חסד גדול עשה עמנו הקב"ה !

.


בסוף המאה ה- 18, בזמן המהפכה הצרפתית, בין שאר המהפכות התרבותיות שהוחלו, הוחלט לייסד שיטת מדידה מדעית חדשה. לא היתה זו המהפכה המדעית היחידה במדידות, הצרפתים המציאו אז גם לוח שנה מהפכני, בו ה"שבוע" היה בן עשרה ימים, כדי להתנתק מהשבוע הפאגאני/יהודי בן שבעה ימים.

עד אז, מרחק, משקל ונפח נמדדו בשיטות משיטות שונות. לכן, השיטה המטרית, היתה אמורה לעשות סדר בבלגאן. בין גאלון לפיינט, בין רגל ליארד, בין אינץ' לבין אצבע, וכן הלאה. רק יחידות מדידת הזמן והזוויות לא שונו, משום שנמצאו מספקות, ובעיקר – היו אחידות ברוב הארצות.


איך נולדה השיטה המטרית?

מכיוון שרצו למצוא שיטה "טבעית" , אחת שאיננה תלויה במידות נעליו של מלך כלשהו (כף הרגל), לקחו את המרחק בין קו המשווה לבין הקוטב הצפוני – כפי שהיה ידוע אז – וחילקו אותו ב-10 מיליון.

את הליטר, קבעו באמצעות המטר – עשירית המטר - עשרה סנטימטרים - מעוקבים. הקילוגרם נקבע כמשקלו של ליטר מים טהורים.



השיטה המטרית הוצגה בשנת 1791, ואומצה על ידי המועצה המהפכנית הצרפתית 4 שנים מאוחר יותר. בשנת 1799 הוצגו המטר הסטנדרטי והקילוגרם הסטנדרטי – הם עדיין מוצגים עד היום במוזיאון בפריס.


לקח זמן עד שהשיטה החדשה התפשטה, ועד היום, זו איננה השיטה היחידה המקובלת, אם כי רוב העולם המדעי נוקט בה כיום.

כל שיטת המדידה הזו בנויה על מכפלות או חלוקות של היחידות הבסיסיות. גם אם קילוגרם משמעותו – מילולית – אלף גרם, הרי שכל שאר היחידות הוגדרו כך. טון הוא אלף ק"ג , מגה-טון, וכן הלאה. קילומטר הם אלף מטרים, וסנטימטר היא מאית המטר.


==============================

אלא ששיטה זו איננה השיטה היחידה. הבריטים והאמריקאים ממשיכים למדוד באינצ'ים (אינץ' = 1/12 של הרגל) או במייל, או במשקל - באונקיה. השיטות מקבילות, ולכל אחת מהן היחידות המתאימות לה בסולמות השונים. פיסיקאי המשתמש בשיטה המטרית ימדוד טמפרטורה במעלות צלסיוס, בעוד רעהו הבריטי, בסולם פרנהייט.

הבלבול בין שתי השיטות יכול להיות הרה אסון, ולא כל כך מזמן, איבדה נאסא חללית שהיתה מיועדת להגיע למאדים, בשל טעות בהמרה בין שתי השיטות.


===========================

ומדוע אני מספר לכם כל זאת?

משום ש ZACHIZ הביא לנו ראיה כי צבע התכלת שהופק מהחילזון, בולע את האור באופן מיוחד באורך גל של 613 ננו-מטר, יותר מאשר בכל שאר אורכי הגל.

חסד גדול עשה עמנו הקב"ה, חסד כפול.

שהרי מדידת קוטר כדור הארץ במאה ה-18 לא היתה מדוייקת דיה, וכאשר נקבע המטר כיחידה סטנדרטית, הוא נקבע לפי אותה מדידה שאיננה מדוייקת. לו היו הנווטים אז מדייקים יותר, היינו יוצאים עם מטר בגודל שונה.

וגם נס גלוי הוא כי השיטה המטרית תפסה בעולם המדעי יותר מאשר השיטה הבריטית.

שאילולא שני ניסים אלו, נשתכחו תרי"ג מצוות מאחב"י השוזרים פתיל תכלת, בעל בליעה מיוחדת באורך הגל של 613 ננו-מטר.

מואדיב, כמה שאתה מזלזל במסורות קדומות! הרי יתכן שהיתה מחלוקת מהו רוחב ישבנו של הסוס הרומי, ומכאן הבדלי הרוחב בין המסילות השונות! (שאר הטענות באשכול הסמוך בענין הזהר...)

אוי לשכן ואוי לשכנו

.


שכן, מדובר באגדה אורבנית, אמנם משעשעת, אך אגדה.

אם תקרא קצת על תולדות התפתחות מערכת מסילות הרכבת בצפון אמריקה, תראה כי בתחילה לא היתה סטנדרטיזציה, וכי לכל חברת רכבות היו מסילות מסוג שונה, וכי רכבות של חברה אחת, לא יכלו לנסוע על המסילות של חברה ב', משום שהמרחק היה שונה.

עשה חיפוש קצר בגוגל, ותווכח.

מסיבה זו צריך להזהר לא להיות משועבדים למסורת.

שוב הקשר שבין השמים למידות הארציות (קיבלתי באימייל לפני זמן ארוך, איני ערב לאמת...):

רוחב פסי הרכבת בארצות הברית הינו 143.5 ס"מ. (4 פיט ועוד 8.5 אינץ').

זהו מספר די מוזר. לא?!

למה דווקא כזה רוחב?
התשובה הפשוטה והמיידית היא שככה בנו אותם בבריטניה, ולכן הם נבנו כך גם בארה"ב על ידי הבריטים.

ולמה בבריטניה השתמשו ברוחב כזה?
כי המסילות הראשונות נבנו על ידי אותם אנשים שבנו את הרכבות העתיקות - שהשתמשו ברוחב פסים זה.

ולמה הרכבות העתיקות השתמשו דוקא ברוחב כזה?
כיוון שהשתמשו אז ליצירת מנגנוני הרכבות באותם כלים ותבניות ששימשו לבניית כירכרות - שזה היה המרחק בין הגלגלים שלהן.

ובכן, ולמה בכרכרות השתמשו ברוחב מוזר כזה בין הגלגלים?
כיוון שאילו היה זה אחרת, היו נגרמים נזקים לכרכרות בעת נסיעה בכבישים עתיקים באנגליה, שבהם קיימים "עקבות" (סימנים חרוטים על פני הכביש שנוצרו משחיקה על ידי כרכרות שנסעו עליהן במהלך השנים). חריצי ה"עקבות" הינם בדיוק ברוחב של 4 פיט ועוד 8 וחצי אינץ'.

מי בנה את הכבישים העתיקים האלו?
הדרכים הבין עירוניות הראשונות נבנו באנגליה, כמו בכל אירופה, ע"י הלגיונות של האימפריה הרומית והן היו בשימוש מאז.

ואת הכרכרות?
כרכרות המלחמה של הרומאים יצרו את העקבות הראשונים על הכבישים, שאילצו את כולם לחקות אותם מחשש לגרימת נזק לגלגלי כרכרות אחרות. מאחר והכרכרות נבנו ע"י הרומאים, כולן היו זהות מבחינת המרחק בין הגלגלים.

לסיכום, רוחב פסי הרכבת בארה"ב הוא 143.5 ס"מ והוא נגזר מהספציפיקציות המקוריות לכרכרת מלחמה רומית.

כך שבפעם הבאה שתשאל את עצמך מי הראש הגאון שהמציא את המספר הזה, יתכן שפספסת בדיוק את הנקודה, מאחר והכרכרות הרומיות נבנו ברוחב שיתאים למקם דווקא את האחוריים של שני סוסים...

ומכאן התשובה לשאלתנו המקורית.

בהקשר לזה מעניין לציין פרט נוסף:

בהסתכלות על מעבורת חלל העומדת לפני שיגור, ניתן להבחין בשני טילים גדולים הצמודים משני צידי מיכל הדלק הראשי.

המהנדסים שתכננו אותם היו רוצים לתכנן אותם יותר רחבים, אך הטילים חייבים להיות מועברים לאתר השיגור ברכבת.
קו הרכבת עובר דרך מנהרה בהרים, שהיא קצת יותר רחבה מהמסילה עצמה - שמתאימה, כזכור, בערך לרוחב האחוריים של שני סוסים - וכך יוצא שהתכנון של טילי הדחף של מערכת התעבורה המתקדמת ביותר בעולם נקבע לפני אלפיים שנה על פי רוחבו של האחוריים של סוס רומי...




אוי לשכן ואוי לשכנו
***
עבר צנזורה רוחנית-מוסרית בידי מיימוני.

תוקן על ידי - מיימוני - 25/11/2003 13:35:20

מואדיב:
את שקראתי את המידע שהבאת, כלל לא ידעתי שהשיטה המטרית מבוססת על נתונים טבעיים. הייתי בטוח שהיא שרירותית.

מואדיב, הנני להסכים עמך בכל (ועם הערות רבנו המיימוני), אולם סבורני שמשרטטי המפות ידעו את מלאכתם (כעשרים שנה קודם המציאו נווטים צרפתים את הג'ירוסקופ, הניחו עליו את מפת העולם, ויצאו לטיולים). לא רק המהפכנות, אלא גם הפשטות וההגיון שבשיטה המטרית הביא לקליטתה. קראתי בעבר, ואיני זוכר היכן, שהשתמשו בקירוב מסוים של המרחק שבין הקוטב לקו המשוה כדי להביא לנוחות יתר, מסיבה כלשהי, אבל לא בטעות.


<< נמחקה מילה שהשתרבבה בטעות - כל יתר כחסר דמי >>
אוי לשכן ואוי לשכנו

תוקן על ידי - השכן - 25/11/2003 12:21:21

מיימוני:
תודה על ההבהרות, וגם ציינתי את הדברים האלה במספר מילים בהודעה המקורית.
אבל לא ניתן לבטל בהינף יד צירופי מקרים נדירים, וצריך לתת עליהם את הדעת. הם לא עומדים לבדם כראיות, אבל כאשר הם נשנים ומתקבצים סביב ראיה מסויימת אז כבר קשה לבטל אותם.
לגבי הקודים, ראוי לפתוח אשכול חדש. אני עוסק הרבה בסטטיסטיקה בתחום המחקר שלי, ואף בשיטות המתקדמות ביותר. בדקתי חלק מהפרסומים של הקודים, ורובם באמת לא מבוססים, אבל בחלקם זו תופעה מדהימה, שלא מצויה באף ספר אחר בנ"ך. כמו כן, הפרסומים כנגד הקודים שמוכיחים זאת מספרים אחרים, בחלקם אינם אמינים (כמו חלק מהראשונים) ובחלקם אינם משתמשים באותם קרטריונים מחמירים של הסטטיסטיקאים שגילו תופעה זו.
שמעתי אפילו הרצאה של פרופ' סימון , יהודי חרדי מארה"ב, המתנגד הראשי לדבר, ושאלתי אותו מספר שאלות על דוגמאות מפורסמות שהוא התחמק מלעסוק בהם, והוא לא ידע להסביר את התופעות.


מואדיב:
תתחיל קודם להתמודד עם הראיות האחרות שמדובר בחלזון התכלת האמיתי, ואחרי זה תעסוק בפרט ה"פיקנטי" שהבאתי. לגבי הגימטריה של ציצת, מספר הקשרים ומספר החוליות שונה משיטה לשיטה. לתימנים יש רק קשר כפול אחד. ובכלל צורת הקשירה אינה מעקבת את המצווה, וכל מה שצריך זה קשר בר קיימא. ואלו שנוהגים לשים תכלת יש להם מנהגים נוספים בקשירה כגון: חוליה ראשונה ואחרונה צריכות להיות לבנות. רבים עושים חוליות תימניות.

.

ועוד לקשר של המדרש , הציצית והגמטריה:

על מאמר הגמרא כי שקולה מצוות ציצית כנגד כל המצוות מסביר רש"י כי ציצית = 600 , נוסיף 8 פתילים ו- 5 קשרים, ונגיע ל- 613 .

אלא מה נעשה, והכתיב בתורה הוא חסר, וכתוב "ציצת" , שזה בגימטריה רק 590 ?

ר' ירוחם פישל פערלאוו מסכם יפה את הנושא של תרי"ג מצוות בהקדמתו לפירושו לספר המצוות של הרס"ג . הוא כותב שם שכל האזכורים של המספר תרי"ג מופיעים רק בבלי ואילו במקורות הארצישראליים המספר הזה אינו מופיע . יתירה על כך , ישנו ברייתא המובאת בבלי שבו מופיע המספר תרי"ג ואילו בירושלמי היא מופיעה בגירסא שונה ללא המספר תרי"ג !

אכן, למיטב זכרוני המספר תרי"ג הינו על פי מימרא אמוראית אחת (וכנגדה אנו מכירים מימרות חז"ל כגון 'בא והעמידן על שבע/אחת' וכיו"ב).

העובדה שרבים מהראשונים כה התחבטו בזהותן (כיוון שנאלצו לוותר על מצוות מסויימות מחוסר מקום) רק מחזקת את הטענה שאין הכרח במניין התרי"ג דווקא.

השאלה היותר מעניינת היא מהיכן שאב מניין התרי"ג את כוחו עד שהפך לדעת הכל?

אולי בגלל שאין במימרא הזו נפקא מינה למעשה - שהרי בכל החילוקים בין דאורייתא ודרבנן, בסופו של דבר, אנו נתייחס לכל מצווה שבמחלוקת כדאורייתא מספק.