"תולדות ישו" היסטוריה או סאטירה?

בשנת 1979 יצא לקולנוע הסרט "בריאן כוכב עליון" של חבורת מונטי פייתון ומיד עורר סערה –  פארודיה פרועה על חייו של ישו הנוצרי אשר במקום קדוש שנולד לבתולה, הוא הוצג כלוזר שנקלע לסיטואציה מטופשת שגרמה ללא מעט יהודים להאמין שהוא המשיח בלי שעשה שום נס. הלעג של מונטי פייתון לא היה באמת כלפי ישו וכוון בעיקר כנגד קיצוניות דתית ופוליטית. אבל החבורה הבריטית לא הייתה הראשונה שיצרה פארודיה על חייו של ישו. לסרט קדם בלפחות אלף שנים חיבור יהודי אנונימי בשם "ספר תולדות ישו".

כפי שניתן לנחש משמו, החיבור בא לתאר את חייו ומותו של ישו הנוצרי. אלא שהוא עושה זאת באופן פארודי ונלעג. הבסיס לסיפור הוא לכאורה הסיפור המוכר מהברית החדשה, אלא שהיהודים שערכו את החיבור בחרו להפוך את היוצרות ולהציג את ישו כרמאי מתוחכם וחצוף. הפרטים על החיבור עצמו עד היום לא ברורים לגמרי. לא ידוע מי חיבר אותו, לא בטוח לגמרי מתי הוא נכתב, אם כי ישנן השערות כי יש לו שורשים כבר במאה ה-3 לספירה. ככל הנראה, החל מהמאה ה-9 החיבור כבר היה מגובש ומוכר – ואף היו לו כמה גרסאות שנפוצו בארמית ובעברית. סביר להניח שהוא התבסס על גרסאות יהודיות עממיות שבחרו ללעוג לברית החדשה ועד היום קיימים כמה נוסחים עם הבדלים ביניהם.

ישו נושא את הצלב. הכובע היהודי על סמל האבירים (מאחור, ימין) בא להדגיש את אחריותם של היהודים למותו של ישו (ציור, מבצר דרסקוביץ, גוסינג, אוסטריה 1469. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

בחיבור עצמו, ישו מוצג באופן הפוך לגמרי מהברית החדשה. הוא לא נולד כתוצאה מלידה נסית של מרים הבתולה שהייתה נשואה ליוסף הנגר. במקום, מתואר שם כי מרים בכלל הייתה נשואה לאדם אחר, ויוסף פיתה אותה ואז אנס אותה בזמן שהיא בנידה, וכתוצאה מכך נולד ישו – שהיה למעשה ממזר. כשישו מתבגר הוא אמנם מוזכר כחכם מאוד אבל גם חצוף לא פחות – הוא גונב פתק עם שם האל המפורש, ובעזרתו הוא מצליח לעשות כשפים שונים. לכן, לפי החיבור, ישו כלל לא עשה ניסים משום שהיה בן האל, אלא השתמש באמצעים מאגיים והיה מכשף לכל דבר ועניין. מעניין לשים לב שבחיבור היהודי לא נטען כי ישו ביצע אחיזת עיניים, אלא פשוט רתם לעצמו את הכוח האלוהי באופן לא חוקי.

לא פעם, החיבור מציג גרסה לועגת לסיפורים מפורסמים מהברית החדשה. נס הלחם, למשל, הופך לסיפור שבו ישו מתחנן בפני אדם מסוים שיביא לו לחם ואותו אדם עונה לישו שאם ירקוד בפניו, יקבל את הלחם. ישו משפיל את עצמו, רוקד ואכן מקבל את הלחם. החיבור גם טוען כי ישו הוא שהמציא את השקר על בתוליה של אמו – הוא התבייש בעובדה שהיה ממזר, והעדיף להפיץ את הסיפור שהנוצרים מאמינים בו עד היום.

אם בברית החדשה יהודה איש קריות נחשב לבוגד, הרי שבחיבור "תולדות ישו" הוא הופך לגיבור של הסיפור. הוא אכן מסגיר את ישו לחכמים היהודים – אבל רק משום שישו גנב את הפתק עם השם המפורש. עלייתו של ישו לשמיים מתוארת כמו אי הבנה בסיטקום:  לאחר שישו נצלב, יהודה לוקח את גופתו לקבורה נאותה בארון אך תלמידי ישו שמגיעים לאתר הצליבה לא רואים את גופתו של ישו ובטוחים כי ארע נס וישו עלה לשמיים. אפילו כשיהודה לוקח אותם לארון הקבורה ומראה להם את גופתו של ישו (שמתוארת כמכוסה בצואה) הם לא מתרצים.

פסל של ישו על גשר קרל עם כיתוב בעברית באותיות זהב. פראג, צ'כוסלובקיה, 1987 (צילום: ד"ר תיאודור כהן, ארה"ב. המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)

אבל "ספר תולדות ישו" הוא חיבור מיוחד לא רק בגלל האופן שבו הוא תיאר את חייו ומותו של ישו, אלא גם בגלל החלק האחרון שלו, שבו בעצם היהודים מנסים להסביר מדוע הנצרות המשיכה להתקיים אחרי מותו של ישו: תלמידיו הפכו לאלימים כלפי היהודים, והרומאים חששו מהמרדנות שלהם. לכן הרומאים והיהודים החליטו לעשות מתיחה שיצאה מכלל שליטה. הם פנו לפטרוס (שעבור הנוצרים הוא האפיפיור הראשון) בבקשה לסיוע, והוא החליט לפנות לכל המאמינים בישו, ולזייף להם את האוונגליונים של הברית החדשה ואת חזון יוחנן. הוא המציא לתלמידים תורה שלמה על כך שישו היה מבקש מהם לגלות סלחנות, להמתין לשובו באחרית הימים, ובינתיים לא לפגוע ביהודים אשר הנקמה בהם תהיה בעתיד הרחוק. פטרוס מוצג פה בעצם באופן חיובי לגמרי בעיני היהודים: הוא חלק מהמנגנון הרומי-יהודי שאפשר לטפל בתלמידים הסוררים של ישו, להוציא אותם החוצה מתוך היהדות, ולהמשיך להבטיח את הקיום היהודי.

במחקרה על החיבור, הראתה פרופ' אורה לימור שעבור המחברים היהודים, ישו אמנם היה דמות מבוזה אבל הוא לא הוצג בהכרח כרשע. הדמות של ישו בחיבור מזכירה גיבורים של טרגדיה יוונית: המוצא שלו כממזר ומעמדו הנמוך בחברה גזר במידה רבה את גורלו ואת סופו העגום. דווקא פטרוס הקדוש בעיני הנוצרים הופך לפתע לגיבור יהודי ולמרות שהחיבור מלעיג את הנוצרים – הוא גם מבטא השלמה מסוימת עם עצם קיומם.

אחת הסיבות שעד היום יש פרטים רבים שלא ידועים על החיבור נובע מאופיו הבעייתי. זה לא מפתיע לגלות שלאורך ההיסטוריה, יהודים כמעט שלא כתבו על החיבור שמלעיג נוצרים ומבזה אותם, בעיקר מתוך החשש שאם הנוצרים יגלו, הם ישתמשו בו כנשק נגד היהודים. החל מהמאה ה-12 החלו הנוצרים לחפש בדקדקנות קטעים בספרות התלמודית שמבזים את ישו, כדי לקעקע את מעמד היהודים כמיעוט שיש לשמור עליו – ובמקום זה להציג אותם כמיעוט חצוף שיש לטפל בו ביד קשה. החשש היהודי הברור היה שאם "ספר תולדות ישו" יהיה גלוי לנוצרים, יהיה זה רק תירוץ נוסף לפגוע בהם.

הם צדקו. החל מסוף ימי הביניים הספר התגלה לנוצרים רבים, ובעיני הוגים כמו מרטין לותר הוא היווה הוכחה לשפל ולבוגדנות של היהודים. בעת החדשה היו אפילו הוגים יהודים שהסתייגו מאד מהחיבור וטענו שעדיף שפארודיה גסה כזו לא הייתה רואה אור. אבל אפשר לראות את החיבור הזה גם מנקודת מבט נוספת. הוויכוח היהודי-נוצרי בספרות היה פעמים רבות בעל אופי אינטלקטואלי וגרר ויכוחים פילוסופיים עמוקים של אליטות. "ספר תולדות ישו" מראה שהפולמוס לא היה שמור רק לאליטות – אלא גם פארודיות עממיות גסות רוח שההנהגה העדיפה להסתיר, לקחו חלק חשוב ומשמעותי בוויכוח.

לקריאה נוספת: 

יהדות מתבוננת בנצרות: פולמוס נסתור הכומר וספר תולדות ישו / אורה לימור