האם יש הבנה שהיא מעבר לרמת הביטוי?
הדבור הוא מה שמייחד את האדם מכל יצורי הקוסמוס, הדבור הוא לא השמעת קולות אלא הוא תרגום המחשבות שאדם חושב. הביטוי הוא מה שאדם מוציא החוצה- מה שמעבר לרמת הביטוי הוא בין האדם לבין עצמו!
אם נחשוב מהו הביטוי ? לדעתי הפירוש היחיד הוא: תרגום המחשבה. המחשבה שמתורגמת על ידי המילים , השפה. (אם יש מישהו שחושב אחרת, אשמח לשמוע על כך)
רמת הביטוי היא כושר של אדם ספציפי לתאר עד כמה שיותר במדויק את מחשבותיו.ז"א זה תלוי במידת הכרתו את השפה על בוריה = אוצר מילים = עושר השפה, מה שמעבר למציאות האנושית דהיינו על עולמו של הקב"ה, ההבנה היא רק לשימושו של האדם עצמו, ולעצמו בלבד. ובכל דרך שהוא ינסה להעביר את הבנתו, דבריו יהיו מעורפלים ובלתי מובנים, מפני שהבנתו מעורבבת עם הדמיון.
הבנת האדם מוגבלת והיא מסוגלת לתפוס אך ורק מה שהוא בתחום עולם המציאות,לתפיסה בשכל האנושי, מה שמעבר למציאותו של האדם השכל אינו מסוגל לתפוס.
לדוגמא: ישנן הגדרות מדויקות שעליהן עמל הרמב"ם, ואין מעבר להגדרותיו שום ביטוי שהוא מעל להבנה האנושית, למשל : ההסבר המפורט שלו לגבי מעלות המדות שעל האדם לרכוש, הרבה פעמים אנו מוצאים דוגמאות של חברים שמשתמשים באופן מעוות בתיאור השגת המידות אולי לזה הם מייחסים "הבנה מעבר לרמת הביטוי" כגון:
פזרנות במובן חיובי, עזות במובן חיובי, האמנם לזה מתכוונים כשאומרים: הבנה מעבר לרמת הביטוי.
ואם הדבר נכון אפשר לקחת את ספרו של הרמב"ם שמונה פרקים, הקדמה למסכת אבות, ולהשליך אותו לפח, היא פסה מבחינתם של החברים החכמים פה. לדוגמא אביא את משל האסופית מתוך ספר יחזקאל, מה המסקנה שאדם אמור להוציא מהסיפור המזעזע הזה?
מה מוסר ההשכל מ'סיפור האסופית' בספר יחזקאל פרק טז/ (מומלץ לקרוא את כל הפרק)
"ביום הולדתך אותך לא כרת שדיך, ובמים לא רוחצת... והחתל לא הוחתלת, לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחומלה עליך, ותושלכי אל פני השדה בגועל נפשך ביום הולדת אותך, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי, ואומר לך בדמיך חיי. רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים, שדיים נכונו ושערך צימח ואת ערום ועריה, ואעבור עליך ואראך והנה עת דודים ואפרוש כנפי עליך ואכסה את ערוותך ואשבע לך ואבוא בברית אותך נאום ה' ותהיי לי וארחצך במים ואשטוף דשמיך מעליך ואסוכך בשמן, ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי..ואתן נזם זהב באפיך... ותעדי זהב וכסף.. ותיפי מאוד במאוד ותצלחי למלוכה. ויצא לך שם בגויים ביופיך......
ותבטחי ביופיך ותזני על שמך ותשפחי את תזנותיך על כל עובר לו יהי ותקחי מבגדיך ותעשי לך במות טלואות ותזני עליהם .....ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי אשר נתתי לך ותעשי לך צלמי זכר ותזני בהם...ותקחי את בניך ואת בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט מתזנותך. ותשחטי את בני ותתנים בהעביר אותם להם ואת כל תועבותיך ותזנותיך לא זכרת את ימי נעוריך בהיותך ערום וןעריה מתבוססת בדמיך היית.....ותתעבי את יופיך ותפשקי את רגליך לכל עובר ותרבי את תזונתיך. ותזני אל בני מצרים.....להכעסני. ותרבי את תזנותיך אל ארץ כנען כשדימה גם בזאת לא שבעת.. בעשותך את כל אלה מעשה אשה זונה שלטת.......
ושומרון כחצי מחטואתיך לא חטאה ותרבי את תועבותיך מהנה ותצדקי את אחותך בכל תועבותיך...שאי כלימתך אשר פיללת לאחותך בחטתאיך...וגם את *בושי ושאי כלימתך*......
וזכרתי אני נאום ה' את בריתי אותך בימי נעוריך והקימותי לך ברית עולם. וזכרת את דרכיך *ונכלמת* בקתחך את אחיותך הגדולות ממך אל הקטנות ממך וננתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך. והקימותי אני את בריתי אתך וידעת כי אני ה'. למען תזכרי *ובושת* ולא יהיה לך פתחון פה מפני *כלימתך* בכפרי לך לכל אשר עשית נאום ה'...".
ובכן, זהו כל עונשה של הזונה המפלצתית הזו? להתבייש, זה הכל! יש איזו הבנה שהיא מעל לרמת הביטוי שאפשר להבין ממשל זה?
עם ישראל הגיע לקצה הראשו = העזות , של המידה הנדרשת דהיינו: בושת פנים, וכדי לחזור ולשהות במידה הנדרשת = בושת פנים, עליו ללכת עד לקצה האחרון = ביישנות.
עזות-------בושת פנים-----------ביישנות
אם אדם יטען שישנה עזות חיובית, פזרנות חיובית, מסירה לסכנות חיובית, רב תאווה חיובי, ידמה שהוא משתמש בביטוי שהוא מעל רמת ההבנה! וזו טעות חמורה. ישנו מקסימום הבנה אליו האדם מסוגל להגיע!
מתוך פילון האלכסנדרוני "הסוטה"
"מעשי הניאוף הנחשפים בו במקום, או המאושרים בהוכחות ברורות, גזרה התורה שעושיהם יבואו על עונשם. אבל אם הם בגדר ספק, היא לא מצאה לנכון שיחקרו על ידי בני אדם, אלא הביאה אותם לפני בית דינו של הטבע, מכיוון שבני האדם בעלי הסמכות על הנגלות ואלוהים בעל סמכוטת על הנסתרות, והוא היחיד שביכולתו לחזות את הנפש בבהירות, התורה אומרת איפוא לאיש החושד באישתו: 'כתוב לך תביעה ולך עם אשתך לעיר הקודש, עמוד לפני הדיינים וגלה את החשד המקנן בלבך, לא כמו מעליל ונוכל,כדי לנצח בכל מחיר, אלא כמו חוקר האמת בקפידה ולא התחכמות. אשר לאשה הנמצאת בסכנה כפולה – הן קיפוח נפשה, והן חרפת חייה המדאיבה יותר מכל מיתה – עליה לשקול בתוך תוכה את העניין. אם היא טהורה, שתצדק בלב סמוך ובטוח, ואם מצפונה תובעה, * שתכבוש את פניה בקרקע ותיתן את *הבושה* כמסווה לחטאותיה, שהרי *עזות מצח* היא בבחינת רשעה מופלגת *...."
 |
|
|
