תשובה של הרגע הלפני אחרון

אקדמואי

דאס איז דאך אבער ניט די אמת'ע סולובייציק .

מציץ,

קשה להעתיק כאן פרקים שלמים מספרו של הרב סולובייציק.

באמת כדאי שיהיה לך בבית ספרי "טריפה" עמוקים שכאלה.
אינטערנעט יא, און סולבייציק ניט?

מציץ וכולם,

אני ארחיב בקשר לדברי אקדמאי, (והוא יתקן אותי באם אני טועה) אינני יודעת בקשר לרב סולובייציק, אך ברור לי שגם בדרך שהרמב"ם מציע, אין לחוטא שום סיכוי לשוב לחטאו.

ב'הלכות תשובה' משתמש הרמב"ם בשלושה מושגים הקשורים בנושא התשובה, והוא מבחין בין 'תשובה' 'תשובה מעולה' ו'תשובה גמורה' (פרק ב/א). בהלכה שלאחריה הוא מגדיר 'תשובה מהי' ומפרט את כל מרכיביה: עזיבת החטא באופן מעשי, התנתקות ממנו באופן פסיכולוגי תוך החלטה לא לחזור עליו, לרבות חרטה שבלב, ועל כל אלה הוא מוסיף: 'ויעיד עליו יודע התעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם'

<יש להבין את המילים 'יעיד עליו' מי יעיד על מי? מה דעתכם?

ואם תאמרו כי שום בעל תשובה אמיתי, לא תהא בו החוצפה ועזות מצח להעיד על עצמו היותו כזה,

אומר לכם, למה לא? יש לנו לפחות דוגמא אחת של בעל תשובה המעיד על עצמו בפני ה', ואני מתכוונת לדוד המלך המצהיר" "שמרה נפשי כי חסיד אני" (תהילם פו/ב)
אגב, אותו דוד המלך בעל התשובה גם אומר פסוק, שהוא הרבה יותר עמוק ומשמעותי בעניין התשובה: " כי פשעי אני אדע, וחטאתי נגדי תמיד" (שם, נא/ד) ללמדך שבעל תשובה אמיתי, לעולם אינו מתנתק מתחושת חטאיו, ואינו סולח לעצמו גם בהיותו עומד בפני ה' הסלח והמוחל.

אני רואה אנלוגיה עם דבריו בסיום ה'פתיחה' ב"מורה נבוכים", בו הרמב"ם עצמו מעיד על עצמו את 'יודע התעלומות' באומרו בהתרגשות" 'והשם יתברך יודע שאני לא סרתי מתירא הרבה מאוד לחבר הדברים בזה המאמר'.
ועל רקע התנסחותו זו של הרמב"ם , ב "פתיחה" ב"מורה" ניכר בו שהוא מכיר את עצמו ברמה כזו שהוא מוכן אפילו להעיד עליו את ה' הבוחן לבות וכליות, שהוא (הרמב"ם) בר לבב ואיש אמת.




תוקן על ידי - איקה - 25/11/2003 21:19:26

Today is my day

איקה

מתברר איפה שאין בינינו ויכוח .

אקדמאי

למה זה תמנע טוב מבעליו ? אולי תוכל להביא לנו את דברי הרב סולובייציק בענין התשובה מאהבה ביתר פירוט . (איננו מחזיקים בביתינו 'טריפה פסולים' כאלה .)

מציץ ואקדמאי,

הדעה ש"התשובה הזאת זה הדבר היחיד שנחשב בסופו של דבר" כפי שמציץ כתב.
והשורה התחתונה שאותה הדגיש אקדמאי בדבר" הפורמליזציה של המחילה.." מי כמוני מתנגדת לשיטת ה'זבנג וגמרנו'.והריח של הוידוי שעולה מזה,, ודאי מעורר אסוציאציות של תא וידויים.אבל, ואני מדגישה, שמבחינתו של המבקש מחילה, שום דבר אינו מובטח, הוא ביקש כי זה מה שעמד לו על הלב ורצה לפרוץ, מחוסר ברירה של בחירת אלטרנטיבה אחרת, אין מה לעשות, הוא במצב שהוא עומד לנפוח את נשמתו בכל רגע, זה הדבר היחיד שבידו לעשות. זאת החשיבות הגדולה שיש לראות בזה, שהוא עושה ככל יכולתו רגע לפני.... השתדלות אחרונה..

בקשר לדברי הרמב"ם: "איזוהי תשובה גמורה? עד שיעיד עליו יודע תעלומות".

כותב הרב סולובייציק (על התשובה עמ' 228)
"עד כאן במה שנוגע לתשובה גמורה. אך יש תשובה העולה עליה, והיא "תשובה מאהבה".
כל מפרשי הרמב"ם מזהים "תשובה גמורה" של הרמב"ם עם "תשובה מאהבה שבגמרא, ו"תשובה שאינה מעולה" שברמב"ם, עם "תשובה מיראה" שבגמרא.
נראה לי, במחילת כבודם, כי טעות בידם. האמת היא, כי גם "תשובה גמורה" יכולה לבוא מיראה, אך יש תשובה אחרת העולה אף על "תשובה גמורה" ואיזו היא? זו "תשובה מאהבה".
בהמשך מאריך הר' סולובייציק בהגדרת תשובה זו, שהיא "תשובה של פדות וגאולה"... בתשובה זו אין ההחלטה של החוטא לשוב באה מתוך ספיקות ופקפוקים, גם אין בה כמעט כל אפשרות לחוטא לשוב אי פעם לחטאו.


בנוגע למקרה דנן:
גם לי יש פקפוקים לגבי טיבה של הודעה זו בעיתונות. זה מתקשר אצלי לתהליך מודרני של "הפורמליזציה של הדת באמצעות הטכנולוגיה".

כלומר: מיסוד וקיבוע של סטנדרטים דתיים שהיו עד כה נחלתם של יחידי סגולה, הודות לאמצעי התקשורת והטכנולוגיה המודרניים. הדבר הזה מתרחש בתחומים רבים, שאין כאן המקום לפרט, וכבר עסקנו בזה כאן בעבר.

במקרה דנן יש כאן ניצול אמצעים מודרניים לשם 'זבנג וגמרנו' של קיום חובה דתית. וזה מריח לי עפעס... תא וידויים של כומר. גם שם הפורמליזציה של המחילה הפכה אותה לבנאלית.

טוהר

לא הייתי נחפז לקבוע על משהו שהוא הבל לפני שחשבתי עליו בעומק . המהר"ל אינו אומר שהתשובה היותר משובחת היא התשובה הנעשית לפני המוות . יתכן שגם המהר"ל יודה לדבריך שתשובה הנעשית בצל המוות ומאימתה אין בה את אותה כנות של 'יעיד עליו יודע תעלומות ' שהרי אין התשובה נעשית באותם נסיבות , באותה אשה , באותה מדינה ובאותו פרק .

המהר"ל מדבר על דבר אחר לגמרי : במדה והתשובה היא תשובה נכונה מעומק הלב (אם מכח עדותו של יודע תעלומות שאינו מזקיק אותם נסיבות בפועל ואם מכח דברי איקה שיש מעלה דוקא בתשובה של הרגע האחרון) אזי הזמן הטוב ביותר שהתשובה הזאת תיעשה היא הרגע שלפני המוות . ברעיון זה גלומות ,לפי הבנתי , שלש הנחות אודות החטא והתשובה :

א. העולם הזה הוא העולם היחיד שבו האדם יכול להפוך את עצמו באמצעות מעשיו לצדיק או רשע וכאמרם ז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם .
ב. היותו של אדם צדיק או רשע ברגע נתון אינו תלוי בסך כל מעשיו בעבר אלא במצבו ברגע הנתון ז.א. בדיספוזיציה שלו לטוב או לרע . כאשר אדם אותו תשובה הרי הוא משנה את הדיספוזיציה שלו ולכן הוא הופך מרשע לצדיק .
ג. המאוחר מבטל את המוקדם . למשל יתכן שלמרות שסך כל הזמן שבו שני אנשים היו צדיקים ורשעים חליפות שווה , האחד יחשב לרשע והשני לצדיק וזה בגלל שזה היה צדיק ברגע האחרון וזה רשע ברגע האחרון .

המסקנה הלוגית משלושת הטענות הללו הוא שכל מה שצריך בכדי שניתן יהיה להגדיר אדם כצדיק הוא שברגע האחרון שלפני המוות יהיה צדיק . כמובן שזה כשלעצמו אינו אומר שאדם יכול להזניח את עצמו ולהמתין לרגע המוות שהרי אין אדם יודע עתו ושנותיו . אבל זה בדיוק מה שהמהר"ל אומר שהתשובה שחייבים בכל יום הוא רק בגלל החשש שיום זה יהיה יום המיתה .

ועכשיו אליך איקה

בודאי שאינני חולק על דבריך המלהיבים בענין ערכה של התשובה הנעשית ברגע האחרון כאשר אין האדם יודע אם תשובתו מתקבלת אם לאו ושתשובתו אינה אלא הבעת חרטה מעומק הלב . אבל בכדי שתשובה תיחשב לכנה באמת הרי שזה מחייב מודעות לחטא כדבריך . והמודעות הזאת שייכת רק אם למעשי יש ערך עצמי שאינו תלוי בהשפעתם על אופיי . כלומר שגם אם מעשה החטא אינו משנה את אופיי ואינו הופך אותי לבעל נטיה רעה הרי שעלי להימנע ממנה בגלל שהיא חטא . וזה עומד לכאורה בסתירה להנחות שעומדות לכאורה ביסוד השקפתו של המהר"ל (וההולכים בעקבותיו) כפי שהבנתיה.

לשון אחר: אני מסכים אתך שבתשובה ברגע האחרון יש מעלה גדולה שאי אפשר לבטלה . אבל אני מתקשה בהבנת הדעה שהתשובה הזאת זה הדבר היחיד שנחשב בסופו של דבר .


תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 25/11/2003 15:28:55

איקה, ה"אוי" שלך יותר גדול, שכן כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו...

אוי לשכן ואוי לשכנו