סיפור קטן לשבת מחדר מיון...

היו הייתה סטודנטית לסיעוד בחדר מיו בעיר הקודש, יום אחד היא עבדה בחדר ההלם שבמיון, לפתע צילצל הטלפון בדלפק הקבלה, על הקו היו אנשי מד"א י-ם שהודיעו על גברת מחוסרת הכרה שלא מצליחים לעשות לה אינטובציה ושנתכונן...

התכוננו, נפתח הלרינגוסקופ, האמבו, הטיובים בשלל הגדלים, המוניטור והדפיברילטור , ועכשיו נשאר רק לחכות...

לפתע נכנסה הגברת שכובה על מיטה מחוברת למוניטור של הנט"ן או אט"ן לא שמתי לב מי זה היה ...
עם סיוע נשימתי ע"י אמבו,

לגברת שהתמוטטה באמצע הרחוב היה VF (הקריאה הייתה על קוצר נשימה...)והיא קיבלה שוק, נעשו נסיונות לאינטובציה אורלית ונזלית ללא הצלחה,
שהיא הגיעה למיון היא בדיוק יצאה מהשפעת הדורמיקום, החלה לפתוח עיניים, וניסינו לדבר איתה.
מנהל המיון אמר משפט אחד חפארמדיק, שבשבילו סיפרתי את כל הסיפור הזה, הוא אמר לו.
"שכוייח, הצלת חיים."
הפארמדיקים הצילו חיים נטו!

לי המשפט הזה באות ורגע שהאשה הראתה סימני חיים ממשיים, העביר בי ממש צמרמורת, למרות שכבר עמדתי מול מקרים שהצלתי חיים ממש. אבל הפעם... לא יודעת, היה משהו שונה...

שנזכה כולנו להציל חיים,
אמן!

שבת שלום........