שורת הדין וקו היושר בשיתוף בכרטיס הגרלה

http://news.walla.co.il/?w=//467089
עם קצת שינויים.

לא השתתפת בכרטיס ההגרלה? תשכח מהזכיה
יום שלישי, 18 בנובמבר 2003, 7:47 מאת: אסף ברגרפרוינד, הארץ


אדם שתבע מחברו חצי מסכום זכיה בלוטו הפסיד בבית המשפט כיוון שלא השתתף ברכישת כרטיס ההגרלה. התובע, שניסה לאיים על חברו, חויב גם בהוצאות המשפט.


משה ושלום היו חברים טובים, שעבדו יחד בחנות רהיטים ששייכת למשה. בין השניים שררה מערכת יחסים של אמון שנמשכה שנים, עד להגרלת "היובל" ב-2001 של מפעל הפיס, שהפרס הראשון בה היה 50 מיליון שקל.

בפרס הראשון בהגרלת "היובל" התחלקו כמה זוכים, שכל אחד מהם קיבל 4.2 מיליון שקל. בין הזוכים עלה בגורל כרטיס שרכש משה ב-60 שקל. על הכרטיס היה רשום "שלום + מוסי" - שמותיהם של השניים - ואולם משה סירב לחלוק עם חברו את כספי הזכייה. לטענתו, לאחר שרכש את הכרטיס הציע למשה לשלם את חלקו בכרטיס (30 שקל) ולהיות שותף. לטענת משה מאחר ששלום לא שילם לו את הסכום הוא אינו מחויב להעביר לידיו מחצית מסכום הזכייה.

לשלום היתה גרסה אחרת. לדבריו, משה הסכים לשותפות ללא כל תנאי, ולכן הוא זכאי לקבל מחצית מסכום הפרס. בעקבות הזכייה התערערו יחסי השניים, וכשבועיים לאחר מכן הופסקה עבודתו של שלום בחנות. שלום הגיש תביעה לבית המשפט השלום בתל אביב נגד משה.


עדות התובע אינה "כנה וישרה"

לאחר שנתיים של התדיינות קיבלה אתמול השופטת את גרסת משה, שיוצג בידי עורכי דין. השופטת קבעה במפורש כי אם אחד השותפים לא שילם את חלקו ברכישת כרטיס הזכייה לפני מועד ההגרלה, אין הוא זכאי לקבל את חלקו ברווחי הזכייה אם הכרטיס זוכה.


בהחלטתה התייחסה השופטת למסע לחצים שהופעל על משה מצד שלום לשלם לו את כספי הזכייה, בין היתר באמצעות אדם המכונה "איציק", שמתואר על ידי השופטת "כדמות שהפעילה את מלוא כובד משקלה ומוראה על משה". אותו איציק הציע לו להעביר לידיו של שלום 300 אלף שקל, כדי שיוותר על טענותיו כלפיו.

משה כבר היה מוכן לשלם את הסכום כדי שיניחו לו, ואולם שלום לא ניאות בסופו של דבר להסתפק בסכום הזה. גם השופטת לא הסתפקה בדחיית תביעתו של שלום וחייבה אותו - לאחר שקבעה כי עדותו אינה "כנה וישרה" - לשלם למשה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 75 אלף שקל.

---------

מה דין התורה ומה היושר ואיך היה בן ישיבה מתנהג?

שאלה נוספת ובסיסית יותר היא אם לפי ההלכה מותר להשתתף בהגרלות כאלו.

הגר"ע יוסף למשל פוסק שאין לרכישת כרטיס הגרלה תוקף משום דהווי אסמכתא דלא קניא (ויש שחלקו).

הרב מיימוני,
לענ"ד, כיון שכתיבת שם השותף ע"ג הכרטיס היתה (מסתמא) לאחר הקניה, הרי שאינה מועילה להצביע על כוונתו בעת הקנין.

אוי לשכן ואוי לשכנו

יענטע

השאלה היא פשוט של מי הכרטיס הזוכה.

אם הראשון קנה את הכרטיס עבור שניהם, הרי שבשעת המשיכה של הכרטיס הוא נקנה גם לשני, ודמי חלקו בקניה הם חוב. ואז הוא זוכה בחלקו בפרס מיידית. גם אם לא שילם כלל את הכסף.

אם הראשון לא קנה את הכרטיס עבור שניהם, אז אין די בכך שהשני ירצה לקנות חצי כרטיס במועד כלשהו קודם ההגרלה, ואין די בכך שהראשון ירצה לזכות לו, הם זקוקים גם למעשה קנין, ובדרך כלל אנשים אינם מודעים לכך ואינם עושים זאת. ואם אין קנין - הרי זה לא קנה.

השאלה היא מה היה בדעתו של הראשון בשעת משיכת הכרטיס (או הגשתו בדוכן). מסתבר שהוא נתן אותו סתם, ואז זה תלוי מה היה ההסדר ביניהם עד לאותו יום, כי מסתבר שהמשיך באותו קו.

כמובן, אם היה בדעתו, באופן החלטי, שאין הוא חפץ להמשיך בהסדר הקניה המשותף תוך תשלום לאחר זמן של המחצית מידי שותפו, אלא הוא רוצה את הכסף מייד, ורק אז יעביר בעלות על חצי כרטיס, אזי באמת אין כאן שותפות.

מסתבר לי שאם כתב על הכרטיס את שם שניהם, זה סימן שהיה בדעתו לשותפות. אבל קשה לשפוט על סמך דברים שמובאים בשטחיות בעיתון.

שאלה נוספת היא מה קורה אם הקונה הראשון טוען שלא התכונן להקנות הפעם, למי מאמינים ועל מי נטל ההוכחה. ויש מקום לעיין בזה, ויבואו חכמי הפורום ויכריעו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו