באשכול של יהוסף על כאשר זמם ולא כאשר עשה הבאתי ביאורו של המהר"ל . מאחר שלדעתי בהסברו של המהר"ל מופיע עקרון מאד חשוב שחורג ממסגרת הדיון הנקודתי בשאלת עדים זוממים , אני חושב שהרעיון מצדיק פתיחת אשכול נפרד .
המהר"ל מסביר בבאר הגולה שיש להבחין בין מערכת הצדק האנושי (הנימוסית) לבין זו האלקית . במערכת הצדק האנושית הענישה באה בכדי למלא פונקציה של צרכים חברתיים דהיינו להרתיע עבריינים . לעומת זאת , במערכת הצדק האלקית , הבאה לידי ביטוי בתורה , הענישה מבטאת את מדת הצדק . כלומר , עבריין שעבר עבירה מגיע לו עונש על כך גם ללא שהעונש ישמש מטרה חברתית כלשהי .
לדברי המהר"ל לא נמסר בידי בי"ד של מטה הכח להוציא לפועל תמיד את הצדק המתחייב ממדת הדין . העולם שלנו איננו עולם מושלם ואם אדם הרג בסתר אין מי שיפקוד על חטאו. דיני העדות מטילים מגבלות חמורות על היכולת לפסוק לחוטא את עונשו הראוי . ויש גם את המגבלות הטכניות כך שלמשל השוכר רוצח להרוג מישהו אינו חייב בכלום מאחר ואינו אלא גרמא . כמו כן מצינו כל מיני פטורים לעבריינים כמו כאש"ז ולא כאשר עשה וכדו' . בכל המקרים האלה והדומים להם אין הבי"ד של מטה פוסק את העונש הראוי לחוטא ודינם מסור לשמים .
התורה לא באה לספק עונשים כדי לקיים את החברה . כל העונשים המופיעים בתורה הם רק כאלה שמתחייבים ממדת הדין והם גם ניתנים להוצאה לפועל בידי בי"ד של מטה . אבל במקרים רבים העונש הוא כזה שרק הקב"ה בכבודו ובעצמו יכול לבצעו כך שהוא לא יחרוג ממה שהדין מחייב לא פחות ולא יותר . במקרים כאלה לא קבעה התורה שום עונש .
ואם ישאל השואל אם כך מצינו חוטא נשכר , וכיצד ניתן יהיה לקיים חברה שבו פושעים יוצאים בלא כלום בגלל המגבלות האנושיות ? על כך עונה המהר"ל שאכן משפטי התורה אינם תמיד מספיקים לקיום החברה . אלא שאם מצב הדור מחייב זאת אפשר להוסיף עונשים לפי הצורך . ועל כך נאמרה ההלכה(יבמות צ: , חו"מ ב') שבי"ד מכים והורגים שלא מן הדין כדי לגדור גדר ולעמוד בפרץ . רק שהדין הנימוסי אינו ניתן להיקבע לדורות אלא כל דור ודור לפי צרכיו .
נשלח ב-26/11/2003 16:22
יהוסף יקר
בלי"נ אשיב להערותיך בהרחבה מאוחר יותר . בינתים אני רוצה להדגיש שאין המהר"ל טוען שאם משהו הוא חמור ביותר לא שייך לתת עליו עונש . בדרך כלל המצב הפוך דהיינו שמגיע עונש חמור אבל לא העונש החמור ביותר ואת זה אי אפשר לבי"ד לעשות במדוייק . רק במקרה של עדים זוממים נאמר שלמרות שמגיע להם עונש חמור יותר במקרה שנעשה מעשה על פיהם אין שייך להענישם .
נשלח ב-26/11/2003 16:19
יהוסף,
ואני אשאל אותך, מהו עונש הכרת? לפי הבנתי זהו "הכרת" שבא על עבירה שמחמת חומרתה לא נמסרה ל"עונש".
וזהו שהרמב"ם אומר: "ודי לו במה שעשה לעצמו"
תוקן על ידי - איקה - 26/11/2003 16:44:19
נשלח ב-26/11/2003 15:54
סתם הערה
כתבת: התורה לא באה לספק עונשים כדי לקיים את החברה . כל העונשים המופיעים בתורה הם רק כאלה שמתחייבים ממדת הדין והם גם ניתנים להוצאה לפועל בידי בי"ד של מטה .
א. מניין שאין עונשין לקיום חברה.
ב. מרגע שנכיר שיש ערך להמתה לצורך קיום חברה, שוב גם זה מה"מתחייבים ממידת הדין"
נשלח ב-26/11/2003 15:50
מבחינתי, עונשי התורה אינם רק להרתיע אלא בעיקר להוקיע וכל' הכתוב ובערת הרע מקרבך.
איני רואה דרך להוכיח את ענישת אלוקים מעבר למה שגילה להוקיע מחברת ישראל את הרעים.
ענישת אלוקים זו אמונה והכל אכניס או אוציא בה.
אין טעם לדברי המהר"ל אם הוא אכן טוען, שיש דברים חמורים יותר שמחמת חומרתם היתירה לא נמסרו לעונש. כי לאור האמור למעלה עיקר עונש מיתה, הוקעה ודחיה מהחברה, וככל שהדבר יהי יותר חמור הוא תמיד רק יחזק את הצורך הזה, ואין כלל מקום לומר שאין עונשין בדבר שאולי חמור עוד יותר ממה שהתורה אמרה עליו עונש מיתה מפורש.
נשלח ב-26/11/2003 14:56
מציץ,
נהוג לדבר על שתי גישות עיקריות בראשונים בעניין זה:
שיטת הרמב"ם שסובר שבתורה מגולם הסדר האנושי האידיאלי. ואף מה שפסק בעניין 'מכין ועונשין שלא מן הדין' (ואף הורגים) זה רק כהוראת שעה ולא כדין קבוע.
מאידך שיטת הר"ן דומה למה שהבאת בשם המהר"ל. הר"ן בדרשותיו מחלק בין דיני התורה שהם לצורך 'שלמות הנפש' לבין נימוסים בהם גדורים גם הגויים ותכליתם תקנת החברה, וכאן הר"ן מאפשר למלך ישראל לאמץ נמוסים אלו בכדי להביא לתיקון החברה.
יש עוד כמה שיטות פחות מוכרות בראשונים, וריכז אותם בקצרה ובטוב טעם א' רביצקי בספרו 'חירות על הלוחות'.
דברי הר"ן די בעייתיים אם מנסים להבין מה היישום שלהם: מה הכוונה שכל דיני התורה, לרבות דיני נפשות, הם לצורך שלמות הנפש? וי"א שהכוונה שהעונשים באים בעיקר לנטוע את חומרת העבירה בנו, ולכן יש להם ערך גם כשאינם מיושמים בפועל.
נשלח ב-26/11/2003 14:36
אריק העונשים שהם למען 'יראו ויראו' הם עונשים למען האדם והחברה
העונשים שהם מידה כנגד מידה יכולים להיות "נסתרים". מכיון שאין צדיק ולא יחטא.ורק ה' בוחן כליות ולב.יודע למי מגיע מה, ולמה. הרי כל שאלת צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, הן תוצאה של העונשים שהם גלויים, שהם הצדק האלוקי.
"וכל המחלל שם שמים בסתר - נפרעים ממנו בגלוי. אחד בשוגג ואחד במזיד בחלול השם"
והרמב"ם אומר על כך:
חלול השם יהיה במזיד או בשוגג- נפרעין ממנו בגלוי, אם היה מזיד - עונש מזיד. ואם היה שוגג - עונש שוגג, אבל שני הענשים בגלוי.
תוקן על ידי - איקה - 26/11/2003 14:50:10
נשלח ב-26/11/2003 14:31
מציץ,
יש עונשים שהתורה מדגישה שהם באים לקיום החברה 'וכל ישראל ישמעו וייראו', הווי אומר שמטרת העונש הוא לא רק ענישת החוטא אלא לקח לכל הסביבה.
