ההיגיון השכל והמציאות בתפישה האמונית

הרב מימוני
הסיפור על המגיד בא להמחיש את גישתו
והוא עיקר עינין גילוי החסידות שהמציאות האלוקית מקימת את מציאות העולם.
כמדומני שהגר"א וסיעתו היתה להם שיטה שונה בענין.
בענין פליאתך וכי המגיד וכו' הרי לשיטת החסידות כיוון שאברהם אבינו הגיע למדרגה כזו
ומוסיפים ומעלים בקודש הרי שוב אין זה פלא שהמגיד גם הוא הגיע למדרגה זו.
הערתך בענין שלא רצו לצאת את אירופה בכלל וגרמניה בפרט היא נוקבת מאוד.
ערב שבת שלום

מיימוני,

א-לוה שיכולים להסתפק בהיותו, אינו א-לוה.

אך מודה אני שמאחר וכל כך מבלבלים אותנו, שלוקח זמן עד שחיים לפי כלל הברזל הזה ונהיה פשוט שאלוקים אינו "ב" מציאות אלא "ה" מציאות!

חלמיש

הערה חשובה!


ומה עלינו להבין מן הסיפור החסידי, שהמגיד היה טוב מנח ומאברהם, והיה שקול כנגד אברהם במיטבו?


אמנם יש לי להוסיף על דבריך:

כפי שאדם יכול להסתפק במציאות הא-לוה, כך הוא יכול להסתפק במה שהאלקים מבקש מעמו.
נראה לי - שהרי לא הייתי שם, אלא שאני מדמיין זאת לעצמי - שנח יכול היה להסתפק בדבר. כך:

האם באמת יביא ה' מבול על כל העולם? הלא הוא רחום וחנון? לא, זה לא מסתבר. אמנם, עלי לבנות תיבה, אבל גם להיכנס אליה?
ואיך אוכל להיפרד מכל מה שיש לי? אולי מוטב להישאר בחוץ, ואז הקב"ה לא יוכל להביא את המבול, מפני שהוא צריך לחוס עלי ועל ביתי? לא, לא כדאי לעזוב את גרמניה, הנאצים בסוף יירגעו והכל יהיה בסדר.
סליחה, נגרפתי.
אבל את הרעיון כמדומה לי שהסברתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו