האם הורה חייב בהיזק ילדו ?

מוטל הבאת את דברי החפץ חיים

שמעתי פעם בשם אחד מהגדולים שביקש להוכיח כי דעת בעלי בתים היא היפך מדעת תורה מהתשובה לשתי השאלות דלהלן:

א. בנו של ראובן שבר במזיד את חלונו של פלוני, האם ראובן חייב לשלם ?
ב. חתולתו של ראובן שתתה מן החלב של פלוני, האם ראובן חייב לשלם ?

כאשר השאלות ייבחנו מבחינה שכלית גרידא, התשובה לשאלה א, תהיה חיובית (מדוע אינך מחנך את בנך שלא יזיק ומדוע אינך שומר עליו), בעוד התשובה לשאלה ב' תהא שלילית (מה כבר מבינה חתולה בהבדלים דקים כאלה, האם החלב שייך לראובן או לא, בנוסף לכך, האם אני יכול להשגיח כל הזמן על תנועותיה של חתולתי ?).

התורה מתייחסת בצורה הפוכה לשני המקרים, כאשר בשאלה א' התשובה היא שלילית ובשאלה ב' התשובה היא חיובית (מדין שן).

וז"ל הרמב"ם פ"ד הי"ז מהלכות חובל ומזיק:

חרש שוטה וקטןפגיעתן רעה, החובל בהן חייב. והן שחבלו באחרים, פטורין אף על פי שנתפתח החרש, ונשתפה השוטה, והגדיל הקטןאינם חייבין לשלם שבשעה שחבלו, לא היו בני דעת.

זכורני כד הוינא טליא, עברתי ליד איזה שולחן בבית הכנסת ושלא בכוונה נפל הכוס שהיה מונח עליו ונשבר. הגבאי תפס מיד בגרוני וסחבני לרב בית הכנסת (שהיה גדול בתורה אגב) כדי שיפסוק שאני חייב לשלם עבור הכוס מדין אדם מועד לעולם.

הרב כמובן פסק שאינני חייב לשלם מדין קטן שהזיק, אך לפנים משורת הדין, עלי לשלם כשאגדיל. כמובן אבי פטור לגמרי, גם מדיני שמים.

כמדומני שהלכה זו מפורשת היא בשו"ע (גם החלק של החיוב מדיני שמים לכשיגדיל). אודה מאוד למי שיצטט את לשון השו"ע בנדון.

במשנה לא מבואר מה קורה מדיני שמיים [המוסר הלא פורמלי].

הערה למחשבה.