אלוהי שפינוזה?

"אלוהים או העצם בן תארים לאין סוף, [שכל אחד מהם מבטא מהות נצחית ואין סופית], הוא מוכרח המציאות" (על האלוהים, משפט י"א) "העצם האין סופי בהחלט, הוא בלתי מתחלק" (שם י"ג). שפינוזה מגיע אל ההכרה, כי המציאות אינה מפוצלת לעצמים שונים, אלא היא עצם אחד ורציף הכולל כל, שלזה הוא גם קורא אלוהים. ה"מופת", כלומר ההוכחה, שמביא שפינוזה לדבריו האמורים, יש בהם מקום לדיון, אך אין חולק שהמסקנה על כך שאין חילוק שיחלק את המציאות לשני עצמים, אלא כולם שייכים לעצם הבסיסי של מציאות, אינה צריכה הוכחה. לפני שנעסוק במסר וברלוונטיות של אלוהים, או עיקרון זה של אי פיצול המציאות, והיותה אין סופית, נמשיך ללמוד את דבריו בהקשר זה –
מאחר והכל כלול במושג הזה של האל או העצם האין סופי הכולל הכל, הרי שאין כל מושג שיש לו הוויה או גוון והופעה השייכים לו עצמו, ללא שיהיו שייכים ונכללים בעצם זה - "מחוץ לאלוהים שום עצם אינו יכול להיות ולא להיות מושג" (שם י"ד, וכעי"ז במשפט ט"ו). כאן מבאר שפינוזה בהערתו, את ייחוד מהות האל, שהשיג לעומת ההשגה הרווחת אודות האל –

"ישנם אנשים המשווים להם את אלוהים בצלם האדם, מורכב גוף ונשמה ומשועבד להתפעלויות, אולם ממה שהוכחתי עד כאן מתפרש די צורך, עד כמה רחוקים הללו מן הכרת אלוהים אמיתית, והריני מסיח את דעתי מהם… כל אלו שהתבוננו קצת בטבע האלוהי שוללים גשמיות באלהים ויפה הם מאמתים זה מתוך שאנו מבחינים בגוף איזה שיעור של אורך רוחב וכו', המוגבל על ידי תבנית מסוימת, ולומר כך על אלוהים… הרי אין בטלות גדולה מזו… אבל… נראה ברור שהם מרחיקים בכלל מן הטבע האלוהי את העצם הגשמי… וגם מחליטים שנברא זה ע"י אלוהים… אין להם ידיעה כל עיקר ע"י איזה יכולת אלוהים יכל להיברא, מה שמראה בעליל שאינם מבינים דבריהם עצמם".

בכדי שנוכל לדון על מהות האל, ולבחון את שתי התזות המוצגות, עלינו להבין את המושג "אל", על מה מורה מילה זו [מעבר לעצם אין סוף וכו'] ולמה היא נוצרה. הרמב"ם מתאר את התפתחות האלהה האלילית כך, בימי אנוש (כאלפיים חמש מאות שנה לפני הספירה), טעו בני האדם טעות גדולה… וזו הייתה טעותם, אמרו – הואיל וכוכבים אלו וגלגלים אלו מנהיגים את העולם ונתונים במרום, והם משמשים שימוש חשוב, ראויים הם לשבח פאר וכבוד. כיון שעלה דבר זה על ליבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להם קורבנות, לשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות מולם, וזה היה עיקר עבודת כוכבים… ואחר שארכו הימים… כוהניהם אומרים להם, שבעבודה זו תרבו ותצליחו… והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו… אמר להם עבדוני בכך וכך וכו' [משנה תורה, הלכות עכו"ם פ"א]. הרמב"ם מתאר בדבריו ובהמשך, שהראשונים הכירו באל הכללי, ורק שעבדו את הפרטים החשובים ככבוד לאל, עד שהחלו לעבוד את הכוכבים ודומיהם כאלים עצמאיים, אך לא זה עיקר העניין עבורנו. אנו רואים את התפתחות האליליות, שהיא בעצם עיקרון האלהת אל, בצורתה המקורית. משמעות קביעת מושג כאל, היא בעצם החשבתו של פרט מסוים כמרכזי וכראוי להתבטל כלפיו, ובאופן המורחב יותר, נהיה האל לקריטריון החיים של האדם. כלפי האל הוא מתחטא בוכה מייחל ומתחרט. במילים ספורות הרי שהאל, הוא הישות המכוונת והתכליתית להתנהגות האדם עלי אדמות.
זאת אומרת, שהצורך בהאלהת ה"אל", נובע מהצורך לנהל דו שיח נפשי והתכוונות מעשית לאור אותו הדבר אשר הוגדר וקודש להיות לאדם ל"אל". מבחינה לשונית גם כן נבחין, שהמילה "אל", היא בעצם אותה המילה השייכת לשורש, של "אליו" "אליהם", משמעות הוראה זו, היא תנועת התכוונות, כמו "אני הולך אליו", שמשמעות המשפט – אני הולך לכיוון ולקראת אותו האדם. כך משמעות אלוהים, היא ההתכוונות והפניית כל מקרי חיינו "אליו".

מעתה, נבחן את הגדרות שפינוזה ומתנגדיו לאור הבנה זו. שפינוזה רואה ב'כלל המציאות וטבעו' ובמונח 'אלוהים' את אותו המובן, יתירה מזו המובן של טבע שמשמעו מתכונת טבועה ומתוך כך מקובלת כקבועה, מטילה את חותמה על המונח אל, כדבריו במשפט ל"ג, "לא יכלו הדברים להתהוות מאלוהים באופן אחר ובסדר אחר מזה שנתהוו בו". כך שבעצם אין כל תוספת או משמעות במונח אלוהים, מעבר לטבע האין סופי ובלתי מוגבל [ע"י דבר אחר]. כיון שכך, שמשמעות אל וכל המציאות, חד המה אצל שפינוזה, הרי שהמונח "אל", אינו מתאים כלל להיות שם נרדף למציאות, ואין כל אפקט של אל באופן בו מציג שפינוזה את המציאות, כמערכת קבועה, ללא כל דמיון לאופן ניהולו של אישיות האדם. כפי שראינו קודם, שפינוזה מתקיף ומתנגד לנתינת זהות אישיותית לאל, לאמור הרי שבכך כרת והוציא את מונח זה מהלקסיקון שלו, שכן בדבריו מונח זה חסר משמעות. המשמעות היחידה, היא על דרך השלילה, כלומר האל הכי מוצלח שתמצא יהא זה אשר אני מציע, ואין אחר, ובמילים אחרות, אין "אל" כפי שאתה מחפש, יש את טבעו ומתכונתו של המציאות האין סופית ותו לא. כך שבשלב זה, ללא שאנו נכנסים לעצם השוואת דברי שפינוזה למתנגדיו אודות מהות האל, אנחנו כבר יכולים לקבוע שהמונח אל מוצדק דוקא אצל מתנגדי שפינוזה, ואילו לשפינוזה אין "אל", האל השפינוזי הוא "אנטי-אל". מתנגדיו של שפינוזה הרואים את האל כאישיות חיצונית השולטת ומודעת לעולמה באופן דומה לתודעת אנוש, יכולים גם לייחס לו מסרים שהוא מעביר דרך נביאיו, ולנהל אתו דו שיח נפשי, כקורבנות תפילה, ווידוי וחרטה. כך שללא ספק הביטוי של אל, הולם לאסכולת מאנישי האל באישיות קדושה ואלילית.

מעתה עלינו לבחון האם כל מי שאי פעם השתמש במונח אל, אכן בהכרח לא הסכים לדברי שפינוזה. מבחינה כללית הדחיות של שפינוזה למאנישי האל, הם דחיות שקשה לעמוד דרכם, הן מבחינת ההיסקים הלוגיים שמסיק שפינוזה במשפטיו, והן בראיות שהוא מוכיח בהם ב"מופת"יו. אי לכך נשאלת שאלה זו בעוצמה, האכן משמעות אל אינה מתיישבת עם ההבנות שהראה וגילה שפינוזה?

אלוהי שפינוזה אמור להופיע בתודעה כבר מראשית המחקר באלוהים. בחיפוש לפי אמונת עילת העילות, אם המחפש מוכן להגיע לאין סוף סיבות, הוא מוכיח שגם בחיפוש הראשון בתחתית הסולם, הוא לא מחפש את המוחלט אלא מניח שסיבות יכולות להיות ללא סוף. אם כן, בזה גופא הוא שולל את האלוהים כי איך יוודע לו על מוחלט? רק בגלל שמתעייף ו/או לא מוצא טעם להמשיך?

תתפלאו שלאמנון יצחק לפי חישוביו המוצהרים, אין לו אלוהים! (יטענו שבתוך תוכו וכו' לכן הדגשתי 'המוצהרים')

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=260239



הבורא והנברא

מתוך הרצאה במקסיקו
מאת: הרב אמנון יצחק
31/10/2002


בס''ד

לפני זמן צלצל אלי סטודנט מחוג לפילוסופיה באוניברסיטה בתל אביב ואמר שהוא מצא קלטת ולקח אותה לשיעור. שם הקלטת לוגוס אתוס פתוס. הם לומדים פילוסופיה והוא ביקש להשמיע את הקלטת הזאת בחוג לפילוסופיה. באמצע השמיעה, כשאני אומר טענה לוגית, הפרופסור צעק "יש אלוקים", שאלו אותו סטודנטים למה הוא אומר יש אלוקים? הוא אמר "תחזירו את הטייפ עוד פעם", החזירו, שמעו את הדוגמא ואז הוא הסביר את הדבר.

מה היה מדובר? באחת ההרצאות הסברתי שאחד מהמפקדים בחיל האויר הגיע למשרד ושאל "האם ניתן להוכיח שיש בורא לעולם לוגית בלי משל", אמרתי "כן, אפשר להוכיח תוך עשרים דק', ואם אתה מבין מהר תוך חמש דק'".
הוא אמר "בבקשה אבל לוגית".
אמרתי לו "או.קי.".
שאל אותי "מה ההוכחה שיש בורא לעולם?"
אמרתי לו: "אתה ההוכחה!"
אמר: "אני ההוכחה? כיצד?"
אמרתי לו: "האם אתה נברא או שאתה בראת את עצמך?"
אז הוא אמר "אני נברא".
שאלתי "האם תוכל להוכיח שאתה נברא?"
אמר לי "לא אבל אני יודע שאני נברא".
אמרתי לו "ההוכחה שאתה נברא היא כך";
"יש שתי אפשרויות אם אתה בראת את עצמך, או שהיית לפני שבראת את עצמך או שלא היית לפני שבראת את עצמך. אם היית לפני שבראת את עצמך לא צריך שתברא את עצמך כי כבר היית, אם לא היית לפני שבראת את עצמך לא יכולת לברוא את עצמך כי לא היית בשביל לברוא את עצמך, מוכרח שאתה נבראת ע''י מי שקדם לך". הבין. אמרתי לו "כל נברא מעיד שיש מישהו שקדם לו שברא אותו, כל הנבראים כולם, נלך אחורה אחורה עד הראשון שבהם כולם נבראו ע''י מי שקדם להם. הנברא הראשון מי ברא אותו? מוכרחים להגיע למסקנה שאמרנו בהתחלה שהיה בורא שברא את הנברא הראשון, אם לא היה בורא שברא את הנברא הראשון לא היה נברא".

אמר: "מסכים, ומי ברא את הבורא?"
אמרתי לו "את הבורא לא ברא בורא כי אם לבורא היה בורא גם הוא היה נברא ונברא ועוד נברא ועוד נברא בלי בורא בהתחלה א''א, חייב להיות בורא ראשון שברא לכל הברואים. אבל גם חייב שלבורא הראשון לא יהיה בורא שא''כ יהיה כל הזמן נבראים בלי בורא זה לא יתכן".
הוא הבין. אמרתי לו "עכשיו עוד דבר צריך להבין, כל נברא הוא מוגבל, הנה הכוס הזאת היא מוגבלת יש לה גבול, מישהו הגביל אותה, השולחן הזה מוגבל מישהו הגביל אותו- הנגר. האולם הזה מוגבל, רק 2,500 איש נכנסו ואלף בחוץ, מי הגביל אותו? הקבלן. כדור הארץ מוגבל מישהו הגביל אותו בגבולות שלו. הירח, השמש, הכוכבים מוגבלים מישהו הגביל אותם. מי זה המגביל לכל המוגבלים? הבורא שברא את כל הנבראים. מי שברא נבראים ברא אותם בגבולות מוגבלים אבל המגביל הראשון אינו מוגבל שאם הוא היה מוגבל היה מישהו שקדם לו שהגביל אותו וזה אמרנו שא''א. נמצא שיש בורא ראשון לכל הנבראים ושהוא הגביל את כל המוגבלים.

"עוד דבר, הבורא הוא הכל יכול. אם הוא לא הכל יכול אז הוא מוגבל. אז אולי נאמר שיש שניים הכל יכול? א''א שניים הכל יכול מדוע? הנה שניים, אם נאמר שזה הכל יכול וזה הכל יכול נשאל שאלה האם הכל יכול הזה יכול להגביל את זה, אם הוא יכול להגביל את זה אז זה מוגבל. הוא כבר לא הכל יכול. אם זה הכל יכול לא יכול להגביל את זה אז הוא מוגבל אז הוא לא הכל יכול. אי אפשר שתיים הכל יכול רק אחד. נמצא יש בורא שברא לכל הנבראים מגביל לכל המוגבלים והוא הכל יכול.

תוך חמש דק' הוא הבין, אבל הוא הבין עוד דבר, שיש לו בעיה עכשיו עם האמת. מה עושים עכשיו עם האמת? אם אכן יש בורא לעולם, אז זה מתחיל לחייב כבר. כל הזמן שאפשר להגיד שאין הוכחה, שזה רק אמונה, אז הבן אדם תמיד יכול לתלות שמה שהוא לא עושה זה בגלל שלא ברור לו אבל אם ברור שיש בורא לעולם יש בעיה.

בקלטת לוגוס אתוס פתוס היה שם 'חכם' שאמר לי "רגע רגע מי אמר שיש בורא לכל הנבראים? אולי נגיד שיש בורא נברא בורא נברא בורא נברא בורא נברא בורא נברא בורא נברא בורא נברא בלי סוף. למה אתה עוצר באיזה שהוא מקום? כל הזמן יש בורא נברא".
אמרתי לו "גם זה הוכחה שיש בורא. איך? וזה הפרופ' תפס; אם נאמר שיש בורא נברא בורא נברא במחזור כל הזמן, נשאל יש שתי אפשרויות או שהמצב הזה כל הזמן מוכרח. מוכרח להיות בורא נברא בורא נברא בורא נברא בורא נברא. או שהמצב הזה לא מוכרח, וזה יכול להפסק. אם זה יכול להפסק, אז יש סוף. אם יש סוף, יש התחלה, אם יש התחלה יש מתחיל. אם זה לא נפסק וכל הזמן בורא נברא בורא נברא בורא נברא. זה אומר שהמצב הזה מוכרח. זאת אומרת כל אחד מהחלקים האלה במשך האין סוף היה מוכרח להיות בתפקיד או בורא או נברא או בורא או נברא. אין לאף אחד רשות לצאת מהמעגל. נמצא, שיש מישהו. מוכרח להיות, שמכריח את כולם לאורך האין סוף להיות בורא נברא בורא נברא בורא נברא, נמצא יש בורא לעולם.
הסטודנטים לא הבינו את זה.
הפרופ' "צעק יש אלוקים".
"למה?" שאלו אותו "למה?"
הוא אמר לסטודנט אחד "קום ללוח תצייר עיגול". הוא צייר עיגול. אמר "הנה יש אלוקים".
הוא אומר לו "לא. יש עיגול".
הפרופ' אמר לו- "לא. יש אלוקים".
אומר לו: "למה?"
הפרופ' אומר "מי עשה את העיגול? אתה עשית את העיגול, אבל העיגול לא עשה את עצמו. מישהו חיצוני עשה אותו. אז אם יש מעגל של בורא נברא בורא נברא אין סופי הוא לא עשה את עצמו. מישהו חוץ ממנו עשה אותו.

זה פרופ' חילוני באוניברסיטה שלא ידע מההוכחה הזאת, הוא מלמד פילוסופיה ורק כשהוא שמע את הקלטת הוא הבין…

ווטו, תודה! אכן כך.

המודעות היא נקודת המוצא הראשונית ואי אפשר להמלט ממנה או לבטל אותה בעזרת פעלולים שונים.

מקווה שהפעם הבנתי.

רו"ד,

נראה מדבריך שאתה מתכוין לאסכולה פילוסופית המפרידה את היוע מהידיעה. אם מושכל שאין הפרדה, אז לא שייך בכלל להעלות על הדעת הבדל בין מובנה במציאות לידוע לאדם. לכן גם לא שייך להעלות על הדעת מציאות ללא שהיצור [רוח_דרומית במקרה שלך ווטו1 במקרה שלי] מודע לה.

מה שכן שייך הוא לחשוב שאנו רואים סרט של מציאות ללא אדם [כמובן שיש צופה בסרט] אז גם נראה שיש יותר משמעות אם סותמים בקבוק בפקק לפי מידה או בשטריימל שלי!

ווטו, לאור דבריך: "האדם רק מחליט אם להיענות למשמעות שהיא [המציאות] מציעה באמצעות בחירתו"

נניח שכל המין האנושי נכחד מהיקום.
האם עדיין ניתן לומר שהמשמעות מובנת בתוך המציאות? נראה שלא, משום שאין אף יצור שימצא משמעות במה שמסביבו.
לכן נראה שעל כורחך אתה חייב לומר שהמשמעות הוא תוצר אנושי שאין לו קשר עם חקירת המציאות גופה.

ממללא,

אכן, בהמלצת חבר מהפורום קראתי בו והשקפתו מגלה את הנקודה האובייקטיבית [ודבריו דומים]

האם אתה מכיר את הספר 'בקשו פני קראו בשמי' של פרופ' ארתור גרין?

דומני שהשקפתו די דומה לשלך (אני מקווה שלא טעיתי בשם הספר. הוא יצא בהוצ' עם עובד לפני מס' שנים).

רו"ד,

כמו שא' הוא א' עיקרון אוניברסלי, כך האחדות בדעת ולכן אובייקטיבי. חן חן על שורתך האחרונה שדרגת הקשר לעיקרון תלויה בכל פרט ופרט לפי רמתו. לכאורה אין לדבר סוף ומחר נחשיב את עצמנו כיותר אובייקטיביים מהיום [אם נמשיך לחשוב].


ממללא,

אכן "למציאות באחדותה ניתן השם א-להים", אך זה לא משחק מילים, אלא הדגשה שאין נפרד מהווה [המלה מציאות מתפרשת לרוב כדבר מת ונפרד מדעת האדם ומהדמיון שכל זה] וכל מודעותנו אך חלק מהווה ומובן מה שאומרים שהברכה הכי קשה היא ברכת אתה חונן לאדם דעת, כי את דעתו מפריד האדם מהוויתו ית'. זו עבודת חיים לבטל את ההפרדה על ידי התאמת אדם את עצמו להווה באחדות מלאה מתוך בחירה ורצון כצבא השמים והארץ המתואמים מא-ליהם ללא בחירה!

וטו, נראה לי שירדתי לסוף דעתך כעת.

ואולם, האם לא מדובר בעצם ב'משחק מילים' ובו למציאות באחדותה ניתן השם א-להים?

כמו על בסיס מה קיים היחס בין האדם לא-ל כזה?

ום טוב.

ווטו,

נראה לי שקיים אצלי חוסר הבנה בסיסי של מושגי יסוד שנידונו כאן.

האם האחדות היא אוביקטיבית או סובייקטיבית?
עבור בעל מכה לדוגמא, הכאה של אשתו מותאמת למציאות שאשתו שרפה לו את החביתה.
גם כאן פועל עיקרון האחדות וההתאמה, אבל כאן הוא מובן באופן סובייקטיבי, משום שעבור רוב האנשים אופן ההתנהגות של אותו "בעל" מהווה שבירה של עקרון האחדות שלהם.

או שמא עקרון האחדות הוא למעשה אוניברסלי ולכן אובייקטיבי, והוא תלוי ברמת הכשרתו של הפרט?