/ת הרואה בה חלק בלתי נפרד מהשיר, ולא על כוונת המשורר.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 00:28 |
|
| |
אמשלום
אולי אפשר ללמוד שההוספה היא אכן "כוונת המחבר"? שהוצאה מהכוח אל הפועל?
וכמעט שכחתי:
איקון ירוק וכו'.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 22:55 |
|
| |
חפרפרת,
תודה על ההקפצה.
מיימוני,
א. איך משתלטים על שיר של מישהו אחר.
פאראפראזות ויצירה ספרותית על בסיס יצירה אחרת הן עניין מבורך, אבל יש להן תנאי יסוד: 1) איכות. 2) גילוי נאות. התנאי השני בודאי חסר כאן (עובדה היא שלא שמת לב כי יש כאן הוספה), והראשון - טוב, זה עניין של טעם. אני חושבת ששתי השורות האחרונות מוזילות את השיר ומפשטות אותו באופן, שגם מבחינה ספרותית אינו ראוי ומוצלח.
ב. מדוע שחוה תצא נגד קין. מדוע שלא תשאיר לו אפשרות לחזור בתשובה, להיות בן אדם.
לטעמי, הכח בשיר של פגיס (כפי שהסברתי בהודעתי למעלה), הוא בהשארת השאלה הקשה באויר - האם קין הוא עדיין בן אדם? פגיס לא שם בפי חוה האשמה או כעס גלוי, וגם לא הטפת מוסר. הוא מדבר מפיה באופן כמעט "שטוח", מה שהופך את דבריה לכואבים ומרעידים את הנפש, יותר מכל תוכחה או נאום צדקני ותובעני לחזרה בתשובה. המשורר קובע כי "קין בן אדם" ומשאיר לנו את התהיות והתמיהה על קביעתו.
ג. אמירה קטועה מרגשת יותר מאשר השלמתה, כי יש מקום להשלמות אחרות. בתור בני אדם, אנו מעדיפים להשאיר את העתיד פתוח.
האמירה הקטועה אינה רק מרגשת יותר, היא חזקה יותר, ומאפשרת לנו התמודדות עם שאלות. זה לא קשור לעתיד. זה קשור לדרך בה אנחנו בוחרים להסתכל על העולם בו אנו חיים - כעל אוסף של שאלות קשות ומאתגרות, או כעל תשובה אחת חד-משמעית שאינה מותירה מקום למחשבה ולחיפוש, ומונעת כל אפשרות ליצירה מחשבתית עצמאית.
אני סבור שניתן ללמוד משהו מכל זה. ואם לא על השיר, אזי על עצמנו.
בהחלט.
לא יכולתי לומר זאת באופן מדויק יותר.
וכן, אני סבור שההשלמה התחברה יפה לשיר. עובדה שלא חשתי בזיוף.
מעניין מה ניתן ללמוד מזה על "עצמנו"...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 22:14 |
|
| |
.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2004 01:33 |
|
| |
שחרית
גילוי נאות: אני קראתי את השיר לראשונה בגרסה דלעיל. אולי בגלל זה אני יותר סובלני כלפיו.
אבל הבה נבחן. מה מכעיס כאן?
אני יכול לחשוב על כמה אפשרויות:
א. איך משתלטים על שיר של מישהו אחר.
ב. מדוע שחוה תצא נגד קין. מדוע שלא תשאיר לו אפשרות לחזור בתשובה, להיות בן אדם.
ג. אמירה קטועה מרגשת יותר מאשר השלמתה, כי יש מקום להשלמות אחרות. בתור בני אדם, אנו מעדיפים להשאיר את העתיד פתוח.
אני סבור שניתן ללמוד משהו מכל זה. ואם לא על השיר, אזי על עצמנו.
וכן, אני סבור שההשלמה התחברה יפה לשיר. עובדה שלא חשתי בזיוף.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2004 21:43 |
|
| |
וגם חודשים אחרי שהופיע אותו שיר נפלא "מעוטר" באותה תוספת נלעגת מרגיז הדבר.
כיצד איזה עמארץ מרשה לעצמו לקחת יצירה של אדם אחר ולהשחיתה?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2003 23:25 |
|
| |
אחים
1)
הבל צח היה וצמרי
וכאילו ענו
כאחרון הגדיים הרכים,
ומתולתל כעשן המנחה ששלח
אל אפי אדוניו,
קין ישר היה: כסכין
2)
קין תמה. ידו הגדולה מגששת
בתוך הגרון השחוט לפניו:
מנין בוקעת הדממה?
3)
הבל נשאר בשדה. קין נשאר קין. ומפני שנגזר עליו להיות נע ונד,
הוא נע ונד בשקידה. מחליף בכל בוקר אופק באופק. יום אחד הוא מגלה:
האדמה שיטתה בו במרוצת השנים. היא נעה, אך הוא, קין, דרך במקום.
דרך, צעד, רץ, רק על פיסת עפר יחידה, גדולה בדיוק כמו סוליות סנדליו.
4)
בערב של חסד מזדמנת לו
ערמה של שחת טובה
הוא שוקע, נבלע בה, נח.
הס, קין ישן. מאושר הוא חולם שהוא הבל
5)
אל תירא, אל תירא
כבר נגזר על הקם להרגך
כי שבעתיים תוקם
הבל אחיך שומר אותך מכל רע.
דן פגיס מח' שירים
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2003 20:06 |
|
| |
הכח של השיר, כפי שאני מבינה אותו, הוא דווקא בכך שגם קין הוא בן-אדם.
הוצאתו מכלל האנושות (כפי שעושות השורות הנוספות) מנוגדת למעשי א-להים בבראשית, ומפחיתה את הכאב והאימה שחווים בני משפחתו, הלא הם בני האדם כולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2003 23:55 |
|
| |
פעם בת דודה שלי הסבירה לי את השיר הזה מאד יפה, שזה כביכול מעגל מילולי.
כלומר, ברגע שהשיר נגמר אפשר להמשיך אותו עם המשפט הראשון.
(תגידו לו שאני כאן בקרון הזה...)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2003 20:20 |
|
| |
העלון ציין שהסיומת הוספה, והעלה השערות לגבי הסיום החטוף. האם חווה לא רצתה לקלל את בנה, או שגססה ונשימתה פרחה ממנה באמצע ?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2003 19:12 |
|
| |
לא הכרתי את השיר
נכתב בעלון שמדובר בתוספת
אך הסתפקתי אם היא של המחבר.
כנראה שלא.
מ"מ, אהבתי אותה.
|
|
|
|
|
