| נשלח ב-30/10/2003 05:18 |
 |
| |
היונה ששלח נח - זכר או נקבה?
שלום לחכמי הפורום!
שאלה לי אליכם!
רש"י כותב שהיונה היתה זכר.
היודעים אתם מה מקורו? מהכתוב או מסברא?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2003 03:04 |
|
| |
אגב, אני חושב שגם מאונקלוס וגם מתרגום יונתן ניתן להסיק כי הם הבינו שלא מדובר בפועל - הם תרגמו את זה ל"תביר" ולא ל"תבר"
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2003 17:34 |
|
| |
טרף בשני סגולים, הינו שם עצם, דבר שנטרף או מזון נקרא "טרף", ולא משנה אם היונה היא נקבה או זכר.
תוקן על ידי - ממדבש - 31/10/2003 17:37:09
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2003 06:38 |
|
| |
ממדבש
לא הבנתי טרף בשני סגול הוא לשון נקיבה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2003 14:23 |
|
| |
מואדיב,
תודה רבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2003 13:52 |
|
| |
תמיד לומדת, עניין? מי מחפש אותו. העיסוק בפרטים זה העיקר!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2003 13:49 |
|
| |
.
דקדוק על קצה המזלג:
לגבי המילון הבוטני - המונח העברי המודרני נלקח ישירות מפרשת נוח.
לגבי הניקוד:
הכלל ה"רגיל" לגבי בניין ראשון, גוף שלישי בעבר, הוא לנקדו בקמץ פתח. אָמַר , הָרַג , וכן הלאה.
כאשר ל' הפעל היא הא או א', הניקוד יהיה בשני קמצים. זכה, מחה, וכן הלאה.
בתנ"ך, פרט לכך שהוא מלא תמיד בכל החריגות האפשריות מכל כלל שנקבע, קיימת תופעה נוספת, דקה יותר להבנה.
פעמים רבות, כאשר המלה מוטעמת בטעם מפסיק, וביחוד בסוף פסוק ובאתנחתא, הפתח יהפוך לקמץ, כדי להאריך את התנועה האחרונה לפני ההפסקה (קמץ - תנועה גדולה, פתח - קטנה).
וכך, למשל, בדוגמא מהושע למעלה (הטעם - טיפחא) , ובמגרים מובהקים יותר, כמו בשמות י"ח, ויעש כל אשר אמר. "אמר" - בשני קמצים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2003 13:09 |
|
| |
מואדיב,
על פי כללי העברית, גם המילה שמר וגם טרף מנוקדות בקמץ פתח כאשר הן מבטאות פעולה בעבר. ולפי זה, אין לרשי אפשרות להסיק מהפסוק שהיונה הוא זכר.
מעניין, שעל פי מילון בוטני, טָרָף בשני קמצים זה "חלקו המורחב והשטוח של עלה או של עלה כותרת."
ואגב, חוץ מהקטע הדקדוקי, מה יכול להיות מעניין במין היונה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2003 11:35 |
|
| |
דרכו של איש לצאת... ואין דרכה של אשה
מייבי?
[כוונתי שמבחינת סברא, כוח לכזה טיול יש יותר לזכר, אולי]
תוקן על ידי - מתענין - 30/10/2003 11:37:32
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2003 10:03 |
|
| |
.
יצחק 
(אין צורך לתקן את הניקוד בהושע, גם המלה שמר מנוקדת בשני קמצים, הנושא קצת סבוך)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2003 09:52 |
|
| |
תודה.
אבל אם כבר מגיהים את הניקוד, לא עדיף להשאיר טרף כאן על מכונו (כשם עצם, עלה שנטרף) ולהגיה בהושע
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2003 09:44 |
|
| |
.
הושע פרק ו' פסוק א' :
לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל-ה', כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ; יַךְ, וְיַחְבְּשֵׁנוּ.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2003 09:36 |
|
| |
אם טרף הוא פועל היה לו להנקד קמץ פתח?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2003 07:51 |
|
| |
רש"י כותב שם (בראשית, ח יא): "אומר אני שזכר היה, לכן קוראו (=המקרא) פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה". ראיתו של רש"י היא מן המילים: "טרף בפיה", טרף=זכר, בפיה=נקבה.
אבל ברור שפשוטו של מקרא הוא כי מילת "טרף" יש לקרוא בשני סגולים ולא בשני קמצים. על כך ועל אפשרויות נוספות ראה: רס"ג, ראב"ע, רמב"ן, רבנו בחיי, ורד"ק על אתר (ורד"ק, ספר השרשים, שורש "טרף"). וראה עוד: נ"ה טור-סיני, פשוטו של מקרא, א, ירושלים תשכ"ז, עמ' 28.
מעניין כי מחברו של הזוהר, שאב מרש"י גישה זו והביאה בתוך חיבורו בצורה מטפורית, ראה: זוהר, שלח, קסה א:
"עלה זית דא מלכא משיחא בריה דדוד ודא איהו דרמיז יונה דא ביומו דנח דכתיב (בראשית ח) והנה עלה זית טרף בפיה, ההוא עלה זית טרף וחטף ליקרא דיליה במה בפיה דקיימא על רישיה ומקבלא יקר מהאי יונה והאי דכתיב טרף ולא טרפה (אלא) כדכורא דא דעביד חילא ונצח, במתיבתא דרקיעא יונה דכר הוא מגו דאקרי יונה כתיב כנוקבא וכתיב כדכורא בזמנא דמקבלא יקר (חסר) דא מגד"ל דא כד תב לאתריה נהיר כנהירו דעינא דשמשא דכתיב (תהלים פט) כסאו כשמש נגדי...".
וראה עוד: זוהר חדש, יתרו, נג א:
"...עין דא צדיק איהו יונה ממש דכר ונוקבא אינון צדיק וצדק מסטרא דצדיק אתקריאת יונה מסטרא דתפארת אתקריא עין".
תוקן על ידי - ממדבש - 30/10/2003 8:21:18
 |
|
|
|
|
|
