| נשלח ב-22/11/2003 21:53 |
 |
| |
שרים לאישה הנכנסת לעולם התורה (רות קלדר
הנה שלושה שירים שכתבה רות קלדרון, אני חושבת שהם מעניינים. בעיקר מעניינים כפתח לדיון.
אשמח לשמוע את דעותיכם,
אבל קודם אזהרה - יש בשירים דימויים שאולי עשויים להיות לא נוחים לחלקכם, אנא קחו זאת בחשבון והחליטו אם לקרוא אם לאו:
אני שמלתי
אני
שמלתי
חידוש גדול בהעולם
ראשונים ואחרונים
מרימים גבות סבוכות במכחוליהם
כדי להיטיב לראות:
מאי האי?
דיבורים מתחילים משתתקים בבהלה
ברייתות קטנות נמלטות אל מתחת לדפים
"היא הנותנת" לוחש המהרש"א למהר"ם
ונאנח.
רש"י מתבונן בי
רש"י מתבונן בי:
"פנים חדשות"...
... "מעולם לא למדו אותי ככה"...
הוא מודה, ומסמיק.
"אף פעם לא שאלו אותי
ברכות כזאת
מה קשה לי"...
... "אם את יכולה להמשיך ללטף
קצת למעלה.
כבר לא קשה לי כלום"...
שבת כלה
קידוש רך
כמו פיתוי: בואי כלה
גם אנחנו כלות נפשותינו:
ולבושינו לבן.
בציעת החלות בעדנה. את זורה
את המלח לא על פצעי החלה כדרך הגברים
אלא כליטוף לבן על לחיה
אני נרגעת.
והבדלה. אני מחזיקה נר בגובה החתן
ואת בשירה בהירה חדשה לאזניי שמה גבול לקודש.
שבת והשבוע החדש כזוג צעיר
שאיננו נותן ידיים עומדים איתנו במטבח
אנחנו מריחות בשמים פשוטים
והנר מטפטף על ידיי.
תוקן על ידי - שחרית - 22/11/2003 21:55:46
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2004 19:55 |
|
| |
"זמן מה אחרי ההרצאה לא משה מהראש התמונה של האשה העדינה למראה, בת 60, המלמדת רבנים - רושם שיתחזק בסוף השיעור, למראה הגברים המתגודדים סביבה ומחכים למוצא פיה. זורנברג עצמה, מרצה מבוקשת בקהילות יהודיות ברחבי העולם ומורה למאות תלמידים, מסתייגת מהתהילה. היא אינה סבורה שהשיעורים שלה נועזים או יוצאי דופן. לא בעולם האורתודוקסיה המודרנית על כל פנים, היא חוזרת ואומרת בצניעות.
אבל בכריזמה השקטה שלה זורנברג היא בהחלט פורצת דרך. תופעת הלמדנות הנשית צצה רק בשנים האחרונות במילייה האורתודוקסי, הירושלמי, שבו היא חיה ופועלת, והיא מיוחסת לנשים צעירות ממנה, לרוב בוגרות מדרשות. זורנברג היא נציגה לדור שמרני וסגור יותר."
מתוך כתבה על ד"ר אביבה זורנברג.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=474821&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2004 23:26 |
|
| |
מואדיב,
תודה לך.
לא אני חיברתי את השירים, אבל אני אוהבת אותם מאוד.
שניהם מאפשרים לנו לראות את ה"בלתי נראים" ולשמוע את קולם.
השיר השני נותן מעין הסבר פסיכולוגי (מרגש ברגישותו) למחלוקת על התפילין - אני חייבת להודות, שהוא מצא חן בעיני בגלל החידוש הזה: נקודת מבט שונה וייחודית.
השיר הראשון פשוט עצוב, אם כי יש בו תקווה, כי הוא הופך אותנו, הקוראים, לחלק מהתיקון, בכך שהוא משתף אותנו בהצפת הכאב ובהפיכתו לנראה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2004 21:10 |
|
| |
.
אמשלום תודה  .
שני השירים חזקים, אם כי הביקורת בהן מופנה כלפי שני מקרים שונים במהותם, וייקל עלי להזדהות עם הראשון – בו יש ביקורת כלפי אמירה המעידה על אומרה ועל סביבתו התרבותית – יותר מאשר לגבי השני.
יש לזכור כי תינוקות בימי הביניים לא חותלו באמצעים כאלו שיש היום, וכנראה שרובם היו צואים רוב הזמן.
ועדיין, שוב, תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2004 20:21 |
|
| |
שני השירים מבצעים מהלך אחד לתבוע מרש"י כפרשן ופוסק לחיות את דבריו כאילו הם קוראים במציאות שלו. דומני שהתרסתה של רוחמה וייס היא בעייתית אל אף היותה חשובה.
(חשובה שכן ראוי לנו להיות רגישים לאיך דברים נשמעים, גם אם אין כוונתינו לכך, צריך להיות רגיש לאיך יבינו)
דברי רש"י כמדומני מעידים על קשר פחות אינטנסיבי בין אבות לבנותיהם וכל כך למה , כי האב אינו מצוי אצלה, ממילא בבנותיו של רש"י לא היה שייך הדבר. ועיקר הדברים רש"י מבאר את הגמרא וזו קובעת כי המשנה נקטה לשון בנים בדווקא וממילא צריך לבאר מדוע דווקא בנים.
רש"י מסכת שבת דף סו עמוד ב
שאין האב מחבבן כל כך מתחילתן שיהיו מגעגעין עליו.
ולעניין השיר השני:
רבינו תם הקטן היה עולם ומלואו וגרם קרוב לודאי שמחה רבה לאביו אמו וסבו , אך כלום אומר הדבר כי פסול להתייחס אליו כמי שאינו שייך לזמן קריאת שמע בייחוד בעולם נטול מגבונים וחתולים חד פעמיים.
אפשר לבקר את השפה אבל האם בהכרח יש פסול בהנהגה, מה גם שהיא תחומה ביותר קריאת שמע ותו לא, רגע אחד שבו מתייחדים עם בורא עולם ואז גם הזוהמה הארצית החיננית אינה שייכת.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2004 17:50 |
|
| |
בחזרה לתחילת האשכול - שני שירים של רוחמה וייס, מתוך ספרה החדש "שמירה".
קינה על בנות רש"י
בן שיש געגועין על אביו נוטל רצועה ממנעל של ימין וקושר לו בשמאלו. [בבלי שבת, סו ע"ב]
געגועין - ברמור"ט (אהבה יתרה) מגעגע עליו ואינו יכול ליפרד ממנו, ורפואה זו לא שייכא בנקבות, שאין האב מחבבן כל כך מתחילתן שיהיו מגעגעין עליו. [רש"י על אתר]
איך ישבו מרים, יוכבד ועוד אחת, שלא הושאר לה שם
כך למדנו בבית הספר לבנות
ישבו לילה, לילה, לאחר שנסתלק אחרון התלמידים
מזגו חמין לאבא, לטפו את מלותיו
כתבו את פרושיו.
בכֹחות אחרונים, בעינים אחוזות פִּהוק
כתבו באהבה, בגִעגוע,
גם פרוש זה האחרון.
ואינו מגעגע עליהן?
ואין לו אהבה יתרה?
ואין לו רפואה ששיכת בנקבות?
נִגזר עליהן לכתוב ולהמתין
בידים כבדות ובגִעגוע שאין לו מענה
להמתין שיחבבן בסופן
שיום אחד אולי יגעגע, אולי ישמע גִעגוען
עם בוא נכדיו רבנו תם והרשב"ם
זכותם תגן עלינו.
***
שוב עם רש"י
פעם אחת היה תינוק אחד מורכב על כתיפו של רבי בבית הכנסת. הגיע לקרות קריאת שמע אמר להוציא התינוק מעליו,משום דסתם תינוק באשפה, ואין ראוי לקרות קריאת שמע אצלו. [ספר האורה לרש"י, ב, קלג]
ודאי היה זה רבנו תם הקטן
שישב לו על כתפיך, התערסל בנדנודי תפִלה
לִטף זקנך מלבין
שִחק בטוטפת בין עיניך -
תפִלת רש"י בסנטר רבנו תם.
ופתאֹם, כהרף, בהלה
הילד לא ראוי יותר. לא נער, לא
שעשועים, לא נכד תם על כתפי הסב המתפלל
רסיס של מחשבה רעה
ועל הילד הנחשק נגזר להיות תינוק צואֶה. אשפה.
והילד יהא לאיש, למוד תשוקה ובהלה
הוא עוד יגמֹל על העלבון
על הכמיהה הפעורה
בזעקת כאב של "שמע" ו"אם שמֹע"
שבתפִלה שברֹאשִי
תפִלת רבנו תם.
תוקן על ידי - אמשלום - 21/07/2004 17:56:33
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2004 14:40 |
|
| |
אמשלום ,
בלימוד סתם אני לא חושב שצריך להיות כ"כ ב"ראש אחד" , ואולי אפילו להפך , השוני יכול לחדד הרבה דברים ולהועיל . (אם כי גם כאן צריך איזהשהוא בסיס ושפה משותפת , אחרת השיח יהיה עקר)
כשמדובר בבני זוג כיון שזה חלק ממערך שלם של חיים , שמצריך גם הכרעות הלכה למעשה , (למשל בנוגע לחינוך ילדים וכו') זה נצרך יותר לדעתי ,
אם כי גם כאן יש חשיבות לשוני וליחוד של כל צד .
למען האמת אני לא רואה חשיבות כ"כ בלימוד בין איש לאשתו , רק חושב שאם לשניהם יש רמת הכרות וידע מסוים בתורה , הדבר יכול להרחיב את העולם המשותף שלהם , גם לאפיקים ערכים-רוחנים יותר . אבל זה קצת חורג מהענין , ותלוי בגורמים נוספים .
לעניננו עיקר טענתי היא שכיון שבתורה לימוד מוביל להוראת דרך וגם להלכה למעשה ממש (לפחות במקומות שאני מכיר . ) , אם מדובר בשני אנשים , שחייהם קשורים זה בזה בקשר מהותי , צריך בסיס הסכמה רחב הרבה יותר , ואם לשניהם יש דעות מאד מוצקות בכל נושא , יתכן מאד שזה יגרום למחלוקות מזיקות , במקום לבנין . בעוד שבתוך חברה גדולה , שכל אדם חי את חייו , אפשר לכלול דעות מנוגדות בתכלית , ולהבין שגם לדעה השניה יש ערך ו/או משמעות למרות שביחס לחיים שלך היא לא מתאימה , ואולי ממש הרסית .
(יש דעות שלטעמי גם בחברה גדולה לא יכולים/ראוים להיכנס , בכל אופן נראה פשוט שכאן המנעד רחב הרבה יותר )
יום נעים .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2004 10:22 |
|
| |
במקרה עשינו אתמול קצת סדר בבית, ומצאתי את הציטוטים משיחת האדמו"רים מלובביץ' ומבעלז. השיחה התקיימה בג' באדר ב' תשמ"א. הדוברים מסומנים ב-ל' ו-ב'.
ל: אמרתי פעם בנוגע ללימוד הבנות, כי מרגע שבנות מחוייבות גם הן באהבת ה' ויראת ה', כי הרי זו מצוות עשה שאין הזמן גרמא, הרי שבמצוות "ואהבת את ה' אלקיך" ו-"את ה' אלקיך תירא" הן מחוייבות בדיוק כמו הבנים.
... לגבי הבנות נשאלת השאלה, מדוע אין הן מחוייבות בתלמוד תורה? במילא כאשר הן יושבות ללמוד חסידות, אין שאלות בזה - שזהו שמא וזהו ברי; כי זה שהן לומדות תורה זה כדי לדעת איך לקיים את המצוות של אהבת ה' ויראת ה' - הרי הן צריכות לקיים את לימוד התורה [הנוגע להן]; על דרך כמו שאר ההלכות של שאר הלימודים.
ב: הגמרא אומרת שלגבי בנות לא שייך את פשטות המצווה, אבל לא הלימוד, "כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות".
ל: [מסביר באריכות שאין ידיעה ללא העמקה].
ב: אם כך לשיטת הרבי צריכות בנות ללמוד גם משניות וגמרא?
ל: משניות גם הן הלכות, בזה אין ספק שלומדות. בנוגע לגמרא, בשעה ששאלו אותי עניתי שצריכות ללמוד את הגמרות הקשורות בהלכות הצריכות בחיהן, גמרות הקשורות לשבת, גמרות הקשורות לברכות וכו'.
ועוד אמרתי להן: אין הכוונה שהדבר יהיה בעיניהן כחדשות, ההיפך: כשלא ילמדו את זה איתן בבית הספר - הרי בין כך ובין כך ילמדו, אבל אז לא נדע ממי ומאילו ספרים.
בימינו כבר אין מחזיקים את הבת אצלנו בבית, ואז בכל פעם שהיא הולכת לעשות משהו היא שואלת את אמה או אביה אם זה מותר או אסור. אנו חיים בזמן שהיא שואלת את חברתה, וכפי שנוהגת החברה נוהגת גם היא. או כשהיא הולכת לבית הכנסת להתפלל, היא פוגשת נערות שונות, ושואלת אותן מה למדו.
ובשעה שהיא יודעת שהיא למדה משהו, ועל זה יש גמרא - אינני מאמין שישנה בת אחת ויחידה שאפשר להעלים אותה ממנה, אלא אם כן לא שייך לגביה הבנה והשגה. אבל אם שייך לגביה הבנה והשגה - הרי בשעת הצורך תחפש בגמרא, או שהדבר מפורש במשניות, ותראה את השקלא וטריא שבדבר.
ב: ומה נכנס בגדר "מלמדה תפלות"?
ל: ... בשו"ע ... יש מחלוקת אם תורה שבכתב מותר, ותורה שבעל פה היא "מלמדה תפלות". אני מדייק בדבר, שהסברים שהן כבר יודעות בלאו הכי, הרי שאת לימוד התפלות כבר יש להן, ויש ברירה להעמידן על דרך הישר [מדגים במעשה שהיה, שבנות איתן שוחח אמרו כי העולם קיים מיליארדי שנים, משום שלא למדו את השקפת התורה בהעמקה].
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2004 07:13 |
|
| |
אישציפור,
עכשיו הבנתי את דבריך,[תודה על ההסבר הבהיר עבור בעלת מוגבלות לוגית שכמוני  ]
וגם את הבעייתיות שאתה מזהה במצב הקיים (היררכיה ברורה, "הוראה" במקום "לימוד"וכו').
נשארת אם כן השאלה העקרונית, לא רק לגבי לימוד משותף של נשים וגברים, אלא לכל לימוד באשר הוא (כשאינו נעשה ביחידות) -
מדוע צריך להסכים ו/או להיות "באותו ראש" כדי ללמוד יחד? האם אין בגיוון הגישות והדרכים בכדי להעמיק את הלימוד ולהעשיר אותו???
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2003 23:34 |
|
| |
אויש אני רואה שהלוגיקה של דברי היתה אכן מסובכת מדי .
הדוגמאות שאת נותנת שייכות כולן לסעיף הראשון של דברי .
אם שני בני הזוג בערך באותו ראש , התנאי התקיים , והלמדנות מועילה או לפחות מוסיפה לזוגיות .
הסעיפים הנוספים הם אפשרויות אחרות לכך שהלמדנות לא תזיק לזוג .
במילים אחרות , אם לשני בני הזוג עמדות ברורות ועקרוניות , ולא עומדות בקנה אחד (מה שעלול לקרות בלא מעט מקרים) הלימוד עלול להזיק לזוגיות . (נשמע קצת פשטני מדי ... באסה )
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2003 23:27 |
|
| |
אישציפור,
התנאי הראשון שציינת, מקובל עלי באופן עקרוני, אם כי נראה לי שעלול, גם, להגביל את החשיבה והלימוד.
מדוע נזדקק לתנאי השני? לענ"ד, דווקא מחויבות עמוקה ללימוד ולמסקנותיו, משני הצדדים, יכולה להביא לידי העמקה ועניין רבים יותר.
התנאי השלישי, נראה לי מוגדר ככזה רק משום שזהו המצב היום (ע"פ היכרותך), ולא משום שיש בו כדי להועיל לחיי הזוג או לאוירת הלימוד ביניהם. מדוע לימוד "חברותאי" בו לומדים בני הזוג זה מזו ומלמדים זה את זו, בהכרח מפריע או "הורס" ולא תורם, מקרב, או מעמיק את ההבנה והידע של שניהם?
איני רוצה לחזור על עצמי, אז אסתפק ברמיזה לדברי הקודמים - בכל שינוי יש רווח והפסד. מי שאינו/ה חש/ה בהפסד או בחוסר בחייו/ה היום, אין לו/ה כנראה כל סיבה לשינוי. מי שמעוניין/ת בשינוי, יש לו/ה כנראה מה להרוויח, וברור שיש לשקול רווח והפסד בכל מהלך של שינוי.
תוקן על ידי - אמשלום - 31/12/2003 23:31:14
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2003 23:16 |
|
| |
אנקדוטה ,
אני מקוה שתסלח לי , אבל אני אחשוך ממך כרגע את השיעור בלוגיקה . (אם מישהו רוצה לעזור לו/ה , יש כאן אלימנציה , שמתבססת על כך שבמקרים אותם לא מניתי , הדבר יכול לגרום בעיקר למחלוקת , ופחות ליצירה משותפת .)
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2003 22:32 |
|
| |
1 אין היכי תימצי כזו
2 אבסורד , = לא מובנים ציוציך
3 גם לא מחוויב המציאות 2 בני הזוג יכולים
להיות נותנים ומקבלים בד בבד
אקיצער אריכות לשון מיותרת 
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2003 21:53 |
|
| |
שחרית תאורטית יש צדק מסוים בדבריך , מעשית כדי
שזה יוכל להתקיים , צריך שיתקיים אחד מהתנאים הבאים :
1. ששניהם מאד באותו ראש של לימוד .
2. שלפחות לאחד הצדדים הלימוד והמסקנות ממנו לא מאוד עקרוני .
3. שצד אחד דומיננטי , והצד השני הוא בבחינת מקבל ממנו . (וזה המצב כיום ברוב הבתים הדתים שאני מכיר)
אחרת זה יכול בעיקר להרוס ....
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2003 20:59 |
|
| |
שחרית דברייך הם מתכון לצרות
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2003 20:45 |
|
| |
שחרית
לא חושב שלימוד התורה בצורה הקלאסית יש בו כל כך כדי לאחד בני זוג.
בלי להזכיר שמות רואים כאן בקבועים/ות ובמבקרים/ות שגם לומדי תורה יכולים ללמוד בצורה שונה מאד ושדוקא הלימוד השונה גורם מרחק.
אחד מקנייני התורה הוא 'אוזן שומעת'. קנין זה הוא אמור לקרב בין בני אדם.
|
|
|
|
|
