| נשלח ב-26/10/2003 02:31 |
 |
| |
הבהרות ליסוד האמונה בחינוך
1. רק אני יודע מהו רצון אלוהים. מי אתם שתערערו על קביעה זו ?
2. היש בידך נימוקים לאשש קביעה זו ?
2א. ואילו היו, כיצד הייתם מכריעים ?
2ב. אתם מדברים על נימוקים או על קריטריון בהשקפת-עולם ?
3. ואם כל מה שלימדו אותכם שגוי, ואני היחיד שבאמת יודע את רצון ה' אלא שאתם אינכם מבינים כיצד זה ?
3א. האם אז תרגישו קרבה רוחנית אלי או ריחוק ?
4. האם אין זו בדיוק הדרך בה חונכים ילד לאמונה באלוהים או לכפירה בו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2003 21:45 |
|
| |
[המשך המסתעף לנושא אמונה מול ספק בחינוך, ובו נבהיר מדוע הספקנות שלעצמה חסרת שחר. ידע אמיתי הוא תולדה של ספק המעוגן במסגרת עולם קשיחה, כפי שאראה להלן]
דמיינו תלמיד בשיעור גיאוגרפיה. המורה מנסה להתחיל את השיעור, אך התלמיד מפסיק אותו ללא הרף בקושיות,שאלות וספקות. התלמיד איננו מאפשר למורה כלל למסור מידע, הוא כל הזמן שואל "האם X באמת קיים?" או "האם אפשר לעשות Y". המורה נעשה חסר-סבלנות ואומר: "הקשב! אינך מבין מספיק כדי להטיל ספק, לכן ספקותיך חסרי מובן".
ספק יכול להתקיים רק במערכת, אבל לא לחצות את גבולותיה. למה הכוונה ? אני מתכוון שספקות מסויימים כלל אינם עולים בדעתו של אדם בר-דעת.
נשאלת השאלה: האם בכלל אני מסוגל להטיל ספק לפי רצוני ? האם אני יכול להטיל ברצינות ספק ששמי הוא מוטי ? ואם כן כיצד ?! הרי הכל מדבר בעד ושום דבר אינו מדבר נגד. בשעה שאני חושב על הדברים המופקעים מכל ספק עולים בי אלפי נימוקים במקביל לאישוש מה שאני מאמין שאני יודע, ואין נימוק אחד בעד הטענה הספקנית.
ספקנות סיטונאית היא הבל. לספק יש מקום אך ורק במסגרת משחק הלשון וההשקפות המסורתיות שלנו. ועוד הערה: אם המתמטיקה והלוגיקה מופקעים מכל ספק, חייבים להיות עוד תחומים שמופקעים מכל ספק.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2003 23:48 |
|
| |
מיימוני היקר,
התראפיה הפילוסופית מושגת ע"י הכרה שאנחנו כלואים בתמונה [תמונה שגויה היא אשליה בלשוני, או שקר קדוש בלשונו של בוגי]. אי-אפשר להשתחרר כליל מהתמונה, אבל אפשר להחליש את האחיזה שלה וממילא ההשפעה שלה. אבל כיצד משתחררים מהתמונה ? הדבר כבר נעשה: יש מדריך למשתמש ששנינו מכירים, רק צריך ללמוד אותו נכון 
בורג_קטן יקר,
בעבר שוחחתי עם רב מחנך ושאלתי אותו מדוע החרדים הם אלו שנשברים הכי מהר בסיטואציות מסוימות. תוך כדי השאלה התבהרה לי התשובה, דעה [אמיתית ולא מדומה!] חייבת להיות סינתזה בין התזה לאנטי-תזה.
יצא לי לקרוא חב"דניק שמקלל בחירוף את הרב שך המנוח בגלל שהעיז לפגוע ולקלל את ה"ציבור הקיבוצי הקדוש" שהוא כמובן חלק מה"עם הקדוש נצחי" [נצחי? איפה "והיה אם שמוע תשמעו"...], ויצא לי לקרוא בחזרה נאצות על "מלך המשיח", אבל זה העם שלנו וטוב שכך! [חוץ מהקללות] אני אוהב ויכוחים למען שמיים ודיעות שונות, כך מרגיש כל יהודי שבעורקיו זורם דם יהודי ממש!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2003 19:19 |
|
| |
מוטק
הלואי וידעו ציבור ה"משוכנעים" ואלו שנולדו "משוכנעים" שהכל תוצר פרי החינוך.
לכאורה ידיעה זו לבדה תחיש את העמקת האמונה הצרופה.
הצרה היא, שמעולם לא עלה על דעתם ש"האמת" המוחזקת בידם לא עברה כל מבחן אמיתי, אלא שעובר מדור לדור כי אנחנו מחזיקים באמת.
תקוותנו כי מלאה הארץ דעה את ה', או אז ישכילו להבין כי האמונה ה"צרופה" הזו תלויה על בלימה.
אגב, בכדי להוכיח שהכל הינו פרי החינוך, ולא פרי האמת, די לנו כי חוג מסויים משוכנע בצדקת דרכו בעוד החוג השני לועג לו. אלו המשוכנעים אינם סכלים אלא שהם חונכו כך, וממילא שאין לטעון כנגדם.
ואם כן, הדברים זועקים מתוך עצמם, אפשר וכל ה"אמת" הינה תוצר חינוכי בלבד?!.
אלא על כרחך.....וכו' <כל חד יוסיף לפום חורפיה>
תוקן על ידי - בורג_קטן - 27/10/2003 19:24:56
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2003 19:11 |
|
| |
מוטק  ,
שפתיים יישק - ירבו מתוקים כמותך!
אשכול כזה ראוי שייפתח אם כי הנידון עלה כבר רבות, אבל ריכוזו והבהרתו יועיל!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2003 18:23 |
|
| |
ווטו,
זה נושא רחב ומסקרן ובוודאי רבינו מיימוני ידרוש אשכול חדש עבורו . אפשר להגיד בקצרה שהמעבר בין האילוף ללימוד מתקיים בשלב בו נרכשת מסה מספקת של מידע, ולמידה כיצד להטיל ספק.
שימוש נכון בספק משחרר אותנו מעריצות דוגמטית, אבל לא על הספק לבדו יחיה האדם. לספק יש מובן רק במערכת הרמונית של ידע [מסה קריטית]. רוב האנשים פשוט אינם חושבים [גם ת"ח רבים שיודעים יותר ש"ס ופוסקים ממני, אבל אינם מסוגלים לחשוב בצורה ביקורתית, ואז מה מועיל להם הידע הרב שצברו?], ולחלק גדול פולחן האישיות של הרבנים או הצורך במיסטיקה משמש תחליף לאידאולוגיה ולחשיבה. אבל כבר הזהירו רבותינו:" אם לא תסבול את עמל ההשכלה-תסבול את עמל הבערות", חקרת ולמדת ויגעת זו האמונה היהודית, האמנת בלי שיגעת וחקרת זו הנצרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2003 17:37 |
|
| |
קראתי באיזשהו מקום, בשם איינשטיין (שמשום מה תמיד מייחסים לו משפטים נחמדים שכאלה):
ההגיון הבריא הוא הדעות הקדומות שרכשנו בהיותנו ילדים.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2003 17:35 |
|
| |
מוטק ,
הנושא חשוב מדי בשביל משפט קצר. הסבר נא את התהליך.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2003 17:25 |
|
| |
מיימוני היקר,
לדעתי פסוק שהוא קריטריון נהנה ממעמד של אמת אבסלוטית, לכן אי-אפשר להביא נימוק נגדו (או בעדו). רק ברגע שפסוק משמש כתיאור, נוצר קשר בינו לבין המציאות. רק אז הוא ניתן עקרונית להפרכה או לשינוי.
ווטו היקר ,
יש אנשים שעוד לא נגמלו משלב האילוף, והתקדמו לקיים מתוך תכליתיות פנימית!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2003 13:13 |
|
| |
מוטי טכ
ולאידך גיסא (בלי קשר אליו אישית)
אולי גם המרת דת מתבצעת לפעמים משיקולים רציונליים?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2003 13:05 |
|
| |
מיימוני היקר,
הרעיון שלי הוא שהשקפת-עולם היא תוצר של המסורת שלנו. במסגרת האילוף הקודם לחינוך התבוני הפסוקים הם קטיגוריים. רק בשלב החינוך התבוני הופכים הפסוקים לתיאוריים, וניתנים לביקורת או הפרכה.
את השקפת העולם הזו אולצנו לקבל בעל-כורחנו, והיא מעבר לשיפוט מוסרי כאשר היא מהווה את הבסיס לשפיטה מה טוב ומה רע. מכאן, שנימוק או שכנוע לא מסוגלים להחליף השקפת-עולם, אני רוצה לומר שנחוץ כאן צעד דומה להמרת-דת!
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2003 17:46 |
|
| |
מוטי טכ
לא הבנתי את הטיעון שלך, לא בפרטיו, ואני רואה שאיני היחיד.
אם באת להשמיע את טענות 1, 3 ו-4, הייתי מבין שאתה רוצה לטעון שיש שתי שיטות להעביר מסר: לשכנע או לאלף, ולהסביר ולנמק. וילד מחנכים בשיטה הראשונה.
אם זה מה שאתה טוען, אתה צודק.
אך מה מקומן של הטענות האחרות? הן נראות כחלק מדיון עניני, רציונלי, שקול, שבו הנימוקים קובעים ולא רצוננו שצד אחד בויכוח ינצח.
כמדומה שעליך להבהיר דבריך קצת יותר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2003 17:29 |
|
| |
מותק
בדיוק את זה ביקשתי שתבהיר!
מציץ
איך אתה מסביר פתי מאמין לכל דבר? (האשכול שלך הרי הוא על מצוה להאמין!)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2003 17:13 |
|
| |
מצו"נ,
לא ידיעה והבנה מעצבים אותנו, אלא מסורת וכללים שעוגנו בתוכה. האילוף קודם לחינוך התבוני, והוא נשען על ציות ואמונה בכללים משותפים (כמו ללכת בעקבות כיוונו של החץ). אינך בוחר במסורת, כשם שאינך בוחר בהוריך.
עתה אנחנו מבינים אנשים שהגו ממושכות בטעם החיים והבינו את משמעותם, אך לא יכלו למסור את זה לנו!
בוגי,
מופשט ? אלו פסוקים מאוד ממשיים! כשאתה עובר דרך כול שאלותי בתגובה 1 אתה מבין שהאמונה כפי שהיא נתפסית בפסיכולוגיה המודרנית שטחית להחריד.
|
|
|
|
|
