| נשלח ב-17/11/2003 18:42 |
|
| |
צנ זורה בעצור כאן חושבים
פרסמתי כאן תמונה של הרב מנחם מנדל שניאורסון צלוב על צלב, ומחקו לי את התמונה.
האם לא ניתן להעביר מסרים באמצעים ויזואלים. אני אומן במצקועי וזו הדרך הטובה ביותר שאני יודע להעביר מסרים.
חבל, שמעתי דברים טובים על הפורום שלכם, וחשבתי שאוכל לפתח בו דיון פתוח בנושא.
נוסף תואר מקובל עבור האדמו"ר - מיימוני
תוקן על ידי - מיימוני - 17/11/2003 21:35:16
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2003 00:45 |
|
| |
שטי,
אתה באמת חושב שחסיד טועה יעמוד יותר על טעותו מאשר יעמיק בטעותו עקב פרובוקציה כזו?
ראה באשכולו הנפלא של מוישהגרויס "לחנך את...",
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=683376
איך ראוי להעביר מסרים המעמידים על טעויות!
******
ועוד בנושא הצנזורה בפורום [והפעם לא בצינזור מפני פגיעה בחב"ד אלא מפני פגיעה מחב"ד] בת"ב תשס"ד שמחקתי הערה באשכול הפרידה על ר"ג ז"ל למען העבירה באשכול אחר. אך מכיון והיה בה עריכת דברי תורה המתנתי לעריכה עד למוצאי הצום ובגין כך נכתבה שם הודעה בזה"ל:
[יש לציין שהכותב/ת לא ידע/ה שההודעה נמחקה על מנת להעביר ובכ"ז אני שם כאן את ההודעה למשמרת בגין סגנונה העסיסי.]
"מחיקת הודעות שאינן תואמות לדעת ההנהלה כמוהן כשריפת ספרים שאינם לפי הקו של הממסד.
כך היא אומנותו של יצר הרע. בתחילה אומר לו ערוך, צנזר עד שלבסוף מוחק וחוסם ודוחה הכל.
מדכא לחשוב שנושאי דגל הפתיחות המחשבתית חוטאים באותה יוהרה וטיפשות המאפיינת את נשוא הביקורת שלהם עצמם.
בושו, הכלמו!"
תוקן על ידי - עצכח - 10/01/2005 9:58:45
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2003 00:41 |
|
| |
שתי וערב,
וכעת עם שני כיסויים, האחד כסת"ח והשני?
_______
אני קורא בזאת למנהלי הפורום להוריד את האשכול, ולפתוח בדיון עניני על חב"ד והטענות (המוזרות לטעמי) בדבר ע"ז וכדו' שרמז עליהם ווטו.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2003 00:36 |
|
| |
מיימוני אני מקבל את פעולתך בהבנה, ומקווה שאכן תערכו דיון בנושא.
מכל מקרה מעניין שהתמונה הזו נמחקת יותר מהם בפורום זה מאשר בפורום "בחדרי חדרים חבד". עד כה יותר מ60 איש ראו את התמונה. מעניין לכמה אנשים זה יגיע.
הם די מזועזעים, ומי יתן ובעזרת ה' יפתח ולו רק עיניו של חסיד טועה אחד מהם.
לצערי הרב, אני באמת לא מספיק אמיץ לעשות זאת שלא תחת כיסוי אנונימי.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2003 00:34 |
|
| |
יאשיהו,
אם היית חבר מן המניין פה ואם היינו מסתופפים מעת לעת בצל פתגמי חכמתך, ניחא.
אלא שאיש פה אינו יודע מי אתה, מה אתה, מהיכן באת ולאיפה תלך. כך סתם פרצת עלינו פרץ אוחז בידך אבוקת "אש זרה", מכה בסתר, הופך עולמות, מזעיק זעקות. "האחד בא לגור וישפוט שפוט".
לא זו בלבד, אלא שבתחילה מספר אתה לנו על נטיותיך האומנתיות שמבקשות ביטוי ולבסוף מגלה אתה את טלפיך כי באת חושך לגרש - חייל אתה בצבא האמת בדרכו להביס את השקר.
ובכו, רבי יהודי, כך לא נאה ולא יאה. בית המדרש הזה איננו המקום לפרובקציות. מדברים, חושבים, לא צועקים.
ככלל השפה כאן איננה, "שפת התמונות". כאן מסתובבים אותם בני עליה שיכולים לבטאות את עצמם אפילו בלי אמצעים ויזואליים. כאלו שיכולים להביע רעיון (תתפלא, יש כאלה).
על כן כלך לך לכיכר השבת או שמא לרחוב ר' עקיבא פינת חזון איש. שם צועקים, שם מדביקים פעשקוילים. שם בני מינך, שם תמצא לבטח את מקומך.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2003 00:30 |
|
| |
חביריי,
עצם הדיון על הנושא יש בו חיסרון ולו הייתי ב"תפקיד" כמקדם, הייתי מוחק את כל האשכול. פגיעה כזו בכבוד ת"ח ללא דיון ענייני, היא מהחמורות.
איני בא להצדיק את הפולחן האלילי שהולך שם ואפילו לא להצדיק את העובדה שהרעבי ז"ל לא לחם בתופעה ולא השאיר יורש. אבל מכאן להשוואה כזו, זה כמו להשוות את מתנגדו הראשי לבין לדן בפומבי.
"מייחע, מייחע, מייחע"
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2003 00:02 |
|
| |
לחברי הפורום
שמחתי לראותכם מוקיעים את הפירסום
הדבר מעודדני שכן זה מראה לי על איזשהו יושר שבכל זאת קיים כאן
ולעניין של אותו אוויל
מספרים (כמדומני שסיפרתי זאת כבר פעם)שפעם באו לאחד מחכמי ירושלים וסיפרו לו אודות אדמו"ר החוטא באיחור זמן התפילה. נענה היהודי הנבון שמקובל אצלו שמצוה גוררת מצוה ואילו עבירה גוררת עבירה. ע"מ שיוכח שאותו אדמו"ר חוטא יש להצביע על העבירה שנגררה מאותה "עבירה".
ולענינו.נכון בחב"ד יש מחלוקות אידאולוגיות. נכון ישנם קיצונים שנגררים לקצות שאינם הלכתיים ויהודיים.
אבל מעשה בפועל הלכה למעשה. אני ועוד אלפים מחברי עוסקים יום יום בקירוב יהודים לאביהם שבשמים. אני (וממש שאין כונתי ליוהרא חלילה) שכנעתי יותר מיהודי אחד להניח תפילין מידי יום ויותר מיהודיה להדליק נרות שבת קודש. זאת מבלי להביא את מאות השעות בהם אני מלמד ומוסר שיעורים ועוסק בשאר ענינים קדושים אלו.
מה עושה אותו נבל בזמנו הפרטי?! אני בטוח שאין הוא עוסק בהפצת אור וחסד
איזה שפל
למרות סערת רגשותי אתנחם שוב במוטו שלנו " חושך מגרשים באור. לא במקלות"
נו...אצטרך לפשפש ולמצוא עוד נקודת אור שבאפשרותי להאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2003 00:02 |
|
| |
מימוני, האם יש יוצא מן הכלל, שעליהם לא דנים בכל מקרה, או כל דבר הוא לגיטמי לדיון?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 23:55 |
|
| |
בשם ההנהלה,
מחקתי זה עתה לינק לתמונה שמהווה נושא לאשכול זה.
נתבקשנו להסיר את הלינק מטעמים שונים. עד לקיום דיון בנושא בין חברי ההנהלה, מחקתי את הלינק. אני מתנצל בפני יאשיהו שטרח ורשם אותו רק על מנת לגלות שהוא נמחק.
תשובה מפורטת יותר תינתן בהמשך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 23:52 |
|
| |
יאשיהו
יש לי חדשות עצובות בשבילך
גם פונוגרפיה לא יתנו לך לפרסם כאן בשם חופש הביטוי
מגעיל שכמותך
כמה נעים מאחורי מסכת האנונימיות להיות הלוחם לניפוץ נביאי הבעל.
אני משוכנע שבחייך האישיים אתה איש רע וחוטא.
לא יתכן שאדם ירא שמים שומר תורה ומצוות יעשה מעשה שכזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 23:35 |
|
| |
סמל הצלב הוא אכן עמוס באסוציאציות שליליות לגבי כל יהודי.
וחבל שצריך להביע עמדה באמצעות פרובוקציה שכזו.
פשוט חבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 23:34 |
|
| |
טוב, אני רואה שיש אחידות דעים בנושא זה.
כפי שכבר כתבתי בהודעה שנמחקה, הדרך היחידה להלחם בעבודה זרה היא לפגוע באליל עצמו. גם כהדבר מעליב מאד, ואין פה עניין של ביקורת מתוך אהבה או מתוך שלום. עם אלילים לא עושים שלום, מנפצים אותם. זוהי היא דרכה של התורה להתמודד עם תופעות אלו, גם כשהם חודרות לתוך עם ישראל. לא יעזרו כל הדיונים עם החב"דניקים, כל עוד אנחנו לא מנפצים את האליל שלהם.
המטרה שלי היתה לזעזע את עובדי האליל הזה במכה אחת, ללא הרבה הסברים. כל בר דעת כיום מבין שעיקרי האמונה של חב"ד הפכו להיות עיקרי אמונה נוצריים.
מה לעשות שניפוץ הבעל פוגע ברגשות נביאי הבעל?
לגבי עניין הצלב, יתכן והייתי צריך לעוות את צורת הצלב. מכל מקום, השימוש בצלב זה גם פוגע ברעיון הנוצרי עצמו, ולכן לא נראה לי שמבחינת ההקשר ישנה בעיה בשימוש בסמל אלילי.
מיימוני:
לא קראתי את הספר.
אתה אומר שצריך לעשות דיון האם יש להתיר תמונות כאלו או לא, אבל האם אתה מזדהה עם הרעיון העומד מאחורי תמונה זו? האם אתה תומך בפרסומה?
תוקן על ידי - יאשיהו - 17/11/2003 23:41:16
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 23:22 |
|
| |
מיימוני יקר,
אחרי שגערת בביאליק ובברנר אתה ממשיך לומר לכותב את אשר יכתוב וליוצר את אשר יצור.
האם ראוי ליצור משטרת אומנות שכזו? האם מעיין היצירה ינבע במקום שבו משטרים אותה?
האם לא עדיף לשפוט אומן לפי מה שיצר, ולא לנזוף בו על שלא יצר את היצירה שיושבת בחדרי מוחנו ולבנו שלנו?
ולגבי שירו של מאנגר, הטיעון שישו הוא זה שהיה הקרבן ה"יפה" והאולטימטיבי לעומת יצחק שניצל, אינו המצאה של מאנגר, זהו עמוד יסוד בריטוריקה הנוצרית הפולמוסית כלפי היהדות - אתכם היהודים זה רק היה משחק, אבל אצלנו, אומרים הנוצרים, הקורבן היה על אמת.
[זו אולי הסיבה שבפיוטים רבים שנכתבו בעקבות מעשי הטבח של מסעות הצלב, הודגש עניין הקרבן האמיתי שמסרו יהודים. היה בכך כביכול סגירת חשבון עתיק, נורא ומדמם]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 23:09 |
|
| |
שחרית
הרשי לי לחלוק עליך.
אולי אי אפשר למצוא סמל מקביל, אך סמל רב תוכן לא פחות ואפילו יותר, מדוע לא?
אני מזכיר שיר של יצחק מנגר. אין לי את הספר לפני, אך השיר קצר. תוכנו שיחה בין אברהם ליצחק. אברהם עוצר משחיטת יצחק, בגלל שהוא רואה לפניו את ישו - שרק נזכר בדימוי, לא בשם - שהוא זה ש"יזכה" בעקידה, שיצחק נחשך ממנה. "לבש תוגתך בני ובוא חיש" כותב מנגר, "מותך היפה לאחר הוא שמור".
איני בא לומר שמה שיש בסמל הזה יש בזה, ובמיוחד איני בא להצדיק שימוש בסמלים יהודיים בצורה מחלנת (מוציאה לחול ולחולין), אך עובדה היא שיש כאן מקביליות, ומנגר הצביע עליה והשתמש בה.
ועוד דוגמא פעוטה מאד. באשכול אחר, מואדיב השתמש בדימוי הומוריסטי, והשווה את עצמו לקאטו הזקן, שקרא להשמיד את קרתגו, עד שהדבר עלה בידו. אילו היה בא להשתמש בדוגמא ממקורותינו, להבדיל, היה יכול להשתמש בדוגמה של ריש לקיש, שהגמרא אומרת עליו שעמד וצווח ככרוכיה למען הקש מסויים, "כל היום", אך לא נתקבלה דעתו.
הסמלים קיימים. צריך רק לאתר אותם. צריך כמובן בקיאות, אבל גם רצון טוב, ולא חולשת דעת בפני עולם עשיר של סמלים שהם זרים לנו, ושמא טוב שהם זרים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 22:42 |
|
| |
אונומתופאי,
אני חותמת על כל מילה שלך (אכן קשה להתווכח עם הדברים), אבל עדין עומדים דבריי על ההבדל המהותי בין השניים.
מיימוני,
קשה להתייחס אל מעשהו של אשר לב כאל שימוש במוטיב אומנותי חזק ככל שיהיה. בעצם השימוש בצלב ובמעשה הצליבה הייתה התרסה (כלפי אדם? כלפי שמיים?)והפגנה וביטוי לקרע בל יאוחה.
איך אמרו חכמי אוה"ע? "המדיום הוא המסר". בין אם דרכו של לב מקובלת עליך ובין אם לאו, שום סמל יהודי לא היה מעביר את התחושה שביקש ליצור אצל הצופה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 22:26 |
|
| |
אלי
אני סבור שצריך דיון על כל דבר לא מובן.
זו אחת הדרכים שבה אפשר להבהיר למי שאינו מבין את העקרונות שלנו.
אחרת, איך ידע?
***
מוישה וכולם
לגבי השימוש בצלב ומה שזה אומר -
אני מצטט מהזיכרון מהספר "אשר לב".
הגיבור, צייר בעל כשרון מופלג, מחפש לבטא את תחושותיו בנוגע לבית אביו. הוא רוצה להציג את אמו הקרועה בינו לבין אביו. והוא בוחר לשם כך בסמל שעליו התחנך בלמדו את אמנות הציור: הצלב.
הוא עצמו מסביר זאת, בכך שבמסורת היהודית לא מצא סמל אחר שיבטא בצורה כה מוצלחת את הרעיון שלו. רק כך.
אם לא היה עושה זאת, היה משקר, היה מעלים את המסר האמנותי שלו, היה מרגיש שהוא חוטא לעצמו, גם אם רק בודדים בעולם היו חשים בכך.
עד כאן מהספר.
אפשר להסכים או להסכים עם הקביעות ועם הערך.
אני למדתי משם, על כל פנים, שני דברים.
א. הפרשנות של סמל יכולה להיות שונה בין המתבונן למצייר. הצלב אומר לרבים מאיתנו שלילה מכל וכל. אבל יכול להיות יהודי שלמד את תולדות הנצרות ותולדות האמנות הנוצרית, והצלב שינה עבורו את משמעותו.
איני בא לומר אם זה טוב או רע, אלא לציין עובדה ולהאיר נקודה שנעלמת מעינינו בגלל ההסתכלות האוטומטית שלנו על הסמל הזה (שאני אכן מחנך לה, לאותה הסתכלות פוסלת אוטומטית, את ילדי, לדוגמא).
ב. כמדומה לי שההזדקקות למסורת הגויית כדי לבחור את סמל הצלב - בספר של פוטוק - מעידה על עוני. האם לא ניתן היה למצוא סמלים במסורת היהודית? נכון, המסורת האמנותית היהודית אינה מפותחת ועשירה במאות השנים האחרונות כמו אצל הנוצרים. אבל האם לא ניתן ליצור מחדש? האם אנו זקוקים לסמלים שלהם כדי לדבר בשפה אמנותית?
אני סבור שיש כאן חסרון גדול אצל אשר לב, אם לא אצל פוטוק עצמו.
(כמובן, זה יכול לנבוע מתוך חוסר הבנתי בציור - נקודה שאני מודה בה בפה מלא - אבל הטענה שלי אינה מתבססת על אמנות הציור, אלא על בחירת מוטיבים ויכולת הביטוי, וזה דבר אחר).
תוקנה טעות הקלדה
תוקן על ידי - מיימוני - 17/11/2003 22:43:10
 |
|
|
|
|
|