המודל למדינת ההלכה: טאליבן, איראן, סעודי

ועכשיו אומרת שאת מדברת על רק היחס בין בעל לאשה... דבריך, המנסים לקשור בין דבריו של המוסלם הזה לבין דת ישראל (כי סדנא דארעא חד הוא), הוא פשוט דמגוגיה: ונצטט מדבריהם של גדולי ישראל בדבר האיסור להכות את האשה:

• וכך כתב המהר"ם מרוטנבורג בתשובה: "המכה את אשתו מקובלני שיש יותר להחמיר בו ממכה את חבירו, דבחבירו אינו חייב בכבודו, ובאשתו חייב בכבודה... ודרך הגויים בכך, אבל חלילה וחלילה לשום בן ברית מעשות זאת, והעושה זאת יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולעונשו בכל בכל מיני רידוי, ואף לקוץ ידו אם רגיל בכך". (דפוס פראג, סימן פא). 

• ובספר ים של שלמה (ב"ק פרק ג, סימן כ) כתב: "דלא שרי לבר ישראל להכות את אשתו אפילו בדבר מרידה קצת. ואין לומר דעל דעת כן נסבה (=דהיינו נשאה). ורבים טעו בזה... והנה חכמי ישראל מצינו שסבלו כמה צער מנשותיהן אשר קראו על עצמם מר ממות, ומשלו ברוחם (דהיינו לא הרימו עליהן יד חלילה)". ע"כ.

• ובילקוט יוסף: "בא וראה כמה שקדו רבותינו בדורות שלפני פנינו בתקנת בנות ישראל שלא יהיה כל אחד בידו להבזות נשותיהם ולהכותן, וכמו שכתוב בספר החדש שנמצאת תקנה קדומה בכת"י וזו נוסחה: קול שוועת בנות עמנו ממרחק נשמע, על אודות ישראל המרימים זרועותיהם להכות נשותיהן, ומי השליט האיש בעניין זה להכות אשתו, הלא הוא מוזהר ועומד שלא להכות שום נפש מישראל. וגם ר"י אחינו בני רבינו מאיר שמיעא ליה שהמכה אשתו כמכה אחר. והנה שמענו כי יש מבנות ישראל צועקות על זה ואינן נענות, ולכן גזרנו בתוקף גזרה ואלה (דהיינו חרם), על כל איש מישראל ליכנס בחרם במקומות שיש רישיון מהשררה על זה (עד היום יש מקומות כמו איראן שמותר ע"פ חוק להכות את האשה), לבקשת אשתו או לבקשת אחד מקרוביה הפסולים לה להעיד שלא להכות אשתו דרך כעס, או דרך רשע או דרך ביזיון, כי כן לא יעשה".

• "וכמה החמירו רבותינו אף בהונאת אשתו, ואמרו בגמרא (ב"מ נ"ט ע"א) לעולם אדם יהא זהיר באונאת אשתו, שמוך שדמעתה מוציה אונאתה קרובה. ובגמרא כתובות (ס"ב ע"ב) איתא, רב רחומי היה מצוי אצל רבא רבו בעיר מחוזא, והיה רגיל לחזור לביתו בכל ערב יוה"כ, והייתה אשתו מצפה, עכשיו יבוא, עתה יבוא, ולא בא. הצטערה מאוד והורידה דמעה אחת מעיניה, ונפטר רב רחומי. ע"ש. וקל וחומר למי שאינו נזהר באונאת אשתו בפועל, שהוא מסכן את חיוו, כי ה' יריב את ריבה. (הילקוט יוסף, הלכות כיבוד אב ואם, עמ' תקס-תקסב). על הגבר לאהוב את אשתו כגופו ממש, ולכבדה הרבה יותר מגופו, וכמו שפוסק הרמב"ם מפורשת: "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון.  ולא יטיל עליה אימה יתרה, ויהיה דיבורו עימה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז". (הלכות אישות פרק טו, הלכה יט).

"הגָּמָל הָלַך לְבַקֵּשׁ לוֹ קַרְנַיִם, אָזְנַיִם שֶׁהָיוּ לוֹ גָּזְזוּ מִמֶּנּוּ" "… ויצא קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן" .

כדי להילחם בהשכלה, ולהתקדש בתורה, החסידים הראשונים נכנסו לכוננות הישרדות. מחוסר ברירה הם התבדלו מאחורי חומות בצורות, ביצרו עצמם בתקנות, וקידשו עצמם בחומרות ובגדרות. נכון זו הייתה תובנה נכונה לשעתה. מאז צמח לה זקן ארוך והיום מקומה במושב זקנים. על כל מבט שאנו מעיפים על העבר עלינו להעיף שני מבטים על כאן ועכשיו. ובימינו זו שיטה שחמתה מרובה מצילה, ועבר זמנה ובטל קורבנה. אם פעם היא גידלה ענבים היום היא מגדלת באושים.

וכי לא על זה נאמר שהתורה יכולה להיות סם חיים אבל גם סם המוות? וכי לא על זה נאמר "תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה ממנו"? האם לא לכך כיוונו חז"ל, שיכול אדם לצטט מסכתות שלמות ישר והפוך ועדיין להיות בלי דעת. האם לא לזה התכוון הרמב"ם בהלכות מידות, בלשון הזהב שלו: "מת שאינו מרגיש דבר"? האם זו לא בדיוק אותה השיטה המחנכת את האדם להיות כמו רובוט המופעל מכוח בקרת הפיקוד שלו? האם לא לזה בדיוק מתכוונים המטיפים המוסלמים במונח ג'יהאד? האם המכנה המשותף בין הג'יהאד לבין החרדיות נוסח סקווירא הרבה יותר גדול מהמכנה המשותף שיש בין החסידים הראשונים לחסידים אחרונים?  האם זו לא שיטת המיטה בסדום, מאשר התורה שכל דרכיה דרכי נועם?

חומרות ותקנות כמוהם כמיתרים; אסור למתוח אותם יתר על המידה. יותר מדי תקנות אינן מתקנות כמו שיותר מדי דבק אינו מדביק, וכמו שיותר מדי סוכר אינו ממתיק. מה הועילו חכמים בתקנתם עם כל התקנות הרבות? באו לתקן ויצאו מקלקלים… אם זו התוצאה של כל התקנות הרבות, שמי שאמור להיות נזר הבריאה, ירד לדרגה של בהמה גמורה, אז הגיע הזמן להבין שערך התקנות ככלי חרס, ושתקנתם היא בשבירתם. עדיף שיהיו קצת פחות צדיקים, פחות מחמירים ופחות מתוקנים ויותר בני אדם. קודם תהיה בן אדם, אחר כך תשאף להיות מלאך. כי כָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ, אל תהיה צדיק הרבה ותפסת מרובה לא תפסת.
http://www.y-or.co.il/?p=33