מחזיר גרושתו, נעשה ק"ו לכל גרושה ואלמנה!

בפרשת כי תצא (כד א-ג) נאמר:

'כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו. ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה. לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה כי תועבה הוא לפני ד' ולא תחטיא את הארץ אשר ד' נתן לך נחלה.


אם את גרושת עצמו שהיתה כבר אשתו ושרק היה לה בעל אחד בנוסף דנה התורה את הנישואים עמה כתועבה, א"כ ק"ו שגרושה או אלמנה מאחר ולמה דנו חכמים את האיסור רק במחזיר גרושתו משנישאת לאחר נלמד שעל אחת כמה וכמה כל מי שנישאת לאחר קודם ואיך אין איסור לקחת מן התורה אחת שנישאת אפילו אלף פעמים???

ווטו,
לפי ההלכה אם הגרושה זינתה (כפנויה) עם אחר, אינה נאסרת על הבעל הראשון, בניגוד לא"א ששם לא שייך קידושין אלא רק זנות. עכ"פ לא כל 'התערבות' של גורם זר אוסרת אותה על בעלה הראשון.

קוני,

בתקופה זו אני מצמצם את כתיבתי למה שנראה לי כ"הכרחי" במובן שלא להשאיר ספר שאינו מוגה ומכלל זה זועקת כותרת אשכולך זה.


שים לב לשתי נקודות בציווי התורה שהבאת:

לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה.

חז"ל ביבמות [י"א?] לומדים ממחזיר גרושתו לאשת איש שזינתה שאסורה על בעלה מאחר ונטמאה בידי בועלה. לכאורה זה פלא איזו טומאה היה במחזיר גרושתו? הרי היתר גמור היה לה להינשא לאחר! ואיך בכלל שייך ללמוד לגבי סוטה שזינתה תחת בעלה?

אך יש כאן נקודה עקרונית ביותר השייכת בדרך אגב למה שאני זועק כאן בלי סוף על "אחדות והתאמה".

נגיד שיש לך ידיד מנוער שהכרת אותו בבית הספר ולא ראית אותו שנים רבות ועכשיו אתה פוגש אותו שוב בנסיבות חדשות לגמרי. האם שייך שמחמת איזו סיבה שלא תהיה שתראה אותו כידיד חדש שלא הכרת אותו מעולם? לא שייך! תמיד זה יתחבר בזכרונך עם זה שהכרת אותו מקודם והקשר הנוכחי יהווה תמיד המשך בקשר שלכם מימי קדם.

הכלל הוא מה שאחד לא ניתן להפרדה. כל שחור הוא שחור אחד ומה שהוא מצטרף למליוני נסיבות זה לא מפריד את המושג עצמו. כך המושג הווה, אחד הוא ואחדותו מובנית בדעת האדם וכל מערכת ערכיו בנויה על הבסיס האחדותי שמה שאחד לא ניתן להפרדה ועל כל שוני להיות מתאים לפי האחדות שבו.

סליחה שסטיתי. בנוגע למחזיר גרושתו אין הנישואים השניים יכולים להיתפס כקשר חדש לגמרי, אלא כהמשך לקשר שבין בני הזוג שהתחיל עם הנישואים הראשוניים. כי כמו הידיד מנוער, אין זה קשר חדש אלא שיבה לקשר הראשוני שביניהם וזהו ה"לשוב" לקחתה!

נמצא כי הקשר הזה הרי הופסק בקשר של בעל אחר לאשתו וזה ה"הוטמאה" יש אטימות בקשר שביניהם נכנסו כאן בקשר הנישואין הגלובלי שביניהם, נישואי זר.

מובן ממילא שלומדים מכאן לאשת איש שזינתה. שם ממש בתוך הנישואין היה הפסק אוטם של ביאת זר!

.


קונילמל:

במקומות מסויימים מובאות שתי סיבות לאיסור לשאת את גרושתו שלו, לאחר שהיתה לאיש אחר:

הראשונה: שלא ייקל עליו גירוש אשתו. שיידע, שיכול הוא להחזירה רק כל זמן שעומדת היא בבדידותה, אולם אם תחליט להנשא לאחר, לא יוכל להחזירה עוד עולמית.

השניה הוזכרה כאן, למניעת זנות. שכן לו תותר כל גרושה לכולי עלמא, יימצאו מי שירבו לשאת נשים ליום-יומים, לגרשן, וכן הלאה.

ואל ייראה הדבר רחוק בעיניכם, שכן אחת מההשגות הגדולות ביותר שיש לאסלאם הסוני על פני האסלאם השיעי, היא כי באסלאם השיעי מוכרת ומותרת פרקטיקה של נישואין זמניים - מֻתעה - ופרקטיקה זו הגיעה לידי נישואין של גברים עשירים עם בנות עניים למטרות זנות בלבד.

הרמב"ן במקום (אין לי כעת את המקור להעלותו כאן) מסביר שהטעם כדי שלא יחליפו נשותיהם אלו לאלו ויחזירו, שזה קצת בהמתי (לשון שלי).

במאמר המוסגר - מה שאמרת אלף פעמים, אמנם זה לא דאורייתא, אך ככל הזכור לי יש בעיה לישא אשה שנתגרשה פעמים רבות (3) ולא רק אלמנה המוגדרת כקטלנית.

קוני

"...והיתה לאיש אחר...".



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו