כמה רגלים יש לכסא שלך? (פסיכו' של הדת)

מאד הזדהיתי עם המשל.
רק אצלי, האמונה היתה הדבר הראשון ללכת, ונשארה לי רגל אחת, שמירת מצוות, עליה אני נאבקת בכל כחי שלא לאבד. כנראה גם מצורך פסיכולוגי, לא דתי, שזוהי כל זהותי.

המשל הוא בהחלט מקורי אולם בזה מסתיים הקשר שלו עם האמת.

כסא שימושו בא למלאות חסר בתיפקוד בני אנוש, קשה לי לעמוד על רגלי ? - אני מתיישב על כסא. קשה לי לאכול בעמידה ? - אני שוב מתיישב על כסא. מש"כ בכל הקשור לתורה, למצוות ולאמונה, העניין הוא, שבאם ימלא בן או בת האנוש את תפקידו(ה) שלבעבורו נוצר(ה), הוא(היא) י(ת)שתחרר בהדרגה מהמוגבלות אשר אפשר לומר שהכםא מסמל אותה. אי אפשר לחלק (בניגוד למה שמיימוני מנסה לשכנע אותנו) בין תורה ומצוות לבין האמונה, ולומר שהאחד מסמל רגל אחד בכסא והשני רגל אחר. אם להמשיל לכסא - הייתי בוחר במשל לכסא גלגלים של נכה רח"ל. כל בן ובת אנוש הריהו(הי) נכה, במיוחד אחר שאכלנו מעץ הדעת! והנמשל הוא שבהתנהגותינו אנו מנווטים את כסא הגלגלים אם לכיוון הרצוי או שלהיפך

והאם יתכן מצב שמחסרון רגלים יאחזו ביתר שאת ברגל שנותרה, והיא הקפדה בקיום ההלכה?

אולי ערסל התלוי בארבעת חבליו על שני מסמרים?

(מסמר הוויות הנפש ומסמר החוויות במציאות)

איני רואה כיצד האדם המאמין משול לכסא בן 4 רגליים.
נראה לי שאמונה, מהגדרה, אין זה דבר חתוך וברור כידיעה. ידיעת חוקי הטבע משולה לכסא בן 4 רגליים. שכן כל חוק טבע מבוסס היטב על ראיות מוצקות. האמונה המתמשכת והחזקה זקוקה לעבודה קשה. יום יום ושעה שעה. נראה לי שהאמונה משולה לכסא בעל רגל אחת, שיש לשמור בו על איזון. בגלל העדר הידיעה הברורה יש להיות בעבודה עצמית רצופה. עבודה עצמית זו היא האיזון במשל של היושב על כסא בן רגל אחת. כל זמן שהוא "עובד" על עצמו הוא ישב...
כשמרפה מהעבודה, מיד יאבד את האיזון ויפול.

אין כמו משלים לסבר את האוזן. רציתי להצטרף ולהמשיך את משל הדייגים של ג'ינג'ית אך החרשתי. אולם לא עוד.
כי הנה יציבות הכיסא אינה נמדדת רק במספר הרגליים, אלא גם בעוביין (טובה רגל אחת עבה מעשר דקיקות), וגם ממיקומן (מה יעזרו ארבע הרגליים אם כולן בשורה אחת).
אישית חביב עלי משל של מיתרי כינור, או אולי שמא של חוט שזור. כתב מי שכתב על חוט משולש אך אין זה תחת ידי.
וחכם אחד גם נתן עיצה לשלש השקעותינו (איפה כל משקיעי הבורסה), וייתכן שיש לפרש גם כמשל על "רוחניות".
מצד שני אולי הם לא התכוונו לשלוש דווקא, אלא לכל הפחות שלוש.
מצד שלישי "על שלושה דברים העולם עומד", ובידוע שנמשל האדם לעולם - והעולם לאדם, לפיכך ראוי לכיסא להיות בעל שלושה רגליים דווקא, אלא שהעולם עומד ואני חפץ לשבת במנוחה.
לילה טוב.

המשל בהחלט יפה ואם אני מבין אותו טוב
הוא אומר שהרגל של בעלי הרגל האחת חזקה יותר.
נגיד שכן, אז מה ?

האם זה אומר שעלי לשאוף שלשולחני תהיה רגל אחת ?

מיימוני, משל יפה.

אבל יש אנשים, שכאשר הם מסירים את החרדיות למשל, הם בעצם מורידים תולעים שמרקיבים את אחד מרגלי הכסא, הבנוי היטב באופן עצמאי ללא תולעים אלה.

.


ויש שיעדיפו לשבת על סלע האם, יציבים ובטוחים.

אין ספק שהטענה של מיימוני צריכה עיון, ואולם, ברצוני להסב את תשומת לבך למס' נקודות:

א. היהדות המכנה עצמה 'חרדית' (במובחן מיהדות 'דתית') רואה עצמה כממשיכת מסורת הדורות ללא כחל וסרק. אם כך אכן הוא, הרי שהמדובר באותה יהדות של תורה ומצוות של לפני מאה, מאתיים, שלוש מאות שונה. אם המשל שלך היה מתאר נכונה את המציאות, הרי שתהליך החילון שעבר על עם ישראל במאות השנים האחרונות עד שרובו חדל מקיום תו"מ, היה אמור להיחסך מעמנו.

ואולם, החילון פגע גם בקהילות אדוקות ושמרניות, גם בעולם הישיבות בליטא וכו'.

ב. אינני יודע לאיזה זרם אתה משתייך בעולם החרדי. ואולם, הטענה שלך היא טענה יחסית. יכול להשמיע אותה גם בחור מפונוביז' לבחור מ'חברון'. על אחת כמה וכמה יכול להשמיע אותו בחור חסידי כלפי בחור ליטאי או בחור מהעדה החרדית כלפי בחור אחר. האם אתה מזהה את עצמך דווקא עם הפלג הכי שמרני וסגור שבנמצא? אם התשובה שלילית, הרי שאינך מקיים את שדרשת...

ג. אולי הוספת הרגליים היא מתן כלים להתמודדות בעולם המודרני ולאו דווקא החמרה והתבודדות?

ומכיוון שיש עודף רגלים מוותרים על הרגל החשובה והמרכזית.