פני היהדות המסורתית (קונסרווטיבים)

הנה מסמך מעניין, מן הראוי והעניין לדון בו.

המסמך מתייחס לאמנות הבסיסיות שלהם.

מעניין אם מה שהם אומרים נכון לגבי מה שהם מצהירים ללא דיבורים, ומעניין אם לדיבורים יש מקום מצד עצמם.

הנה הדברים -





היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)

התנועה המסורתית - קונסרבטיבית היא זרם דתי ביהדות המבוסס על אמונה בה' והמשלב נאמנות למסורת היהודית ולהלכה עם גישה פתוחה וחיובית לערכי העולם המודרני, התרבות הדמוקרטית והציונות.



התנועה המסורתית מחויבת להלכה ורואה בה כללי התנהגות המבטאים באופן מעשי את ערכי היהדות. ההלכה על פי התפיסה המסורתית היא מערכת דינאמית ומתפתחת המתעצבת תוך התמודדות מתמדת עם השינויים בתנאי הזמן והמקום.



עקרונות התנועה:



יהדות  אמונה באלוהים - יסוד היסודות של התורה, אמונה באל אחד, בורא עולם, מכלכל החיים, הדורש התנהגות מוסרית.



 הכרה בתורה על מגוון פרשנויותיה הקדומות והמודרניות כהוראה היהודית הנובעת מרצון האל.



 מחויבות להלכה שהיא הפועל היוצא של התורה, תוך הדגשת עקרון המצווה והגשמת האמונה במעשים ובהתנהגות יום יומית.



 ההלכה מעצם מהותה היא דינאמית ומתפתחת ועקרונותיה תואמים לנסיבות המשתנות בכל דור ודור.

 התורה וההלכה הן נחלת כלל עם ישראל ללא הבדל מיגדר.



 לימוד המקורות היהודיים נעשה מתוך כבוד לפרשנות המסורתית אך גם בגישה ביקורתית ותוך שימוש בכל הכלים שהמחקר האקדמי של מדעי היהדות מעמיד לרשותנו.



 אין סתירה בין האמונה הדתית והמדע. הדת עוסקת בערכים, נורמות חיים ובמוסר. המדע עוסק בקביעת עובדות ומתן הסבר לעובדות אלו.



ציונות

 ארץ ישראל, מדינת ישראל השפה העברית והריבונות של העם היהודי בארצו הם תנאים חיוניים להמשך קיומו הפיסי והרוחני של העם היהודי.



 התנועה קוראת ליהודי התפוצות לעלות ארצה ולהתיישב בה. רק בישראל ניתן לחיות חיים יהודיים מלאים תוך אחריות לחיי החברה כולה.



 התנועה מחויבת להידוק קשרי ישראל והתפוצות ולחיזוק החינוך היהודי- ציוני בתפוצות.



 מדינת ישראל צריכה להיות חברת מופת ומרכז יהודי רוחני ותרבותי שיקרין על העולם כולו.



 מדינת ישראל חייבת לכבד את המסורת היהודית. על המדינה לעודד את התרבות היהודית ואת החינוך היהודי- ציוני לגווניו ואת ביטוים באורח החיים הציבורי והפרטי.



 אזרחות טובה - נאמנות לעם ולמדינה, כיבוד חוקי המדינה, מתן כבוד לזולת בחיי היום יום, שמירה על איכות הסביבה, התנדבות למען הכלל ופעילות חברתית לתיקון עולם.



 שרות צבאי - ההגנה על מדינת ישראל היא מצווה החלה על כל אזרח יהודי, גברים ונשים כאחד.





דמוקרטיה

 התנועה המסורתית מדגישה את הגישה היהודית הרואה בכל אדם באשר הוא, נברא בצלם, זכאי לכבוד, לחרות, לשוויון, לחופש מחשבה, לחופש אמונה ולזכויות חברתיות.



 התנועה המסורתית מכבדת את כללי המערכת הדמוקרטית המושתתת על קבלת הכרעת הרוב תוך שמירה על זכויות המיעוט.



 התנועה המסורתית מתייחסת בכבוד לבני אמונות ודתות אחרות ומעודדת סובלנות והבנה בינדתית.



 התנועה המסורתית דוגלת בפלורליזם דתי ומקבלת בברכה כל תנועה או זרם הפועלים בדרכם לחיזוק היהדות. התנועה מעודדת תרבות של דיאלוג ו"מחלוקת לשם שמיים".



 אחדות עם ישראל - יש לעשות כל מאמץ אפשרי כדי למנוע פילוג ולהגיע לכלל הסכמה בין כל חלקי העם, במיוחד בנושאים הקשורים לכלל ישראל. עם זאת, אחדות אינה מחייבת בהכרח אחידות.





מטרות התנועה המסורתית



התנועה המסורתית היא מסגרת - העל הכוללת גופים ופרטים המשתייכים ליהדות המסורתית (קונסרבטיבית) בישראל.



התנועה המסורתית מבקשת לקדם ולבסס גישה רוחנית דתית - קהילתית המשלבת נאמנות ליהדות, ציונות ודמוקרטיה שתהווה גורם מוביל בחברה הישראלית.



מטרות:



1. פיתוח הקהילות המסורתיות הקיימות והקמת קהילות וחבורות חדשות ברחבי הארץ, עידוד התיישבות מסורתית והקמת מסגרות נוספות להשתייכות ולפעילות.



2. הקמת מסגרות לחינוך ילדים, נוער ומבוגרים ברוח עקרונות התנועה.



3. הידוק הקשרים בין התנועה לבין הגופים המרכיבים אותה.



4. טיפוח והכשרת מנהיגות תנועתית ורוחנית של רבנים ואנשי שורה שיובילו את התנועה במישור הקהילתי / מקומי ובמישור הארצי.



5. בירור מתמיד של עמדות אידיאולוגיות וגיבוש דרכה הרעיונית- דתית של היהדות המסורתית בזיקה למציאות הישראלית.



6. עידוד עליה וחיזוק הקשרים עם קהילות יהודיות בחו"ל.



7. מתן שירותי דת בהנהגת כנסת הרבנים לקהילות המסורתיות ולציבור הישראלי הרחב.



8. השתרשות התנועה בתודעה הציבורית.



9. פעילות והתגייסות למשימות חברתיות העומדות בפני החברה הישראלית כגון: סיוע לנזקקים, צמצום פערים חברתיים, קידום שוויון בין כלל אזרחי המדינה ובין המיגדרים, איחוי שסעים בחברה וקליטת עליה.



10. פעילות ציבורית, פוליטית ומשפטית למען חופש דת ופלורליזם דתי בישראל ולמען הכרה ממסדית רשמית בתנועה וברבניה וקבלת הזכויות הנובעות מהכרה זו.



מתוך, http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=356&msgid=24127650



*****

אותיות בכותרת

ממללא,
האם ניתן לפסוק בנושאים שטרם נגעו בהם או שדורות לא טפלו בהם בכלים הלכתיים חרדיים טהורים?

_________________

חברים, בואו לא נקצין את זה. ברור שרוב מורי ההוראה החרדי לא מסוגלים לכתוב בסגנון של הרבנים הק', וגם פסיקותיהם יהיו שונות כיון שכיום מנחה אותם לרוב החמרה בכל מצב.

אבל, האם הפסיקות הק' כל כך רחוקות מפסיקות של רבנים ד"ל, במיוחד צעירים? לדעתי לא, בטח לא הפסיקות בנושאים חמים כמו הפרית מבחנה. אפילו הפניות למחקר במאמרים הלכתיים כבר ראיתי לא אחת. ובכל זאת, ואפשר לראות זאת גם כאן בתגובות אליהם מעצם זה שהם מתוייגים כק'.

באותה מידה, אפשר לקחת פסקים של רבנים ד"ל מסויימים, למשל בסגנון של הרב אבינר שהם לרוב לא מתחכמים ולעתים נוטים להחמרות ולפרסם אותם בשמו בפורום הסמוך, ובכך נפתח תחרות מי ילעג יותר לרב אבינר, למרות שמבחינת עטיפת התחכום, המקורות ואולי גם רוח הפסיקה היא לא בהכרח שונה מהותית מכל פירור הנהגה משולחן גבוה שעשרות כמוהו מקובצים בקובצי הלכה מגדולי הדור ונחטפים בשקיקה ברחובות בני ברק. מאידך, הד"ל כמובן יגנו עליו (אא"כ יש להם חשבונות אחרים עם הרב אבינר, אז הם יצטרפו לחרדים).

וכן על זו הדרך. לסוציולגיה יש מרכיב משמעותי באופן שבו אנו בוחנים כתיבה תורנית ופסקי הלכה.

הפרעתוני,
זה כל הרעיון, אפילו שזה כך אני בטוח שהיו לועגים לרב קונסרווטיבי שהיה פוסק כך,

תוקן על ידי גוונא ב- 27/11/2006 11:29:12

נו, באמת. חתיכת נייר טואלט לא בטוח שבכלל היא אסורה (אפילו מדרבנן), ושיקול של "כבוד הבריות" נאמר להדיא גם לגבי דברים שהם דרבנן גמורים. ואין בדברים כל חידוש.

גוונא,
טענתך לגבי טעמי מצוות מוצדקת מהסבה הפשוטה שמאז שנפסקה הלכה דלא כר' שמעון אין לטעמי מצוות שום נפק"מ (הגזמתי קצת)
עיינתי קצת בתושבה של גוליניקין בדף הפותח. הוא בוודאי יודע שכל טיעוניו הם בלתי קבילים ע"י פוסקי הלכה, כולם יודעים שזה מנהג מאוחר ודלא כמבואר בתלמוד ואעפ"כ היא הנותנת. גם שיקול של איחוד עם ישראל אינו שיקול הלכתי כיום למרות שכולם יודעים על לא תתגודדו, וטיעונים היסטוריים הם בוודאי בחינת נותן טעם לפגם.

שמעתי אותו לפני שנה-שנתיים בערך בשם הרב אלישיב מאחד ממצטטי ההלכות הידועים,

אגב, ברור שדברי ממללא נכונים גם לגבי דינים מפורשים במשנה ובגמרא שאותם הדברים אם היו נשמעים רק מפי רב קונסרווטיבי לא היו מתקבלים,
אם כי כאן נכנס שיקול-הנצח של "הכתפיים", רק לתנאים והאמוראים מותר לומר כזה דבר אבל לנו לא, ובמחשבה שניה זה ההסבר החרדי ליחס שתיאר ממללא קודם, כלומר ששיקולים מסוג זה כמו "כבוד הבריות" יכול לומר רק הרב אלישיב ולא כל רב קונסרווטיבי ריק ופוחז,
ובכלל כל היחס לטעמי המצוות בציבור החרדי הוא מאוד לא רציני, מאוד לא משנה מהו תוכן הטעם מאשר שיקולי פסיקה למיניהם,

גוונא
לא ידעת זאת מזמן?

_________________