הדת עם כל הכבוד לה כמחנכת, אינה דואגת ללוות את המתבגר מעבר לה ולהורות לו דרכי גמילה בהתבגרותו ההדרגתית. (בקיצור, היא מתחילה ולא גומרת את העבודה)
היא הרי מחנכת לפחד מדברים שבעמקי הנפש האדם לא באמת מפחד מהם. היא מלמדת שאלוהים לא זקוק למצוות האדם וכו' ומצד שני מציגה אותו ככועס ובוכה.
בלי להיכנס לנושאים הלעוסים עצמם, נגיד שזה רע הכרחי לחנך עם הסתירות הללו. אבל עובדה היא שזה גורם נזק נפשי. אני מנסה למצוא דרך לתיקון הנזק הפסיכולוגי או למניעתו מלכתחילה למי שמחנך לדת אבל לא מוותר על רציונליות!
אני חושב שיש פה שתי תופעות שונות, שקיימות בד"כ בחברות שונות:
א. החמר ככל יכולתך - עיקרון שרווח בחוגי הישיבות הליטאיות (בעיקר ב'בני ברקיות' שבהן, מבחינה רעיונית ולאו דווקא גאוגרפית). לפי גישה זו ראוי לבן תורה להחמיר ככל יכלתו בכל דבר ועניין. יש מייחסים את האתוס הזה לחזו"א (ע' למשל במאמרו של פרופ' פרידמן על שיעורי החזו"א בספר 'מסע לעמק ההלכה').
חלק ניכר מתוצרי השיטה הזו הוא בני תורה, אברכים וכו' שאכן שומרים על כל קלה בחומרתה. מאידך, מטבע הדברים, יש כאלו ש'נופלים' למקומות קצת אחרים (ויוצאים 'החוצה') והם בד"כ נשארים רק עם חלק מהחומרעס, ולאו דווקא ה'חשובות' שבהן (ותופעה כזו אני מזהה אצל הרבה 'חרדים מודרניים').
ב. בלבול במשמעות המצווה - וזו תופעה שקיימת יותר ציבור הדתי והמסורתי. המדובר בראיית המצוות וההלכות כיוצרות כוחות המשפיעים על האדם ולא כהוראות חינוכיות. למשל, אכילת בשר לא כשר כגורמת נזק פיזי או מנטאלי מסויים ולא כמצוות ה'/עידון תאוות האכילה וכיו"ב. התוצר של גישה כזו הוא לעיתים הגזמה פראית במצוות שקל לייחס להן השפעה מעין מאגית שכזו (איסורי אכילה) ומאידך רפיון במצוות שמהותן תיקון האדם (למשל 'ולא תתורו').
נשלח ב-8/12/2003 10:12
אינני מסכים כלל עם כותרת האשכול , אבל ישנה אצלי בתוך תוכי שאלה חזקה עמוקה , שכני היקר ( זה כעשרים וחמש שנה ) מקפיד לעשר את הקינלי הבמבה וכל דבר אחר שנכנס לפיו , אבל קורא הוא ידיעות אחרונות מעריב ושאר עיתוני תועבה , ועוד דברים שאין הדעת סובלת , שאלתי היא האם קיצוניות כזאת שאין מאחוריה היגיון , [ וכמו שאומרים : אם החזון איש היה חי היום , הוא לא היה מתקבל על ידי קהל החזונישניקים . ] האם היא לא היא עצמה הסכיצופרניה הבאה מהדת ?
נשלח ב-8/12/2003 07:29
מוטק,
וירטואלי או ממשי? נוווו...
בעיקרון אני ודאי מודה, אם כי לא עדיין כבוגי הטוען ל"תחליף לדת"!
נשלח ב-7/12/2003 22:15
ייסורי וורטו[ר] הצעיר
אשריך ומה טוב חלקך שאתה משקיע את עיקר מרצך בהגות, בניגוד לאחרים שמכלים זמנם על הבלים ורעות-רוח. רק אל תשכח את הצעד הבא המתבקש: קנה לך חבר!
נשלח ב-7/12/2003 19:24
בוגי,
הנושא הטריד אותי בזמנו כשפתחתי את האשכול המולנק כאן. בינתיים מצאתי את הפתרון והוא נפלא אבל דורש תרגול מחשבתי אינטנסיבי.
החינוך אמר לי "שמור שבת וממילא טוב לנשמתך" בצורה זו או אחרת. זאת אומרת שבקיום המצוות [הריטואליות בעיקר] ישנם שני חלקים נפרדים:
א. המעשה,
ב. ההשפעה למודעות.
לכן לעומת העשיה הילדותית להקדים את המעשה כמעשה יבש ואת ההשפעה למודעות להשאיר כערפול העובד אוטומטית, אמור המבוגר להפוך את הסדר.
היינו שכשאני הולך לשמור שבת, אני אומר לעצמי את מה שאני רואה בשבת, למשל: "שיבה למבט כולל על הווה אחד" ואז אני עושה קידוש, נמנע ממלאכה וכו'. או לפני כניסה למקוה: "נתק ממצב שהיה בו שלילות מסוימת" ואז אני טובל.
גם אם אני טועה בפירושי את המצוה ובהנחה שעדיין יש לנפשי צורך בה [שלכן אני מוסיף בהרהוריי ש"אם לא משום כך, אז משום היותי חלק מישראל שזה שומר על משמעתי לדבר הווה"], הגישה המבוגרת הזו מסלקת את הגישה הילדותית.
תרגל וראה ונא אמור לי את התוצאות.
נשלח ב-3/12/2003 16:49
ממללא, הענין הוא להתאמן לברור.
שחרית, הנושא מתברר אולי יותר טוב בלינק שהביאו למעלה. העניין הוא שמי שפעולותיו קשורות למניעים ילדותיים אז גם כשיתבגר תתחזק הילדותיות כי זה שלפי המעשים נפעלים הלבבות זה בגלל האסוסיאציה. לכן נגיד אם אדם רוצה לשמור שבת בגלל הערך העצמי שיש בה מתוך חירות גמורה של הבחירה, הוא אמור לסלק את המניע השלילי הילדותי וזה רק על ידי שלא ישמרנה בצורה הנדרשת מהמניע הילדותי.
זה נאמר בעצם בהודעת מיימוני בלינק ההוא אליה התיחס מואדיב (בהתעלם מהחלק הזה כנראה).
נשלח ב-3/12/2003 13:54
באותה מידה שלטענתך הדת גורמת לאדם לפחד מדברים שבטבעו אינו מפחד מהם, היא גם גורמת לו לבטוח בדברים שבטבעו אינו מפחד מהם.
במצבים קשים, דווקא האמונה היא מה שמחזק אדם בשעה שלאדם נטול אמונה אין את החיזוק הזה. אם כן, לדעתי השאלה היא איך להישאר עם הסכיזופרניה של הדת ולא לאבד אותה בגיל מסוים.
נשלח ב-3/12/2003 13:41
סורי,
עוד לא הבנתי את טיבה של הסכיזופרניה המדוברת.
אפשר תרגום בגוף הסרט?
נשלח ב-2/12/2003 15:15
תודה על הלינק. האשכול ההוא יצא מזכרוני.
מואדיב, קראת גם את סוף ההודעה של מיימוני שם הראשונה?
נשלח ב-2/12/2003 13:55
.
לינקזעצער - מנשים באהל תבורך!
ולכל השואל, הריני סומך שתי ידי על דברי מיימוני שם.
נוווו...
>
