כת האובייקטיביזים (מוקדש באהבה למעריצי "

http://www.2think.org/02_2_she.shtml

בלינק המצורף מופיע ביקורת על תנועת האובייקטיביזם שמיסודה של הפילוסופית איין רנד . הכותב מתאר כיצד הפילוספיה המונוליטית והאבסולוטיסטית של הפילוסופית האמורה הביאה להתהוותה של כת מסביבה . הפילוסופיה של איין רנד מקדשת את החיים על פי השכל והכנסת קריטריונים אובייקטיביים כביכול לכל תחומי החיים .

להלן קטע (במודגש) מדברי נתנאל ברנדן, מי שהיה תלמידה הנחשב ביותר של הפילוסופית והסתכסך אתה על רקע אישי , על עיקרי האמונה שאפיינו את הכת . תרגמתי את הקטע הזה כדי שנוכל ללמוד ממנה עד היכן אפשר להתדרדר מהערצה לא ביקורתית של יכולת השכל ומבטחון עצמי מופרז , שהיא אף פעם לא מדה המעידה על אינטלקטואליות אמתית . עד כמה שזה נשמע אירוני , הדברים הבאים היו עיקרי אמונה בשביל אנשים שטענו שהדבר הכי לא מוסרי בעולם הוא חיים שלא על פי השכל !!

'איין רנד היא האדם הגדול ביותר שחי מעולם .

'מרד הנפילים' (ספר שחברה איין רנד- מצו"נ)הוא ההישג האנושי הגדול יותר בתולדות העולם .

איין רנד , בזכות גאונותה הפילוסופית , היא הפוסקת האחרונה בכל הנוגע למה שרציונלי , מוסרי או ראוי לחיי אדם עלי אדמות .

ברגע שאדם מכיר את איין רנד ו\או מתמצא בעבודתה , ערכו ומעלתו קשורים אינהרנטית לעמדה שהאדם נוקט ביחס אליה או לעבודתה .

אדם איננו אובייקטיביסט טוב אם איננו מעריץ את מה שאיין רנד מעריצה ומתעב את מה שאיין רנד מתעבת .

אדם איננו אינדיבידואליסט עקבי אם הוא איננו מסכים עם איין רנד בנושא מהותי כלשהו .

מאחר ואיין רנד קבעה שנתנאל ברנדן הוא 'יורשה האינטלקטואלי' , וחזרה והצהירה עליו שהוא הפרשן האידיאלי לתורתה , הרי שיש להעריצו במדה לא פחותה כמעט מאשר את איין רנד .

אבל עדיף שלא לומר את הדברים האלה במפורש (חוץ מאולי שני הסעיפים הראשונים ) . כל אחד צריך להתעקש תמיד שהגיע לדעותיו באמצעות השכל בלבד .'


תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 19/11/2003 17:24:38

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 19/11/2003 17:27:57

חבצלת,

לגבי היחס לנשים נראה שהיא שינתה את דעתה בספר הבא וגם מעמדתה שאכן ראויה להוקעה בספרה הראשון יש ללמוד על מנטליות העבר המשתקפת גם בתורה ובתביעת תמר את אמנון שלא לשלחה. [כנושא ראוי לכך אשכול נפרד, בבקשה חבצלת.]

לגבי הקשר רציו-מוסר, כנראה שגם את משתמשת במלה רציונלית גם למה שאינו אמת ונכון, אבל לא ייתכן כזה דבר שראוי ונכון להתנהג בצורה מסוימת וזה לא רציונלי. כך התרגיל בסוגריים שניסה מצו"נ: "(אם לא הוכרע עדיין לשלילה נושא של בסיס אובייקטיבי למוסר)" גם נובע מזה. הרי למלה מוסר את המשמעות המיוחדת-אחידה שלה, הרי שזו תהיה הבסיס האובייקטיבי המתחלק לצורות שונות. [אך נניח את זה כ"סוב-ויכוחיציע" באשכול אחר.]


מצו"נ,

המעלה ברעיונות איין ראנד אינה בהבאת חידוש הבלתי ידוע אלא בהזכרת הידוע בעוצמה ממוקדת ובזה יש אכן דמיון למה שעשה המסל"י בתחום האתיקה!


תוקן על ידי - ווטו1 - 20/11/2003 16:09:40

הוי חבצלת,


אבוקת האור בתוך החושך הגדול.


תודה

קול התור

כפי שכתבתי כבר בהתחלה אינני האיש שיכול לבקר את הפילוסופיה של איין רנד מאחר ולא למדתי אותה בעיון. פתחתי את האשכול כדי לדון בהיבט השיווקי של הפילוסופיה שלה ושל פילוסופיות דומות . מכל מה שקראתי , הן מחסידיה כאן בפורום הזה , הן מחסידיה המסבירים את תורתה ברחבי האינטרנט ,הן מציטוטים ממנה , הן ממבקריה והן מתלמידיה , אני יכול לומר די בוודאות שיותר משהאובייקטיביזם היא פילוסופיה הרי היא אופי . אני גם לא למדתי סיינטולוגיה בעומק ובכל זאת מספיקה היכרות שטחית כדי להבין את טיבה (אני לא מתכוון להשוות) . ועל האופי הזה אני רוצה לדון כי אני חושב שלמרות שבעלי האופי הזה מכריזים על עצמם כרציונליסטים מושבעים הרי שבצורת מחשבתם ובגישתם הם מוכיחים את ההיפך . (אינני מתכוון במלה אופי לדבר על משהו אישיותי חלילה אלא על גישה מסויימת לחיים ולפילוסופיה )


בכל הדברים שייחסת בתגובתך לאיין רנד לא מצאתי רעיון מקורי (לבד מאחד) . כל הנקודות שהזכרת הם עמדות שננקטו בידי פילוסופים שונים ונידונו רחבות . מאז סוקרטס הפילוסופיה התקדמה קצת מעבר להבעת העמדות הללו . לגבי ה'הוכחה' שלה שלא יתכן יותר מאמת אחת הרי זה דבר טריוויאלי . אין כמעט אף אחד שטען אי פעם שאפשר להניח דבר והיפוכו . השאלות שנידונו הן האם יש בסיס אובייקטיבי יחיד למוסר ואת זה היא לא הצליחה להוכיח עד כמה שקראתי (ואת זה קראתי). כי אי אפשר להסיק דבר כזה ממשפטים מעורפלים כמו 'הקיום קיים' ו'א זה א' . היא לא עמדה על התובנה הפשוטה שis does not imply ought . בינתיים הנושא של בסיס אובייקטיבי למוסר היא עדיין שאלה פתוחה (אם לא הוכרעה עדיין לשלילה ואכמ"ל) . בנוסף לכך היא וחסידיה מתעלמים מהאפשרות הלוגית שיש יותר מדרך אחת לממש את אותה מטרה .

הרעיון המקורי היחיד שיש בדבריך הוא : 'בין אנשים מוסריים אין ניגודי ענינים' . ואכן עד כמה שידוע לי ההנחה המרכזית של כל הפילוסופיות המוסריות היא שישנם ניגודי עניינים . החידוש הגדול של איין רנד היא שמוסריות זהה לאנוכיות (רציונלית כמובן) . אלא שספק גדול עם הרעיון הזה יכול לעמוד ברוח מצויה .


תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 20/11/2003 12:39:13

אני עוקבת אחרי הדיון שהתפתח, ובגדול אין לי כמעט מה להוסיף על מה שכבר כתבתי בעניין (באשכול הסמוך), אך אחדד נקודות ספורות:

ראשית, משנתה של איין ראנד מעניינת תמיד, והיא גם אטרקטיבית בגיל צעיר, כשהחיים אינם לובשים את המורכבות הכרוכה בהתבגרות. קל להיות רציונליסטים כשאין מחוייבות למשפחה, ילדים, כשתפיסת המוסר האישי בחיתוליה. כשהעולם הוא בצבעים של שחור ולבן.

התורה שלה אינה כוללת כל אלמנט של חמלה. חברה, לעניות דעתי, אינה חברה ראויה אם אין בה חמלה, אם אינה יודעת להגן על החלשים בה. זהו איננו רק עניין שבצדקה, אלא גם שבצדק, וחברה צודקת היא חברה בריאה והגונה, דבר המיטיב לא רק עם החלשים, אלא גם עם החזקים.

צוטט כאן "תהליך רציונלי הוא תהליך מוסרי". זה אכן יסוד היסודות של התורה הרציונליסטית, וכל הרע בה מגולם במשפט הזה. הוא פשוט אינו נכון! אגואיזם ושימור עצמי פיסי, למרות שהינם רציונלים לכאורה, אינם תמיד מוסריים. כל מי שאהב והרה והחזיק בערך רעיוני זה או אחר בחייו חייב להסכים.

ונקודה חדשה, שלא ארחיב עליה מאחר שאת הספרים קראתי לפני זמן רב (כשהייתי בגיל המתאים..) ולכן פרטי פרטים אינם זכורים לי כבר, וגם מאחר שאיני יודעת כמה ירצו חכמי הפורום לדון בה, היא תפיסת איין ראנד את הנשיות, ואת המיניות הנשית. למרות שהיא מציגה גיבורה חזקה ודעתנית, לכאורה, ברי לקורא שאין קיומה שלם ללא גבר חזק [וחזק ממנה, כמובן] לצידה, והוא משיג את חפצו איתה בדרך של כיבוש אלים, שתוך ביצועו הגיבורה "מגלה" את טיב רגשותיה האמיתיים. זוהי סיבה מספקת שלא לקרוא את הספרים. כל מי שמסוגל לחשוב שאונס, או כפיה בכוח, הם דרך לגיטימית ליצירת קשר רומנטי, משהו פגום בדרך המחשבה שלהם, והם ראויים לכל הוקעה. כשאשה כותבת סלידתי גוברת. ובעיני זו סיבה מספקת שלא להמליץ, למשל, לבנותי לקרוא את הספרים, למרות שאותי כאמור הרשימו מאד בזמנו.

מציץ, ההוכחה שהבאת, להנחה כי לא ייתכן במשך דור להגיע אל האמת בהקשרים המדוברים, אינה מוכיחה על המצב בעצם, אלא על פי נסיון שיכול להשתנות. אבל הבנתי מה אתה רוצה לומר, ודי לי בזה.

כל טוב

כבר הפסקתי לכתוב בפורום הזה, אך שלחו לי לינק לאשכול ואני חייב להגיב.
בתור אחד שקרא ספרים רבים של איין ראנד שר"י, ובתור משתתף בשיעורים של מפיצי האובייקטיביזים בישראל (שכ50% מהם חזרו בתשובה!) רציתי לתקן פה מספר הנחות שגויות.

איין ראנד כתבה פילוסופיה מחודשת (לטענתה היא לא המציאה דבר) על בסיס הפילוסופיות של אריסטו, והפילוסופים הקפילטליסטים ליברלים של המאה ה19. אך היא הקצינה את עמדתם עד הסוף.
הפילוסופיה מאד רציונלית ומהווה לכאורה מערכת סגורה שאי אפשר לסתור אותה, ואכן בכל הויכוחים עם הפילוסופים האחרים ידם של האובייקטיבסטים היתה עליונה. הפילוספופיה מתייחסת למטפיסיקה , אפיסטומלוגיה, פוליטיקה, אסתתיקה ואתיקה.
וערונותיה הם : מטפיסיקה - רק היש קיים ואין קיום של ישויות שלא ניתן לתפוש אותם על פי השכל (בקיצור אתאיזם מוחלט) היש קדם לתודעה.

אפיסטומולגיה - תורת ההכרה - הרצון של האדם נובע מהכרתו השכלית ולא מניע אותה. אין תודעה מעל השכל.

פוליטיקה - קפיטליזם טהור - אין כלל מיסים ואין כל התערבות של המדינה מלבד בטחון ומשפט.

אסתתיקה - אמנות צריכה להראות את הראוי להיות ובעלת סדר מופתי. (מוצרט היה אובייקטיביסט לדעתה)

אתיקה - אדם חי רק למען עצמו ולא דורש מאחרים שיחיו למענו.

מספר ציטוטים נבחרים :

אני נשבע בחיי ובאהבתי אותם כי לעולם לא אחיה למען אדם אחר וגם לא אבקש מאיש לחיות למעני.

אם נופל עץ רקוב מפגיעתו של ברק זו אינה אשמתו של הברק.

מרבית בני האדם עושים מאמצים גדולים כדי לשכנע את עצמם שיש להם כבוד עצמי, וברור שהחיפוש אחר כבוד עצמי מוכיח על חסרונו.

שאיפת היוצר: כיבוש הטבע; שאיפת הטפיל: כיבוש בני אדם.

בין אנשים מוסריים אין ניגודי ענינים.

אין סתירות במציאות.

כדי לומר "אני אוהב" על האדם לדעת לומר "אני".

אהבה איננה הקרבה עצמית, אלא אישורם העמוק ביותר של צרכיו וערכיו של היחיד.

פושעים הם מיעוט קטן בכל תקופה והנזק שהם גרמו לאנושות הוא קטן מאוד בהשוואה לשפיכות הדמים, למלחמות, לרדיפות, להחרמות, לשיעבוד ולהרס הכולל שבוצעו על-ידי ממשלות.

מודעות איננה מצב סביל, אלא תהליך פעיל. בכל מקרה, המודעות מושגת באמצעות פעולה מתמדת.

תודעת האדם היא האיבר החי הפחות ידוע מן השאר וזה שמתעללים בו בצורה הקשה ביותר.

בחירה איננה יוצא מן הכלל של חוק הסיבתיות; זהו סוג של סיבתיות.

דבר אינו מוענק לאדם עלי-אדמות זולת פוטנציאל וחומר שבאמצעותו הוא יכול לממש אותו.

האדם הוא מין החי היחיד המחזיק בכוח לפעול להשמדתו העצמית - וזו הדרך שבה פעל במשך רוב ההסטוריה.

לאהוב פירושו להעריך - ואדם שאינו מעריך את עצמו, איננו יכול להעריך שום דבר ואף אחד.

האדם איננו יכול להתקיים, כמו חיה, על-ידי פעולה בטווח הרגע.

תהליך רציונלי הוא תהליך מוסרי. אין בנמצא שום צורת מסירות גדולה יותר, נאצלת יותר וגיבורית יותר, מפעולתו של האדם המקבל על עצמו את משא האחריות לחשוב.

סימן ההיכר של אדם ישר הוא שאדם כזה מתכוון למה שהוא אומר ויודע למה הוא מתכוון.

הרוע הוא חסר אונים.

מחשבה היא המעלה הטובה היסודית של האדם, אשר ממנה נובעות כל שאר מעלותיו.

הנשק היחיד המאפשר לרע לנצח הוא נכונותו של הטוב לשרתו.

אף אדם אינו רשאי ליזום שימוש בכח פיסי כנגד בני-אדם אחרים. לבני-אדם יש זכות להשתמש בכח פיסי אך ורק כתגובה.

מושג זכויות היחיד הן האמצעי להכפפת החברה לחוק מוסרי.

לאדם יש זכות לחיות, אך אין לו זכות ליטול את חייו של אחר. יש לו זכות להיות חופשי, אך אין לו זכות להפוך אדם אחר לעבד.

המטרה איננה מקדשת את האמצעים; אי-אפשר להבטיח את זכויותיו של אף אחד על-ידי הפרת זכויותיהם של אחרים.

חוק אובייקטיבי מגן על חופש האומה.

תפקידה היחיד של ממשלה בחברה חופשית הוא הגנה על זכויות-האדם.

אדם יוצר מונע על-ידי הרצון להשיג, לא על-ידי הרצון לגבור על אחרים.

מעריצי האדם הם אלה אשר רואים את הכח הגלום הנעלה ביותר שלו ונאבקים להגשימו. בני-אדם אלה מקדישים עצמם לרוממות הערכתו העצמית של האדם ולקדושת אושרו עלי-אדמות.

האמנות איננה מלמדת - היא מראה; האמנות מציגה את המציאות המלאה של תכליותיו הסופיות של האדם.

במאבק אינטלקטואלי אינך צריך לשכנע את כולם: ההסטוריה נעשית על-ידי מעטים.

כשאמות, העולם יהיה זה שימות - לא אני.

האמנות היא הטכנולוגיה של הנפש.

מצבו הנוכחי של העולם אינו הוכחה לחוסר האונים של הפילוסופיה אלא דוקא לכוחה הרב; הפילוסופיה היא זו שהביאה את בני-האדם למצב הנוכחי ורק היא תהיה זו שתחלצם ממנו.


הפילוסופיה שלה לדעתי ממשיכה את העבודה הזרה הגרועה ביותר של היוונים שהפכו את האדם לאל.
ולכן אני רואה בזה רשעה. אך ההוכחה שלה שלא יתכן יותר מאמת אחת היא זו שגרמה לי ולעוד חצי מחברי הקבוצה לחזור בתשובה.

כיוון שללא חיפוש וקביעה זאת הכל לגיטימי ואין בכלל כל סיבה לבדוק מה האמת.
ולכן לא הייתי אומר שהפילוסופיה שלה סוגרת את האפשרות לביקורת ובדיקה מחודשת.
כמו כן הקבוצה ממש לא היתה כת.

לסיכום בעולם שאין בו דבר מעל השמש ואין כלום מחוץ לטבע, הפילוסופיה מתאימה והגיונית אך ברגע שיודעים שיש מנהיג לבירה ויש פה השגחה עליונה ויעוד לעולם אז כל הכללים משתנים.

קנה מידה נפלא!

ניתן לשמוע אותו משפט ממש מהרבה בני אדם. אבל אצל האחד זה בא מחשיבת כמה דקות ואצל השני זה בא מחשיבת אלפי שעות. לראשון זו ספקולציה ולשני זו אינטואיציה (במובן הפילוסופי).

ניתן לשאול כל שאלה לילד ולמבוגר ויהיו הרבה ילדים שישיבו כמבוגר הצודק, אבל מבחינתם זו לא אינטואיציה אלא ספקולציה. רק כאשר נשמע את הטיעונים והשיקולים שהביאו לתשובה, אז נדע אם היתה התחשבות מקיפה או לא!

לגבי הפיסקה האחרונה זוהי עובדה אמפירית שנלמדת מהנסיון . המבחן האם מישהו הבין באמת את המורכבות של שאלה פילוסופית הוא האם הוא מקבל תשובה פשטנית שחשבו עליה עשרים דקות או לא .

מציץ

(רציתי לכתוב שוב ומצחיק בגלל הפיסקה האחרונה שלך בהודעה האחרונה ליוסף, אבל באישי קיבלתי על הראש בגללך )

בשביל האזרח ק נראה שעדיף לו לבלוע צפרדע מלקרוא בעיון את איין רנד, אבל עבורך לא נראה לי. אני משוכנע שזה יעזור לך בלימוד השס לא סתם. אבל יכול להיות שכדאי לדבר עם הבקיאים בספריה כדי לדעת מה כדאי לקרוא מתוך הדברים שלה. באישי אוכל להמליץ לך על בקיא כזה שמי שמכיר אותו אישית יודע שאינו חסיד עיוור ו'כתולוג' וכו'.

בפיסקה האחרונה בהודעה הקודמת כתבת בהחלטיות שאי אפשר להשיג תשובה לשאלות הפילוספיות העיקריות בזמן הדל המוקצב לאדם. מנין לך?

יהוסף

שאלת אם אני יכול להוכיח את מה שכתבתי - "כדי להאמין בפילוסופיה כוללנית ומוחלטת חייבים להתעלם מהעובדה ששאלות הפילוסופיה הם שאלות מורכבות מכדי שניתן יהיה לבררם בירור סופי בתקופת חיים אחת (ואפילו עשרה)"

ההוכחה מאד פשוטה . אם אדם מאמין בפילוסופיה כוללנית ומוחלטת הרי הוא מאמין שיש בידו תשובה לשאלות פילוספיות העיקריות . ולא רק זאת אלא שהא מאמין שתשובות אלה ברורות ומובנות מאליהם ואין מקום לאחרים . ואם כך הרי שהוא מתעלם מהעובדה שאי אפשר להשיג ידע כזה בזמן הדל המוקצב לו .

בוגי

בנוגע לפלורליזם כתבתי תגובה בלינק שסיפקת .

ואם ספרי איין רנד יעזרו לי לגמור את הש"ס יותר מהר אני מוכן גם לזה (אני מוכן אפילו לבלוע צפרדע) .

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 20/11/2003 0:54:18

וגם לפה הוא נדד, הויכוח ..

מציץ, דברים נכוחים (בעיקרם)